צריכה עזרה..
בחרתי לכתוב את ההודעה הזו פה, כיוון שבפורום "חוזרים בתשובה" לא אמצא אנשים שאני מזדהה איתם מבחינת האמונה, וכאן אמצא אנשים שאיך שהוא יזדהו עם הסיפור.יצא קצת ארוך, מתנצלת. בקיצור, אני באה ממשפחה חילונית. אחי הגדול – טס לפני 6 שנים ללמוד בחו"ל, איזה רב תפס אותו כשהוא היה במשבר נפשי ,וכן, הוא בחיים לא התעניין בדת קודם, כשאנשים חלשים הם נצמדים לדת. זו דעתי בכל אופן.ומאז, חזר בתשובה. עוד שבועיים וחצי הוא חוזר לארץ. אני לא יודעת מה אעשה כשאראה אותו. כל השנים האלה אנחנו לא בקשר(פרט לביקורים שלו בארץ פעם בשנה), אני כבר לא מכירה אותו. הוא יבוא לי עם הזקן הזה.. ראיתי תמונות שלו הוא נראה כמו איזה הומלס, משהו מזעזע.. לא כועסת על האמונה שלו, אין לי בעיה שיאמין במה שהוא רוצה. אני לא מסוגלת לסלוח על הכפיות טובה שלו. לא מסוגלת, הוא חיי כל השנים האלה על חשבון ההורים שלי – שמימנו לו כל מה שהוא צריך שם, טיסות, מחייה, לימודים..הכל הם שילמו הוא לא שילם שקל. חיי בבית של סבא שלי, ומתלונן שם על האוכל, אוכל בצלחות חד פעמיות, רב עם סבא שלי כל הזמן.איזה מין כבוד זה? איפה כבוד האדם פה בדיוק??? הוא חי אצל סבא שלי 6 שנים!!! והוא עושה לו שם צרות בנוגע להכל. כל השנים האלה, מריבות בטלפון על הדת, ניסינו וניסינו לשכנע, שירד מזה, לא הלך. תפסו אותו.אין אבא ואמא , אין משפחה שהייתה איתך כל החיים. רק הרב. כשסבתי נפטרה בחו"ל, אמא שלי הייתה בארץ ולא הגיעה ללוויה. באזכרה היא הגיעה לשם,והיא ביקשה ממנו דבר אחד – שייכנס איתה לבית קברות באותו יום, שהיא נפגשת לראשונה עם אמא, אין שם אף אחד מהמשפחה הקרובה וזה היה מאוד חשוב לה. השם משפחה שלנו הוא כהן. אז הוא פשוט לא נכנס. לא בא איתה. עם אמא שלו , שגידלה אותנו והיא אמא מדהימה באמת, היא נותנת לנו הכל וויתרה על כל כך הרבה דברים בשבילנו, היא באמת עושה בשבילנו הכל ולא חושבת שנייה על עצמה. כאילו מה היא ביקשה?כל כך קשה? איך החלפת את המשפחה שלי ואותי ברב המפגר הזה???בדת הזאת??? הוא חיי באיזה סרט שכל הדתיים הם מלאכים והחילוניים הם פשוט הבנים של השטן... עכשיו הוא חוזר לארץ, אמא שלי אומרת לו (כמובן), שיחיה אצלנו, שיקנה את הכלים שלו ויעשה מה שצריך. שאנחנו מתגעגעים אליו לראות אותו ביום שבת אצלנו בבית. הוא בחיים בכל הביקורים בארץ – לא נשאר שבת אחת. מה אני אגיד לכם. כפיות טובה, כשצריך את ההורים שלי הוא יודע טוב מאוד לבקש, אבל כשזה אומר לוותר על הדת – בחיים לא. ההורים שלי סולחים לו....זה רק מראה כמה הם מדהימים. אני לא מסוגלת לעבור על זה בשתיקה. מבחינתי אין לי מה לדבר איתו, לא מכירה אותו , אין לי כלום איתו במשותף. לא יודעת באמת, אני לא מסוגלת לסלוח לו על מה שהוא עשה.. תודה למי שקרא את הכל.
בחרתי לכתוב את ההודעה הזו פה, כיוון שבפורום "חוזרים בתשובה" לא אמצא אנשים שאני מזדהה איתם מבחינת האמונה, וכאן אמצא אנשים שאיך שהוא יזדהו עם הסיפור.יצא קצת ארוך, מתנצלת. בקיצור, אני באה ממשפחה חילונית. אחי הגדול – טס לפני 6 שנים ללמוד בחו"ל, איזה רב תפס אותו כשהוא היה במשבר נפשי ,וכן, הוא בחיים לא התעניין בדת קודם, כשאנשים חלשים הם נצמדים לדת. זו דעתי בכל אופן.ומאז, חזר בתשובה. עוד שבועיים וחצי הוא חוזר לארץ. אני לא יודעת מה אעשה כשאראה אותו. כל השנים האלה אנחנו לא בקשר(פרט לביקורים שלו בארץ פעם בשנה), אני כבר לא מכירה אותו. הוא יבוא לי עם הזקן הזה.. ראיתי תמונות שלו הוא נראה כמו איזה הומלס, משהו מזעזע.. לא כועסת על האמונה שלו, אין לי בעיה שיאמין במה שהוא רוצה. אני לא מסוגלת לסלוח על הכפיות טובה שלו. לא מסוגלת, הוא חיי כל השנים האלה על חשבון ההורים שלי – שמימנו לו כל מה שהוא צריך שם, טיסות, מחייה, לימודים..הכל הם שילמו הוא לא שילם שקל. חיי בבית של סבא שלי, ומתלונן שם על האוכל, אוכל בצלחות חד פעמיות, רב עם סבא שלי כל הזמן.איזה מין כבוד זה? איפה כבוד האדם פה בדיוק??? הוא חי אצל סבא שלי 6 שנים!!! והוא עושה לו שם צרות בנוגע להכל. כל השנים האלה, מריבות בטלפון על הדת, ניסינו וניסינו לשכנע, שירד מזה, לא הלך. תפסו אותו.אין אבא ואמא , אין משפחה שהייתה איתך כל החיים. רק הרב. כשסבתי נפטרה בחו"ל, אמא שלי הייתה בארץ ולא הגיעה ללוויה. באזכרה היא הגיעה לשם,והיא ביקשה ממנו דבר אחד – שייכנס איתה לבית קברות באותו יום, שהיא נפגשת לראשונה עם אמא, אין שם אף אחד מהמשפחה הקרובה וזה היה מאוד חשוב לה. השם משפחה שלנו הוא כהן. אז הוא פשוט לא נכנס. לא בא איתה. עם אמא שלו , שגידלה אותנו והיא אמא מדהימה באמת, היא נותנת לנו הכל וויתרה על כל כך הרבה דברים בשבילנו, היא באמת עושה בשבילנו הכל ולא חושבת שנייה על עצמה. כאילו מה היא ביקשה?כל כך קשה? איך החלפת את המשפחה שלי ואותי ברב המפגר הזה???בדת הזאת??? הוא חיי באיזה סרט שכל הדתיים הם מלאכים והחילוניים הם פשוט הבנים של השטן... עכשיו הוא חוזר לארץ, אמא שלי אומרת לו (כמובן), שיחיה אצלנו, שיקנה את הכלים שלו ויעשה מה שצריך. שאנחנו מתגעגעים אליו לראות אותו ביום שבת אצלנו בבית. הוא בחיים בכל הביקורים בארץ – לא נשאר שבת אחת. מה אני אגיד לכם. כפיות טובה, כשצריך את ההורים שלי הוא יודע טוב מאוד לבקש, אבל כשזה אומר לוותר על הדת – בחיים לא. ההורים שלי סולחים לו....זה רק מראה כמה הם מדהימים. אני לא מסוגלת לעבור על זה בשתיקה. מבחינתי אין לי מה לדבר איתו, לא מכירה אותו , אין לי כלום איתו במשותף. לא יודעת באמת, אני לא מסוגלת לסלוח לו על מה שהוא עשה.. תודה למי שקרא את הכל.
