צריכה עזרה...

[איגואנה ביישנית]

צריכה עזרה...../images/Emo122.gif

אז ככה הוא ואני כבר במשך שבועיים מתכננים מה נעשה בסילבסטר [לא משנה שזה שוקו וסרט מתחת לפוך, אבל עדיין..] הגיע אתמול, הוא ישן קצת בצהריים כדי שהוא יהיה ער בערב ובאתי אליו בערב.. כשבאתי הוא ישן כמו מת, כאילו שפוך ברמות.. לא היה לי איך לחזור הביתה, וגם לא רציתי.. קיצר מצאתי את עצמי ב10 בערב עם גוויה, כשאני ממש לא יכולה ללכת לישון כ"כ מוקדם... ראיתי סרט במחשב, לבד, לידו, בסילבסטר

הערתי אותו ב12 והבאתי לו נשיקה [שהוא לא זכר כמובן.....] טוב... הקטע הבא ישמע אנוכי ברמות, פשוט אני חייבת להוציא את זה.. הלכתי לישון אחרי שראיתי את הסרט והתחלתי לבכות, מה לבכות, בטירוף.. בכיתי על זה שכשהוא אומר לי בטלפון "תספרי לי תספרי לי מה נעשה בשישי כדי שזה יתן לי כוח" זה לא נותן רק לו כוח, אלא גם לי.. זה מפתח אצלי ציפיות לסופ"ש ופשוט זה מתנפץ לי בפרצוף, כל פעם... עוד משהו לפרוטוקול, לפני שהוא התגייס תמיד כשתכננו דברים נבנו אצלי ציפיות והתרגשתי והתכוננתי וזה, ואיכשהו תמיד היה איזה משהו [מהצד שלו] שביטל את העניין.. בד"כ הדבר שמבטל מוצדק.. בחיים הוא לא אמר לי "לא בא לי, לא נעשה ככה וככה", כאילו, הוא מתנצל ומרגיש לא נעים ותמיד אני אומרת לו שזה בסדר, וזה לא נורא ונעשה את זה פעם אחרת.. אבל... חלאס! כאילו, אנחנו כבר שנה+ ביחד ועדיין אני מרגישה שאני רחמנית מדי, ז"א, לא בא לי להתפשר על לצאת ולא בא לי להתפשר על דברים כל הזמן... בא לי שהוא יתאמץ, ושאם משהו לא יוצא לפועל שהוא יפצה אותי במשהו אחר, או פעם אחרת.. ועכשיו כשהוא בצבא אני לא יכולה לבקש ממנו דברים כאלה, כשהוא בא הביתה הוא צריך להתפנק ולנוח ואני לא יכולה ככה לדרוש ממנו דברים... אוף.. זה יצא מבולגן... בכל אופן, בא לי לדבר איתו על זה [בהקשר לאתמול], אבל מה אני אגיד לו?? כאילו, זה הגיוני לגמרי שבן אדם שישן חרא במשך שבועיים יבוא הביתה וידפוק חרופ של 12 שעות.. ומצד שני יש אותי, שאני מחכה ומחכה ומצידו לא נעשה שום מאמץ מינימלי כדי לרצות אותי..

[לא רק זה שהוא נרדם] אני מרגישה אבודה כי אני לא יכולה להגיד לבן אדם שאני אוהבת "לא! אל תישן! הבטחת שנעשה ככה וככה ואתה מאכזב אותי" [במילים יותר יפות כמובן אבל אותו מסר] לא יודעת מה להגיד לו בלי לפגוע בו ושהמסר יצא כראוי...... לא יודעת אפילו מה המסר........ כ"כ התאכזבתי ולא כ"כ בא לי אפילו לראות אותו עוד מעט... אני חברה אנוכית ומגעילה... לא רציתי להיות כזאת

תעזרו לי...

 

[maayanimi]

וואו את לא מבינה כמה אני מבינה אותך!

גם אצלנו זה ככה. תמיד אני מתכננת מה נעשה בשישי בערב- ולרוב זה לא דברים בשמיים: סתם סרט או בית קפה, לא תגידי אני גוררת אותו למסיבה או משהו.. ולרוב זה מתבטל ואנחנו נשארים בבית כי כמובן שהוא עייף. מה שמעצבן זה שאיתי הוא תמיד נשאר בבית ועם אנשים אחרים- כמו חברים שלו וידידות שלו- הוא תמיד יוצא. אין דבר כזה להבריז כי הוא עייף חלילה. ולומר לך את האמת - זה די מעליב שבשבילם הוא מתאמץ ואיתי הוא סוג של מוותר- ולא ממש משתדל בשבילי. לפחות ככה זה מרגיש בכמה שבועות האחרונים ובדיוק השבוע התבכיינתי על הנושא לחברה שלי. אני מסכימה איתך, גם אני לא כ"כ מרגישה את ההערכה מצידו על מה שאני עושה- נכון שקשה לו והוא נמצא שבועיים/שלוש בצבא כל פעם אבל עדיין- גם לי קשה, בדרך שונה אמנם- אבל לא קל לחכות. אני לא חושבת שזה אנוכי מה שאנחנו מרגישות- וזה די לגיטימי. אבל מצד שני אני לא מסוגלת להגיד לו את הדברים האלו כי אני יודעת שהוא לא עושה לי את זה בכוונה. והוא באמת פשוט שפוך. ברור שאנחנו צריכות את התשומת לב הזו! אבל מה לעשות שהם באמת כ"כ עייפים - ברמות שלא נראה לי שאנחנו אפילו מבינות..:/ בקיצור גם אני חפרתי- אבל רק רציתי לעודד אותך שגם אצלי המצב דומה. מה שכן - את יכולה להתעודד שעם הזמן הת"ש שלהם משתפר והם כבר הרבה פחות עייפים (הוא במסלול/טירונות עדיין.?). חבר שלי כבר כמעט שנתיים רק עובר מקורס לקורס ואני כבר מצפה בקוצר רוח לסדיר שיהיה אולי טיפה יותר קל. עוד משהו- תסתכלי על הצד החיובי- לפחות הייתם יחד בסילבסטר ולפחות נתת לו נשיקה! להבא אולי תתכננו משהו שלא יהיה אפשר לבטל! למשל כרטיסים לסטנדאפ או משהו... והכי חשוב שתהני מהזמן שיש לך איתו עכשיו ולא תתבאסי אח"כ שהסופ"ש נגמר והיית עסוקה בלהיות עצבנית עליו..

 

[GrowingMadness]

הוצאת לי את המילים מהפה ../images/Emo45.gif

כולל הקטע שעם חברים שלו הוא לא מתפשר!! אבל למזלי חבר שלי כבר בקו והוא ישן הרבה אז בחצי שנה האחרונה דווקא אני זאת העייפה ולא הוא... הוא רצה דווקא לגרור אותי לאיזה מיני פסטיבל בדרום שמתחיל בפאקינג 5 לפנות בוקר ומסתיים בלילה. כשאין לנו בכלל אוטו!

הלוואי שהיה לי מה להגיד שאשכרה יעזור לך, אולי תתעודדי מזה שיש פה כבר 2 בנות שנמצאות באותה סירה כמוך... כמו שאומרים "צרת רבים חצי נחמה". אולי באמת תעשי מין תחכום כזה ותזמיני כרטיסים לסטנד אפ או משהו שבעייתי להבריז ממנו.

או שתסבירי לו באמת... שזה הקטע המעצבן כי זה כן יוצא טיפה אנוכי. תסבירי לו שאת מחכה לו שבועיים בבית [או יותר?] ושזה לא לעניין שלחברים שלו תהיה לו אנרגיה ולך לא. ושאת לא מצפה שוואלה תצאו עכשיו לקרוע את העיר אבל לפחות איזה בית קפה או פאב.. מינימלי כזה. כי אתם גם עושים תוכניות והוא סוג של מבריז לך...

 

[אנונימית 972]

וואו כל כך אני כל מה שכתבת כאן

אני גם כן, כל השבועיים מפתח ציפיות מפה ועד הודעה חדשה, איזה מושלמת תהיה הפגישה.. והופס כשהיציאה שלו מגיעה, הכל מתפוצץ לי בפרצוץ, לא באמת כיף כמו שתיכננתי שיהיה.. אני מרגישה שאנחנו מרוחקים יותר, הוא בשלו, אני בשלי, בגלל הצבא המטומטם הזה שלו, לא רק שהוא עייף הוא גם הרבה יותר אגרסיבי כוחני ואגואיסט.. היום בבוקר לעצרי הרב, הודעתי לו שמאוד קשה לי להמשיך הלאה בקשר.. אחרי 3 שנים.. זה היה נורא קשה אבל נמאס לי להתפשר על "בסדר"..

 

[איגואנה ביישנית]

וואו

רגע, נפרדתם או שרק אמרת לו שלא טוב לך...?

 

[אנונימית 972]

נפרדנו..

 

[GrowingMadness]

../images/Emo201.gif

איך את?

 

[אנונימית 972]

בסדר

זו החלטה שחשבתי עליה הרבה זמן, אני מקווה שאני אצליח לעמוד בזה.. אבל הוא, מסכן.. אני כזו רעה איך יכולתי לעשות לו את זה.. אמרתי לו שאני אדבר איתו ואשאל לשלומו.. זה לא מגיע לו.. אין גברים כמוהו.

 

[Behind Blue Eyes17]

זה קורה כמעט לכל אחת שיש לה חבר לוחם..

אין מה לעשות מתכננים בלי סוף ואז הכול מתבטל בגלל העייפות המתמשכת.. זה מבאס רצח אבל צריכים להבין אותם.. את ממש לא אנוכית ומגעילה, זה לגיטימי שתרגישי ככה כי את רוצה תשומת לב מהחבר שלך אחרי שהוא מלא זמן בצבא.. ואני ממש מבינה אותך אבל צריך להתפשר ולהבין כי בסך הכול הם רק בני אדם ואני בטוחה שאם אנחנו היינו במצב הזה אז הינו מבינות אותם הכי טוב...

 

[LOLI152]

גם מצדדים אחרים זה לא משהו..

הם באמת נורא עייפים.. החבר הכי טוב שלי התגייס לקרבי (הוא בטירונות עדיין), לאותו מקום של מישהו שאנחנו.. יוצאים? .. נגיד.. אני יודעת כמה זה קשה ומתיש ויודעת מה עבר על הבחור שלי.. וחברה של הידיד שלי פשוט גררה אותו למסיבת סילבסטר (הייתי שם גם), אחרי שהוא לא ישן בלילה לפני בגלל הקפצה, השתחרר בבוקר, היה איתה, ואז יצא למסיבה, ראיתי כמה הוא סובל.. מסכן, בחיי. היא באיזשהו שלב השתכרה ורקדה עם חברות.. והוא היה בצד בכאבי ראש מטורפים וכ'ו.. אין לה רחמנות זאתי... (הבחור שלי סגר.. )

 

[Reverb]

הזדהות!

כל כך כל כך מזהה... לפעמים נראה לי שזה אפילו החלק הקשה, יותר מהזמן שעובר בין המפגשים... האמת שדי מנחם לראות שהחברים של עוד בנות יוצאים עם חברים ורק איתם הם עייפים וישנים...

 

[זאת היא אני]

מתוקה

את ממש לא אנוכית!! באמת! שכשאני קוראת את דברייך, אני זאת שמרגישה אנוכית. אני הרבה פחות 'רחמנית ומאפשרת' בנושא הזה של השינה. (מסכן שלי?!) עצות שלי: *לתכנן ביחד מה עושים באותו הערב, כבר אחרי שנפגשתם. חבל סתם לפתח ציפיות. רשמת שזה נותן לך כוח- תסתפקי בלקבל כוח מהעובדה שתהיו ביחד, בלי לתכנן מה תעשו. *בהנחה שאתם לא ביחד כ-ל הסופ"ש- תסבירי לו את הקושי שלך ותבקשי שישן בזמן שאינכם יחד, כדי שיצבור כוחות לפגישות שלכם *אם אתם ביחד זמן רב מהסופ"ש או כולו- בחלק מהזמן כנסי איתו לפוך ותהני מלישון איתו, מחובקים, זה גם כיף! במקום להתבאס שהוא נרדם, תהני מלישון יחד איתו. ובשאר הזמן תצאו/תעשו תוכניות אחרות. תחשבי על זה שגם אם הוא ישן- לפחות הוא פה איתך, לידך, במרחק נגיעה! (ולא בשטח סוגר 21 לדוגמה...) *תחשבי על זה שכמובן שהמצב האידיאלי הוא שהוא יהיה איתך- ער ובעל מצב רוח. אבל קחי בחשבון שאם הוא יהיה ער אך עייף מת, כנראה שהוא לא בדיוק יצליח לתפקד ולהיות ממש חברותי, אוהב וכיפי. לכן אולי עדיף שישן קצת...

*תדברי איתו ותסבירי לו שזה חשוב לך, שמבחינתך זו התפשרות. אולי זה יעורר אצלו נקודות למחשבה. איך תעבירי לו את המסר? פשוטו כמשמעו. בדיוק כמו שרשמת כאן. "אני מבינה שאולי זה נשמע קצת אנוכי, אבל כמו שלך קשה כשאתה בצבא ובא לך לחזור ולישון, אז גם לי קשה כשאתה בצבא ובא לי שתחזור ונהנה ביחד". משהו בסגנון. המון בהצלחה, מקווה שעזרתי קצת

 

[איגואנה ביישנית]

תודה לכן

באמת צרת רבים חצי נחמה.. הייתי גם דיי כעוסה כשכתבתי את זה, גם על עצמי וגם עליו.. עכשיו כשהוא סוגר שבת מבחינתי שישן כל שישישבת רק שיהיה לידי, אבל, נראה מה יהיה שבת הבאה [ביומולדת שלי ] אחרי שקצת דיברתי איתו.. תודה בנות!!