Deep Blue Sky
New member
צריכה עזרה...
אני בת 15. אתמול היה לי קשה... כשאמא שלי לא הייתה בבית בילגנתי את המטבח, בכוונה (מתוך תסכול ורצון שהיא תשאל מה קרה, ידעתי שהדבר ההפוך יכול לקרות אבל בכל זאת עשיתי את זה) כשהיא חזרה היא השתגעה... היא התחילה לצרוח , לאיים עליי (שאני אעוף כבר עכשיו מהבית, שיעצרו אותי, שיהיו לי סיוטים) וזה עוד כלום. בסוף היא הזמינה משטרה והמשטרה לא עשתה כלום, פחות או יותר... היא כל הזמן קיללה אותי ואיימה עליי, והיא אמרה דברים ממש קשים שאני לא רוצה להגיד אותם אפילו... והיא התנהגה כמו מפלצת. כשקלטתי שזאת התגובה שלה רציתי לדבר איתה, להסביר לה למה עשיתי את כל הבלאגן ,לנסות להרגיע אותה ולהשלים בינינו, אבל אם אני מוציאה פיפס מהפה המצב נעשה רק חמור יותר. היא התקשרה לאבא שלי שיבוא לקחת אותי (הורים גרושים) ואני אמרתי לאבא שלי שלא יבוא ושהכל בסדר והיא סתם צועקת, כי זה הבית שלי ואין לה זכות להוציא אותי ממנו מתי שהיא רוצה. זה באיזשהו שלב הגיע לאלימות פיזית (שנמשכה משהו כמו 10 שניות, אבל בכל זאת אלימות פיזית) ובסוף היא הוציאה אותי מהבית ולא נתנה לי להיכנס ואני שוב התקשרתי למשטרה כדי שתכניס אותי. כמובן שאמא שלי המשיכה עם הקללות והאיומים... התקשרתי אתמול להרבה מקומות, גם הגעתי איכשהו לקו מידע של הרווחה (או משהו כזה) ובגלל שאתמול בלילה הרווחה לא פעלו (משהו כמו 12 בלילה, ועוד מוצ"ש) אז מסרתי לאשה שדיברה איתי את הפרטים והיא אמרה שתשלח דיווח. גם השכנה שליד ראתה את כל מה שקורה וכל הזמן רצתה שאכנס אליה הביתה, היא בטח גם דיווחה לרווחה או משהו דומה. בעבר הייתה לי תקופה שהיו בה עובדים סוציאלים, וועדות, רצו להוציא אותי מהבית (והייתי כבר עם רגל אחת בפנימייה, עברתי ללמוד בפנימייה אבל כשרצו שאעבור לגור שם סוכם בוועדה שבסוף זה לא יקרה) בסוף גם יצאתי משם והמצב השתפר מאוד (התקבלתי לתיכון טוב, והתקופה הזאת הייתה מאחוריי). והסיוט הכי גדול שלי זה שהיא תחזור. אני מפחדת ששוב ירצו להוציא אותי מהבית, מהבית ספר, מהחיים... אני כל כך בחוסר וודאות, אני לא יוצאת מהחדר, סוגרת את החלונות, לא מדברת עם חברים כי אני לא רוצה לשמוח ואז שהכל יהרס לי. אני לא רוצה לחשוש כל הזמן שעובדים סוציאלים יעיפו אותי מהבית... ואני כל הזמן מחכה שמישהו מהרווחה יתקשר כי אני רוצה להסביר להם שהעזרה שאני צריכה זה שיעזרו לאמא שלי להבין את העיניין, שידברו איתה ואיתי ושיהיה רגוע בבית, כמו שהיה עד אז... אני לא יודעת אם הם עושים משהו בעניין הזה בכלל, כי נמאס לי להשאיר דברים פתוחים ולהיות במטח, זה מונע ממני לעשות דברים שאני אוהבת. אני די מתלבטת אם להתקשר אליהם... בכל מקרה, נראה לי שאני אעבור לגור אצל אבא לתקופה הקרובה כי שם באמת טוב לי. אבל הייתי רוצה שיעזרו לי לפתור את הדברים בבית של אמא.
אני בת 15. אתמול היה לי קשה... כשאמא שלי לא הייתה בבית בילגנתי את המטבח, בכוונה (מתוך תסכול ורצון שהיא תשאל מה קרה, ידעתי שהדבר ההפוך יכול לקרות אבל בכל זאת עשיתי את זה) כשהיא חזרה היא השתגעה... היא התחילה לצרוח , לאיים עליי (שאני אעוף כבר עכשיו מהבית, שיעצרו אותי, שיהיו לי סיוטים) וזה עוד כלום. בסוף היא הזמינה משטרה והמשטרה לא עשתה כלום, פחות או יותר... היא כל הזמן קיללה אותי ואיימה עליי, והיא אמרה דברים ממש קשים שאני לא רוצה להגיד אותם אפילו... והיא התנהגה כמו מפלצת. כשקלטתי שזאת התגובה שלה רציתי לדבר איתה, להסביר לה למה עשיתי את כל הבלאגן ,לנסות להרגיע אותה ולהשלים בינינו, אבל אם אני מוציאה פיפס מהפה המצב נעשה רק חמור יותר. היא התקשרה לאבא שלי שיבוא לקחת אותי (הורים גרושים) ואני אמרתי לאבא שלי שלא יבוא ושהכל בסדר והיא סתם צועקת, כי זה הבית שלי ואין לה זכות להוציא אותי ממנו מתי שהיא רוצה. זה באיזשהו שלב הגיע לאלימות פיזית (שנמשכה משהו כמו 10 שניות, אבל בכל זאת אלימות פיזית) ובסוף היא הוציאה אותי מהבית ולא נתנה לי להיכנס ואני שוב התקשרתי למשטרה כדי שתכניס אותי. כמובן שאמא שלי המשיכה עם הקללות והאיומים... התקשרתי אתמול להרבה מקומות, גם הגעתי איכשהו לקו מידע של הרווחה (או משהו כזה) ובגלל שאתמול בלילה הרווחה לא פעלו (משהו כמו 12 בלילה, ועוד מוצ"ש) אז מסרתי לאשה שדיברה איתי את הפרטים והיא אמרה שתשלח דיווח. גם השכנה שליד ראתה את כל מה שקורה וכל הזמן רצתה שאכנס אליה הביתה, היא בטח גם דיווחה לרווחה או משהו דומה. בעבר הייתה לי תקופה שהיו בה עובדים סוציאלים, וועדות, רצו להוציא אותי מהבית (והייתי כבר עם רגל אחת בפנימייה, עברתי ללמוד בפנימייה אבל כשרצו שאעבור לגור שם סוכם בוועדה שבסוף זה לא יקרה) בסוף גם יצאתי משם והמצב השתפר מאוד (התקבלתי לתיכון טוב, והתקופה הזאת הייתה מאחוריי). והסיוט הכי גדול שלי זה שהיא תחזור. אני מפחדת ששוב ירצו להוציא אותי מהבית, מהבית ספר, מהחיים... אני כל כך בחוסר וודאות, אני לא יוצאת מהחדר, סוגרת את החלונות, לא מדברת עם חברים כי אני לא רוצה לשמוח ואז שהכל יהרס לי. אני לא רוצה לחשוש כל הזמן שעובדים סוציאלים יעיפו אותי מהבית... ואני כל הזמן מחכה שמישהו מהרווחה יתקשר כי אני רוצה להסביר להם שהעזרה שאני צריכה זה שיעזרו לאמא שלי להבין את העיניין, שידברו איתה ואיתי ושיהיה רגוע בבית, כמו שהיה עד אז... אני לא יודעת אם הם עושים משהו בעניין הזה בכלל, כי נמאס לי להשאיר דברים פתוחים ולהיות במטח, זה מונע ממני לעשות דברים שאני אוהבת. אני די מתלבטת אם להתקשר אליהם... בכל מקרה, נראה לי שאני אעבור לגור אצל אבא לתקופה הקרובה כי שם באמת טוב לי. אבל הייתי רוצה שיעזרו לי לפתור את הדברים בבית של אמא.