צריכה עזרה...
השנתיים האחרונות היו לא קלות. למדתי במקום מאד קשה עם עבודה מאד אינטנסיבית והמון שעות והמון תחרות. עשיתי טעות, והתאהבתי במישהו שלמד איתי לפני שנתיים. שנינו למדנו באותה כיתה וכמובן שבחרתי לעצמי את האדם האחרון שכדאי להכנס איתו למערכת יחסים. בכל מקרה, במשך שנתיים נלחמתי על מערכת יחסים שלא היה לה שום בסיס, אהבתי מישהו שלא מסוגל להתאהב בי, ראיתי דברים שבחיים שלי לא רציתי לראות (כמו לראות אותו יוצא עם מישהי אחרת) חוויתי דברים שאנשים חווים רק בטלנובלות. קשה לי לתאר כמה כאב עברתי בשנתיים האלה...ויותר מהכל- כמה שאני כועסת על עצמי שבמקום לקחת מליון צעדים אחורה ברגע הראשון שראיתי שזה מסובך, אני נלחמתי כדי להוכיח שאפשר לאהוב אותי. נלחמתי על כלום. נלחמתי כי כבר נכנסתי למשהו גדול ממני. המקום הזה היה כמו בית כלא לא יכולתי להמנע ממנו. ובגלל המלחמה המטומטמת היום הביטחון העצמי שלי וההערכה העצמי שלי ירדו לאפס. הפסקתי לאהוב את עצמי...איך אני הגעתי למצבים כאלה? עד היום אני לא מאמינה לזה. אין לי כעס כלפיו, רק כלפיי עצמי. אני מאשימה את עצמי וזאת הבעיה הכי גדולה שלי....אני לא מצליחה לשכוח. אני כבר לא מאוהבת בו, הרגשות נעלמו ברגע שיצאתי מהמקום ההוא. אבל אני כועסת על עצמי. ואני פשוט לא מצליחה לשכוח את מה שקרה...כל הזמן עוברות לי תמונות בראש של דברים שקרו אז...איך הרגשתי נבגדת, נזרקת, לא שווה כלום. איך הרגשתי שכל בחורה אחרת נראית יותר טוב ממני ושווה יותר ממני. ועד היום קשה לי לעזוב את זה. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. אני פשוט לא מצליחה להניח לזה ואני מתה כבר להשאיר את זה מאחור ולעבור הלאה. היום, חצי שנה אחרי שאני כבר נקייה מהמקום הזה, כן הצלחתי לחזור לחשוב שאני יפה לפעמים ושאני כן שווה משהו. אבל לא מספיק. הערכתי את עצמי הרבה יותר לפני. ועד היום אני לא מצליחה לקבל את זה שהייתי כל כך חלשה. וזה קשה לי כי אני רוצה לשכוח...אני רוצה לאהוב את עצמי שוב. אני רוצה ללכת ברחוב עם ראש מורם ולהרגיש שזה הגיוני שבחורים יסתכלו עליי. אני רוצה להאמין שמישהו אשכרה יוכל להתאהב בי. אני רוצה להאמין שאני שווה המון כמו שהאמנתי פעם. אני לא מאמינה בכל הדברים האלה. לא מצליחה כי כל פעם שאני מרגישה קצת טוב עם עצמי עולות לי תמונות מהתקופה ההיא. אני לא מצליחה לשחרר. חשבתי ללכת לפסיכולוג...אבל כרגע אני מנסה לפתור את זה בדברים אחרים....כמו ספורט, תעסוקה, לעשות דברים שאני אוהבת...נרשמתי לחדר כושר כי חשבתי שאולי זה יעזור לבטחון העצמי שלי. אבל עדיין אני מוצאת את עצמי פעם בכמה ימים חושבת על זה, רואה תמונות בראש שלי ונחנקת.... אשמח לייעוץ....מה עוד אפשר לעשות...חוץ מללכת לפסיכולוג ולשפוך שם את הלב שלי פעם בשבוע. נמאס לי לדבר על זה...אני פשוט רוצה לעשות משהו פרקטי...
השנתיים האחרונות היו לא קלות. למדתי במקום מאד קשה עם עבודה מאד אינטנסיבית והמון שעות והמון תחרות. עשיתי טעות, והתאהבתי במישהו שלמד איתי לפני שנתיים. שנינו למדנו באותה כיתה וכמובן שבחרתי לעצמי את האדם האחרון שכדאי להכנס איתו למערכת יחסים. בכל מקרה, במשך שנתיים נלחמתי על מערכת יחסים שלא היה לה שום בסיס, אהבתי מישהו שלא מסוגל להתאהב בי, ראיתי דברים שבחיים שלי לא רציתי לראות (כמו לראות אותו יוצא עם מישהי אחרת) חוויתי דברים שאנשים חווים רק בטלנובלות. קשה לי לתאר כמה כאב עברתי בשנתיים האלה...ויותר מהכל- כמה שאני כועסת על עצמי שבמקום לקחת מליון צעדים אחורה ברגע הראשון שראיתי שזה מסובך, אני נלחמתי כדי להוכיח שאפשר לאהוב אותי. נלחמתי על כלום. נלחמתי כי כבר נכנסתי למשהו גדול ממני. המקום הזה היה כמו בית כלא לא יכולתי להמנע ממנו. ובגלל המלחמה המטומטמת היום הביטחון העצמי שלי וההערכה העצמי שלי ירדו לאפס. הפסקתי לאהוב את עצמי...איך אני הגעתי למצבים כאלה? עד היום אני לא מאמינה לזה. אין לי כעס כלפיו, רק כלפיי עצמי. אני מאשימה את עצמי וזאת הבעיה הכי גדולה שלי....אני לא מצליחה לשכוח. אני כבר לא מאוהבת בו, הרגשות נעלמו ברגע שיצאתי מהמקום ההוא. אבל אני כועסת על עצמי. ואני פשוט לא מצליחה לשכוח את מה שקרה...כל הזמן עוברות לי תמונות בראש של דברים שקרו אז...איך הרגשתי נבגדת, נזרקת, לא שווה כלום. איך הרגשתי שכל בחורה אחרת נראית יותר טוב ממני ושווה יותר ממני. ועד היום קשה לי לעזוב את זה. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. אני פשוט לא מצליחה להניח לזה ואני מתה כבר להשאיר את זה מאחור ולעבור הלאה. היום, חצי שנה אחרי שאני כבר נקייה מהמקום הזה, כן הצלחתי לחזור לחשוב שאני יפה לפעמים ושאני כן שווה משהו. אבל לא מספיק. הערכתי את עצמי הרבה יותר לפני. ועד היום אני לא מצליחה לקבל את זה שהייתי כל כך חלשה. וזה קשה לי כי אני רוצה לשכוח...אני רוצה לאהוב את עצמי שוב. אני רוצה ללכת ברחוב עם ראש מורם ולהרגיש שזה הגיוני שבחורים יסתכלו עליי. אני רוצה להאמין שמישהו אשכרה יוכל להתאהב בי. אני רוצה להאמין שאני שווה המון כמו שהאמנתי פעם. אני לא מאמינה בכל הדברים האלה. לא מצליחה כי כל פעם שאני מרגישה קצת טוב עם עצמי עולות לי תמונות מהתקופה ההיא. אני לא מצליחה לשחרר. חשבתי ללכת לפסיכולוג...אבל כרגע אני מנסה לפתור את זה בדברים אחרים....כמו ספורט, תעסוקה, לעשות דברים שאני אוהבת...נרשמתי לחדר כושר כי חשבתי שאולי זה יעזור לבטחון העצמי שלי. אבל עדיין אני מוצאת את עצמי פעם בכמה ימים חושבת על זה, רואה תמונות בראש שלי ונחנקת.... אשמח לייעוץ....מה עוד אפשר לעשות...חוץ מללכת לפסיכולוג ולשפוך שם את הלב שלי פעם בשבוע. נמאס לי לדבר על זה...אני פשוט רוצה לעשות משהו פרקטי...
