צריכה עזרה...

[o o o p s]

צריכה עזרה...

לי בעיה עם הבעל. אנחנו כל הזמן רבים, על כל דבר. יש לנו בת בת חצי שנה ומאז שהיא נולדה כל הזמן ויכוחים. לצערי הויכוחים הם נוראיים, מלווים בצעקות ולפעמים הרמות ידיים (מצד שנינו). האמת שמרבית המריבות הם בגלל אמא שלו. הוא ממש קשור אליה וסה"כ היא בסדר אבל קרציה מדי. כל מילה קטנה נגדה גוררת מריבות ענקיות. הוא כל הזמן פוגע בי, אומרלי דברים שגורמים לי לבכות. אני לא יודעת מה לעשות. לפעמים אני חושבת על גירושין אבל מפחדת. לא רוצה להכנס לזה כי הוא ואמא שלו יכולים לעשות לי את המוות ולקחת לי את הילדה שבחיים אני לא אוותר עליה. בקיצור המצב חרא. אני כל ערב בוכה. עכשיו רבנו והוא יצא מהבית. אני ממש על סף יאוש והכי מפחדת שזה יפגע בדרך כלשהי בבת שלי אהובתי.. לא רוצה שתגדל בבית שכל היום צועקים בו. מצד שני לא רוצה שתגדל בלי אבא. הוא אומר שאני אשמה בהכל, שאני לא נחמדה להורים שלו שעושים בשבילנו המון. נמאס לי שהוא כל הזמן מגן עליה ואילו בי לא אכפת לו לפגוע. אוף קשה לי. אל תציעו לי ללכת לטיפול כי אין סיכוי שהוא יסכים. צריכה תמיכה

 

[domdom1]

ooops

זה באמת ooops המצב שלכם מאוד ידוע , אין זוג שלא חי בלי ריב (גם אני ) אבל זה חלק מי החיים . רוב הנשים מפחדות להתגרש (טיבעי)כי הן לא מסודרות כלכלית (?)אבל למה לסבול ,חיים פעם אחת . לגבי הילדה ,לא מפרידים (100%) את האמא מי הילדים .לגבי האמא שלו ,דברת איתה ? יכול להיות שזה יעזור ,אין לך מה להפסיד. בנתיים בהצלחה . דום

 

[adam33]

לא ללכת לטיפול

בעצם בעלך רואה את אמא שלו כאישתו וכבר נאמר " על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באישתו" אבל בעלך עדיין נשאר צמוד למשפחתו היתי נוהג אחרת היתי בודק לעומק מה הוא אוהב אצל אמא שלו פינוק? אוכל טוב? מוצי קוצי? ורק לאחר מכן היתי מתחיל להתחרות על ליבו לפי דעתי ברגע שהוא ירגיש שהוא מקבל הכל בבית יהיה לו צורך פחות להתעמת איתך כמו כן היתי מקטין את החיכוך עם האמא ומשתדל להבליג זה לא שאת מותרת את פשוט בודקת מה היה קורה אם בעצם הית מספקת לו את כל מה שהוא מרגיש שחסר לו גם אם תלכי לייעוץ הכי טוב זה לא יעזור אם הוא דבוק לאמא שלו אבל אם את תראי לו שאת לא פחות טובה אז בלי להתאמץ הוא יקשר אלייך שוב כי בעצם תחשבי בהגיון אמא שלו תמיד היתה איתו אבל כשהכרתם אחד את השני זה היה שונה הוא חשב שאת הכי בשבילו כי נתת לו את החסכים שהוא היה צריך לגבי הצעקות תבהירי לו שאת מדברת בשקט ובבית את מבקשת שכך יהיה..אין לך שליטה על מקומות אחרים אבל בביתך יש לך..... את לא סמרטוט שכל הזמן הוא ינגב בך את כל הליכלוך שלו את חיבת לעמוד על הזכויות שלך שהן הזכת לכבוד הדדי ממך אליו וממנו אלייך הזכות לקבל יחס של בעל ולא כאל שפחה והזכות להרגיש טוב בזוגיות רק כאשר הוא יבין בדרכי נועם שאת מוכנה לוותר על חגים אצל האמא אבל אינך מוכנה לוותר על כך שהוא ידבר אלייך ככה אז הוא יתחיל לחבר אחד ועוד אחד ויבין שזו לא האישה שהוא היה רגיל לחיות איתה אלא זו מישהי בוגרת עם בטחון עצמי שכדאי לו גם ללכת לקראתך בכל נושא.. ולא לוותר על הדברים הללו..

 

[ליידילי]

וסה"כ היא בסדר אבל קרציה מדי.

מהאמירה הזו אני מקישה שאתם מתגוררים בקרבת הוריו ונעזרים בהם. למרבה הצער, מעורבות שכזו בחייכם, מקנה להוריו, / לאימו, תחושה שזכותה לבקר אתכם, ובעיקר אותך. ביקורת, (או "חיזוק שלילי" בשמה המקצועי) למרות האמירה השגורה, אינה בונה דבר במערכות יחסים. ובד"כ נענית בביקורת נגדית, ובקלקולים נוספים. אם על פי עצתי תנהגי, תצטרכי לוותר או על הסיוע, (בין אם הוא כלכלי או "רק" עם הילדה), או על הבקורת. אם ניתן - אני ממליצה לוותר על שניהם.