צריכה עזרה....

[פורומית3]

צריכה עזרה....

אמא שלי ואני אף פעם לא היינו בקשר קרוב העיניין הוא שילדי-הנכדים שלה פשוט מסתייגים ממנה משום מה.... היא קונה להם מתנות מרעיפה מידי פעם אהבה אבל הם ממש לא רוצים בקירבתה אני נימנעת לריב איתה ליד הילדים ומנסה לקרב את הנכדים אליה אבל הם ממש לא רוצים אותה ...אני מרגישה שאני צריכה לשכנע אותם לחבק ולנשק אותה או אפילו ללכת אליה שתתן להם מה שקנתה להם מתנה ...אני תמיד אומרת לאחותי שזה תוצאה שהיא לא היתה לידי ברגעים של הגידול שלהם שהם היו יותר קטנים ושבהריונות איתם כאבתי את חוסר התמיכה שלה אולי אכשהו זה קשור....המצב הזה די כואב לי כי רציתי שכן יהיה את החיבור אבל הם פשוט נגד אני כבר לא יודעת מה לעשות יש פתרון לדעתכן???

 

[dify]

בני כמה הם?

אני בעד להפריד שני דברים- הרגשות והיחסים שלך איתה, ליחסים של ילדיך איתה. אם את באמת רוצה שיהיה להם יחסים עם אימך, אני מציעה לשקול לא לדבר על התסכול שלך ממנה בנוכחותם. הילדים שלך, אני משערת, רוצים להגן עליך, מזדהים עם כאבך, ואולי לכן קשה להם להתקרב לאישה שמבחינתם הכאיבה לאימם... לכן, זה לא שהם זוכרים את כאבך מתקופת ההריונות, זה שהם מזדהים עם כאבך היום, קשה לי לדמיין סיטואציה שבה אימי תביע תסכול וכאב ואני אוכל בלב קל להתעלם מכך ולהינות מהמקום שמכאיב לה. לכן חשוב לחשוב מה לעשות עם הנקודה הזו. אספקט אחר שיתכן (שוב, אנחנו אפילו לא יודעים בני כמה הילדים), זה שהסבתא הזו לא היתה מעורבת בגידול הילדים האלו. היא אולי היתה סבתא של ימי הולדת ומתנות בחגים, אבל הילדים שלך, מגיל צעיר, לא רגילים להתייחס לסבתא כאישה שאפשר להתרפק עליה, שאפשר להגיע אליה כמו לבית שני וכד'... אם ילדיך כבר גדולים (נניח בגיל ההתבגרות), אני משערת שהם התרגלו למצב, והצורך שלהם בדמות הסבתא קטן יחסית, ולכן עכשיו יהיה קשה לשנות את תחושתם. יחסי חיבה זה משהו שאי אפשר ליצור יש מאין, אם בעבר לא היו יחסים, אז גם את וגם אימך צריכות לחכות בסבלנות שיווצרו כאלו. על מנת לעודד כאלו, אולי צריך שהסבתא תתערב יותר בחיי הנכדים, תכיר אותם, תתעניין בהם, תביע איכפתיות כנה וכד'. אני לא מדברת על מוצרים, אני חושבת שלתת מוצרים בלי הגבלה יכול אפילו להביא למצב הפוך של חוסר הערכה וזלזול, אני מדברת על להשקיע זמן בהתעניינות באדם אחר. זה לא יהיה קל, אם הם לא רגילים אליה הם לא ישתפו פעולה בהתחלה, אבל תכלס, אילו הייתי במקומה, הייתי הולכת אולי לאיזה מקור הנחיה הורית, שיתן לי רעיונות איך לנהוג. בסופו של דבר, אני חושבת, שלהכריח את הילדים ללכת להגיד תודה, זה מנומס ומינימלי, אבל זה לא באמת יוצר מערכת יחסים. על מנת לשנות את המצב, כל המעורבים בעניין, את, ילדיך ואימך, צריכים להחליט שהם משקיעים מאמץ לשנות את הקיים. הלוואי שזה יצליח לכם דיפי

 

[פורומית3]

מדובר בפעוטות

 

[נומלה]

על איזה גיל מדובר?

בני עשרה לא מתחבקים ומתנשקים לפי הוראה מגבוה. וזה רק מעורר בהם אנטאגוניזם. אולי להתיחס לנושא הנימוס יהיה יותר יעיל.

 

[יעל נועם]

ילדים קולטים

אפילו שילדיך פעוטים, הם קולטים את מערכת היחסים בינך לבין אימך. לא צריך לריב בכדי שהם יקלטו - טון דיבור, שפת גוף מדברים הרבה יותר ממילים. הם מחקים מבלי לדעת את שפת הגוף שלך. גם אם את אומרת לאחותך או לבעלך את הדברים וחושבת שהילדים לא שומעים - חשוב שתהיי בטוחה שהם לא בטווח שמיעה. האם את מסוגלת להפגש איתה בשמחה, להביע חום כלפיה, לשכוח את הכעסים שלך על חוסר התמיכה? לא ללחוץ על הילדים לגשת אליה, אלא לגשת בעצמך ולהתלהב ממה שקנתה להם. אני יודעת שזה לא קל לשכוח, אך האם את יכולה להגיד לעצמך, שזו בעיה של אמא שלך שהפסידה את הרגעים הנפלאים האלו איתך בהריון ועם הנכדים בהתחלה וכיום אתן מתחילות דף חדש? בהצלחה - כולכם תהנו מכך.

 

[daoli]

כל כך מסכימה עם הדברים שכתבת../images/Emo20.gif

 

[נומלה]

עם כולם את לא מסתדרת

לא עם אמא שלך לא עם חמותך. יש מישהו שאת כן מסתדרת איתו? וסתם סקרנות, כמה ילדים יש לך בגיל 28? על מה בדיוק אנחנו מדברים?

 

[תותיער]

ילדים הם המראה שלנו

נשמע כי ללא כוונה, הם בעצם מקבלים ממך מסרים כפולים, מצד אחד את מעודדת אותם להתקרב אליה, מצד שני את בעצמך - כך נשמע ממה שכתבת כאן- מסתייגת מקרבה אליה....הילדים מזהים את זה ומחליטים להאזין למסר שנתפס בעניהם אמין יותר

 

[פלגיה]

לא לשכנע לנשק ולחבק

זה אחד הדברים המאוסים בעיני - שמבוגרים משכנעים ילדים לחבק ולנשק מישהו שהם לא אוהבים. חיבוק ונשיקה צריכים לבוא רק כאשר הם מגלים חיבה ואהבה אמיתיים. לא מתוך כורח או שכנוע.