צריכה עזרה...../images/Emo7.gif
קראתי את ההודעות בפורום וכולם פה נשמעים מדהימים, וקיוויתי שאולי תוכלו לעזור לי קצת או לתת לי כיוון בבעיה שלי.. כבר יותר משנתיים שאני מנסה לרדת במשקל. לפעמים מצליחה, לפעמים לא, אבל בסך-הכל נשארת באותו מקום. אני מרגישה תקועה כבר כמה שנים, אני רוצה כל כך הרבה, החלום שלי הוא להיות שחקנית וכשסוכנות מצליחה הסכימה לקבל אותי סירבתי, כי הרגשתי שלא מגיע לי על זה שאני שמנה, ויהיו צילומים, ואני ארגיש רע. כבר שנתיים לא הלכתי לים ולבריכה, ובטח שלא העזתי ללבוש מכנסיים קצרים, אפילו לא כאלה שמגיעים עד הברך. חבר שלי לא רוצה לקיים איתי יחסים ורומז לי בכל הזדמנות על משקלי. אני שונאת להביט במראה כל בוקר, ולראות שם את מי שאני לא, כי זאת לא אני. אני אוהבת בגדים יפים ונעליים וים ונסיעות, וכל זה נחסך ממני בגלל שהמשקל שלי מגביל אותי. אני רוצה להסתפר ולצבוע את השיער לבלונדיני, אבל למישהי שמנה עם פנים שמנות לא מגיע להיות יפה. אני לעולם לא ארגיש בנוח באחת הפעילויות האלה במצבי הנוכחי. כמובן שראיתי את הסוד, עוד הרבה לפני שיצא הספר, ניסיתי לדמיין את המשקל המושלם, כיסיתי את הקירות בחדר בתמונות של דוגמניות ובחורות רזות, כאלה שהייתי רוצה להיות כמוהן. זה עבד, הרגשתי שאני מזדהה עם זה, אפילו יכולתי להרגיש שאני ממש באותו משקל ! אבל בפועל הדברים היו שונים, לא ירדתי גרם, אפילו שאני אוכלת מעט. אני מנסה למצוא את הסיבה לכך שדבר לא משתנה. לרוב יש בי המון מוטיבציה, כל פעם מחדש, אני אומרת לעצמי שאני רזה עכשיו, שבחורות רזות לא צריכות הרבה אוכל ולכן גם אני לא, שהינה תכף הקיץ ואולי אולי השנה אני כן אוכל? וזה מחזיק בערך שבוע ואז משהו קטן כמו ג'ינס ששוב לא נסגר או חברה שנראת מדהים לידי , משהו קטן כזה יכול להרוס לי ואני מתחילה לאכול, כמויות. בלי סוף, אני לא מרגישה שובע. ואז אני מנסה שוב להרים את עצמי ולהחזיר את המוטיבציה, אבל כמה אפשר? כבר אין לי את הכוחות למאבק הזה, אני יודעת שאני יכולה ורוצה, אבל מכאן הכל נראה חסר תקווה ואני בעצמי לא רוצה להאמין שזה כך. מה עושים מכאן? אני אשמח מאוד לתשובה אפילו עידוד או משהו שייתן לי את הכוח שאני צריכה, וסליחה שיצא קצת ארוך
קראתי את ההודעות בפורום וכולם פה נשמעים מדהימים, וקיוויתי שאולי תוכלו לעזור לי קצת או לתת לי כיוון בבעיה שלי.. כבר יותר משנתיים שאני מנסה לרדת במשקל. לפעמים מצליחה, לפעמים לא, אבל בסך-הכל נשארת באותו מקום. אני מרגישה תקועה כבר כמה שנים, אני רוצה כל כך הרבה, החלום שלי הוא להיות שחקנית וכשסוכנות מצליחה הסכימה לקבל אותי סירבתי, כי הרגשתי שלא מגיע לי על זה שאני שמנה, ויהיו צילומים, ואני ארגיש רע. כבר שנתיים לא הלכתי לים ולבריכה, ובטח שלא העזתי ללבוש מכנסיים קצרים, אפילו לא כאלה שמגיעים עד הברך. חבר שלי לא רוצה לקיים איתי יחסים ורומז לי בכל הזדמנות על משקלי. אני שונאת להביט במראה כל בוקר, ולראות שם את מי שאני לא, כי זאת לא אני. אני אוהבת בגדים יפים ונעליים וים ונסיעות, וכל זה נחסך ממני בגלל שהמשקל שלי מגביל אותי. אני רוצה להסתפר ולצבוע את השיער לבלונדיני, אבל למישהי שמנה עם פנים שמנות לא מגיע להיות יפה. אני לעולם לא ארגיש בנוח באחת הפעילויות האלה במצבי הנוכחי. כמובן שראיתי את הסוד, עוד הרבה לפני שיצא הספר, ניסיתי לדמיין את המשקל המושלם, כיסיתי את הקירות בחדר בתמונות של דוגמניות ובחורות רזות, כאלה שהייתי רוצה להיות כמוהן. זה עבד, הרגשתי שאני מזדהה עם זה, אפילו יכולתי להרגיש שאני ממש באותו משקל ! אבל בפועל הדברים היו שונים, לא ירדתי גרם, אפילו שאני אוכלת מעט. אני מנסה למצוא את הסיבה לכך שדבר לא משתנה. לרוב יש בי המון מוטיבציה, כל פעם מחדש, אני אומרת לעצמי שאני רזה עכשיו, שבחורות רזות לא צריכות הרבה אוכל ולכן גם אני לא, שהינה תכף הקיץ ואולי אולי השנה אני כן אוכל? וזה מחזיק בערך שבוע ואז משהו קטן כמו ג'ינס ששוב לא נסגר או חברה שנראת מדהים לידי , משהו קטן כזה יכול להרוס לי ואני מתחילה לאכול, כמויות. בלי סוף, אני לא מרגישה שובע. ואז אני מנסה שוב להרים את עצמי ולהחזיר את המוטיבציה, אבל כמה אפשר? כבר אין לי את הכוחות למאבק הזה, אני יודעת שאני יכולה ורוצה, אבל מכאן הכל נראה חסר תקווה ואני בעצמי לא רוצה להאמין שזה כך. מה עושים מכאן? אני אשמח מאוד לתשובה אפילו עידוד או משהו שייתן לי את הכוח שאני צריכה, וסליחה שיצא קצת ארוך