צריכה עזרה.

צריכה עזרה.

כבר כתבתי פה בעבר, אבל כנראה זה לא עזר.
אני לא ילדה שמנה אבל אני גם לא מאד רזה, ואני מאז ומתמיד לא מרוצה מהגוף שלי. אבל אם להסתכל לאחור, פעם הייתי נראית טוב.
שנה שעברה רזיתי כיוון שהתמדתי עם כושר ודיאטה גם כבסופי שבוע אכלתי הרבה. הגעתי למשקל שרציתי, ואז כהרף עין שוב העליתי הכל חזרה ואולי אפילו יותר ממה שהייתי לפני שרזיתי.
כל פעם מאז אני מנסה לעשות דיאטה, עובד לכמה ימים ואז שוב נופלת לתימהון. מתחיל הבולמוס הכאותי, הנוראי שאני מחפשתאת כל השוקולד שיש כדי לספק את עצמי ולא מצליחה. אני יכולה להיות מלאה אחרי ארוחה משביעה ועדיין לטרוף את כל הארון של השוקולד. יש לי תשוקה אליו ואני יודעת שזה רגשי מכיוון שחסרה לי אהבה. אבל עד מתי. עד מתי אהיה ככה? עד מתי אשב עם בטן מלאה, עם מוח הלוקה בפיצול אישיות, מול המחשב, מסתכלת על תמונות של הבנות היפות ממני הרזות ממני שאני רק חולמת להראות כמוהן, ובצד השני של המוח כל כך כמהה לטעם של השוקולד. כשהמוח אומר שזה הפעם האחרונה לפני מחר. וביום שמצליחה הדיאטה, אז החריגה הכי קטנה, אפילו אכילת תפוח מיותרת תעשה לי רגשות אשם. נמאס לי. אני רוצה כבר פעם אחת להרזות ולהגיע לתת משקל. ככה שגם אם אחרוג בכמויות פעם בשבוע, אז לפחות לא אשמין מזה. או שאני פשוט צריכה עזרה כדי להפסיק לאכול אכילה כפייתית, כי זה גם כואב לי בבטן בסופו של דבר וגם מכאיב לי בנפש.
 

קולדון

New member
היי שירלי טריגר בהודעה הראשית, ואולי גם פה.

ברוכה הבאה אלינו.

התקפי האכילה האלו קשורים בדחף רגשי, ולפעמים גם תלויי תזונה לקוייה.
ניסית לפנות לאיש מקצועי המתמחה בהפרעות אכילה?
דיאטנית "רגילה" לא תוכל לעזור לך להתמודד עם הצורך שלך לאכול כשאת לא רעבה.
דיאטנית מומחית להפרעות אכילה תוכל לעזור לך לבודד את הרגעים האלו שאת צריכה בהם מתוק, ולהבין מה בעצם את מרגישה באותו הרגע.

מהניסיון שלי, הרצון למתוק הוא רצון להשכיח.
באותו רגע קורה משהו לא נעים או שנזכרים במשהו לא נעים או פשוט מרגישים רע מכל סיבה שהיא ורוצים "לסמם" את התחושה הרעה.
השוקולד נותן את המענה המהיר, וגורם לך להרגיש טוב לשניה הראשונה. אחכ את שוב מרגישה רע, הפעם בגלל רגשות האשמה שמצטרפים.


את מוזמנת להמשיך לכתוב ולשתף, רק שימי לב לקרוא את תקנון הפורום שנמצא במאמרי הפורום. לא לציין סוגי מאכלים להבא (ויש עוד הגבלות, תקראי בבקשה את התקנון לפני שאת כותבת את ההודעה הבאה, תודה! )
 

levshavur

New member
שירלי

שלום לך
קודם כול ברוכה הבאה לפורום!

מעבר למה שקולדון כתבה לך, שאלו הם דברים חשובים מאוד, יש עוד כמה דברים...
קודם כול הרצון להראות כמו בנות אחרות - זה חבל להשקיע את המחשבה בזה, כי לכול אחת מאיתנו יש את היופי והייחודיות שלה...לדוגמה למישהי יש עיניים יפות, או תסרוקת יפה או אולי בגד יפה...כך שאם תחשבי קצת, תוכלי לנסות ולחשוב על משהו יפה גם בך...לדוגמה אני לא רואה טוב, ויש לי משקפים מכוערים, ואני גם לא שומעת כול כך טוב...אבל עדיין, אני לא מנסה לחשוב למה אחרות הן בלי הבעיות שלי, ורק אני לא, אני לא מנסה לחשוב על זה שאני שונה...אני מנסה לעשות הכי טוב שאפשר...אז לפני שנה וחצי צבעתי את השיער, ואני אוהבת להתלבש יפה, ולהתאים צבעים, ואם יש לי הופעה או אירוע, אז אני מבקשת שמישהי תאפר אותי...בקיצור אני מנסה למצוא את מה שאפשר...אני לעולם לא אהיה 'יפה' כמו אחרות, אבל בשלב כלשהו בחיים הבנתי שזה לא מה שבאמת חשוב. חשוב איך את באופי, איזה רגשות יש לך ואיך את מתנהגת לאנשים אחרים...וכך גם על אחרות, אני ממש לא מסתכלת על החיצוניות שלהן...לכן אני גם לא מתביישת להופיע על במה...תביני, מי שבאמת תרצה להיות חברה אמיתית שלך, לא תסתכל על זה אם את 'יפה' או לא...ובאמת יש לי חברות טובות וידידים, ויש לי בעל אוהב, שמקבלים אותי איך שאני...אז חבל על הכאב הזה של להשוות את עצמך לאחרים....
לגבי המשיכה למתוק, אפשר לטפל בזה ברמה הרגשית (כמו שקולדון כתבה לך) אפשר למלא את הצורך הזה באהבה (גם אם זה לא ירגיש לך מספיק, אבל שווה לנסות). אני לא יודעת לאיזה סוג של אהבה את צמאה - אבל אם זה מההורים, אז אולי סבתא או דודה או מישהי אחרת במשפחה יכולה לתת לך הרגשה טובה, או שאפשר למצוא חברות טובות. ולא תאמיני כמה אהבה אפשר לקבל מבעלי חיים!!! לי למשל יש כבר 11 שנים שתי חתולות והן אוהבות אותי ואת בעלי מאוד!
יש אנשים שיעדיפו כלב (כי הוא יקפוץ עליהם וילקק אותם מרוב אהבה...) אם ההורים הם נגד אימוץ של חיות גדולות אפשר אולי להתפשר איתם על חיות קטנות יותר כמו שרקנים למשל (זה במידה ואת אוהבת חיות, הרי לא כולם אוהבים את זה...) בקיצור יכולות להיות כול מיני דרכים להרגיש שאוהבים אותך...
מבחינת הצורך הגופני במתוק, אפשר למצוא לזה פתרונות, גם מבחינת תזונה, שתקטין לך את הצורך הזה, וגם במקרים מסוימים יש מטפלים ברפואה משלימה שנותנים משהו שמקטין את הצורך הגופני במתוק. (אבל את זה כדאי להשאיר רק כפתרון אחרון, אם ממש שם דבר אחר לא עוזר)
את מוזמנת להמשיך ולשתף פה...
לבשה
 

katrina12

New member
היי שירלי

אני ממש מבינה את הדחף למתוק... וגם לי היו כמה תקופות בולמוסים כאלה, אז אני ממש מבינה אותך... ואני מבינה גם את תחושת האשם על חריגה הכי קטנה מהתפריט.
אני חושבת שאת צריכה קודם כל לשנות את הגישה שלך כלפי הדיאטה שלך ולגבי עצמך... קודם כל- ולא אני המצאתי את זה- אני חושבת שכדאי לך כן להרשות לעצמך לאכול שוקולד, פשוט להקציב לעצמך כמות(לדוגמה שתי שורות של שוקולד ליום).
ברגע שאת מונעת מעצמך משהו- המוח שלך משדר לך שאת רוצה אותו, אז את תרגישי טוב כל עוד תצליחי להמנע ממנו,אבל גם תמצאי את עצמך כל מחדש פעם ׳׳נשברת׳׳ ואוכלת אותו, ורגשי האשם לא יהיו קלים.
בגלל זה אני חושבת שאם לא תחליטי שהשוקולד הוא מזון ׳׳אסור׳׳, יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד מולו, ותצליחי פחות או יותר לשמור על איזון מבלי כל הטלטלות הרגשיות.

דבר שני- אני חושבת שאם תסתכלי על הגוף שלך ותלמדי לקבל אותו, יהיה לך הרבה יותר קל ׳׳לשלוט׳׳ בו. את יכולה לרדת כמה קילוגרמים אם את חושבת שאת צריכה, אבל אם תשנאי את עצמך ותרצי להיות כמו ׳׳הבנות היפות ממני והרזות ממני׳׳, את בחיים לא תהיי מרוצה, גם לא אם תהיי בתת משקל ויותר רזה מהן- את לא תצליחי לראות את זה, ולתת משקל יש השפעות שליליות מאוד על הגוף- אז לא כדאי לך להכנס לזה(ואני אומרת את זה מניסיון).

שיהיה לך המון בהצלחה- ואני מקווה שתצליחי לקבל את עצמך=]
 
אנא לא לציין כאן שמות של מאכלים


ובטח ובטח לא לתת המלצות לאנשים כמה מותר מהם וכמה אסור
.
 

קולדון

New member
בגדול את צודקת

לי אישית היה מאוד קשה עם קצת מתוק וזה היה תהליך.
במיוחד כשניסיתי להפטר מהבולמוסים ולחזור לאכילה שפוייה.
המתוק התקשר אצלי בראש לבולמוסים, למשהו שלילי ואסור.

כשהתחלתי טיפול חלק מהתפריט היה קינוח
וכשהצלחתי לאכול את התפריט, עם הקינוח ובלי בולמוסים זו הייתה חוויה אחרת ומתקנת. התפריט עצמו הציל אותי מבולמוסים ולהצמד אליו היה כמו להצמד לתרופה מבחינתי, וכך גם שיניתי את התפסיה לגבי המתוק, כי הוא חלק מהתפריט, ולשנות את התפריט היה יותר טריגרי עבורי מלהתמודד עם המתוק.

ובגדול, זה יצר אצלי חוויה מאד חיובית.
של קודם כל, מותר לי מתוק, ומותר לי קינוח,
ולא כל פעם שאני אוכל מתוק זה יסתיים בבולמוס, וזה יכול להיות גם כיף, ולא מעלים במשקל מקינוח קטן שהוא חלק מהארוחה, וכל החרדות האלו.



מצטרפת לאלומת האור- שימי לב לא לציין שמות של מאכלים וכמויות מדוייקות. זה טריגרי ומיותר. וגם עובר על כללי התקנון- אם לא קראת אותו, מבקשת ממך לקרוא אותו, במאמרי הפורום
 
תודה רבה לכולם

תודה על התגובות ועל הרצון לעזור. אני יודעת מבחינה פסיכולוגית למה זה, ואני יודעת שאין לי מספיק אהבה וזו הסיבה, מכיוון שכשכן קורה אצלי משהו חיובי בחזית הרומנטית, האוכל לוקח צעד גדול אחורה. אמנם אם אחרי דייט כלשהו אני עדיין חושקת במתוק, זה סימן שמשהו שמישהו הזה לא בסדר. אני יודעת לזהות כל דבר שאני מרגישה ולהשוות אותו לאוכל. הכל תלוי במצב רוח אבל... הגבול הזה . בין לאכול ולא לאכול. הרבה פעמים אני עומדת על הגבול. שואלת את עצמי לאן לדרוך. לעבור את הגבול או להשאר. זה רגע שבו רק האינסטינקט פועל. וזה מה שעצוב
 

nrsl

New member
הדחף הראשוני

כמו שכתבת האינסטינקט פועל. זה מכיוון שהדבר הכי ראשוני והכי בסיסי בחיינו הוא הזנה מהאם, ולצערנו רוב האימהות מעדיפות עודף אוכל על חוסר. לפני שילדיי נולדו כבר הצהרתי לבעלי שאני מאוכל עבורם לא עושה 'עניין'.
לא בטוחה שעמדתי בכך.

בכל מקרה אני מאד מבינה אותך כי אני מכירה את ההרגשה הזו. לא מזמן עמדתי באותה דילמה: עמדתי מול המקרר ופשוט לא ידעתי מה לעשות....(אתן לדמיונך להשלים את ההמשך
)

רות
 
למעלה