צריכה עזרה

[1אורליכ]

צריכה עזרה../images/Emo107.gif

יש לי ילדה קטנה בת 4 שמפחדת מכלבים. מן הסתם הפחד הזה בא ממני מכיוון שאני בעצמי כזו (בגלל איזשהי טראומת ילדות) אלא שאני בתור בן אדם מבוגר, יודעת לחיות עם הפחד הזה. היא לא. היא ילדה קטנה בת 4. מה אתם מציעים לי לעשות?

 

[1אורליכ]

ותודה

 

[לאה_מ]

יש איזה כלב שמוכר לה?

כלב של חברים, של קרובי משפחה, של שכנים? כי קשה לי לראות ילד שחושש מכלבים מתיידד עם כלב זר... אם אתם מכירים כלב נחמד שאתם מתראים איתו לעתים, אני מציעה שאת לא תבואי איתה לשם, אלא תני לה ללכת עם אבא או מישהו אחר שלא מפחד מכלבים, ורצוי שאוהב כלבים. אגב, אני לא משוכנעת שזה דוקא ממך, משום שאני מאד מאד אוהבת כלבים, וגם בילדותי תמיד היו לי כלבים (וחיות אחרות), ויש לי שני ילדים שאוהבים כלבים ואחת שחוששת מאד מכלבים, ולאף אחד מהם לא היה ארוע לא נעים עם כלב. ועוד דבר - אלא אם יש הרבה כלבים בסביבתכם או אם לילדה יש ממש פחד שגורם לה למטרד, אני חושבת שזה אמנם חבל, אבל ממש לא סוף העולם. אז לא יהיה לה כלב. מה לגבי חיות אחרות? אולי תאמצו איזו חית מחמד אחרת? שתתרגל לחיות באופן כללי?

 

[1אורליכ]

איזו חיית מחמד???

אם זו לא חיה שאפשר פשוט לדרוך עליה, היא לא מסכימה. וכן, אנחנו גרים במקום קטן, עם המון המון כלבים בכל מקום, וזה ממש בעייתי ללכת איתה לטייל, במגרש משחקים, לחברים וחברות וכו´ וכו´ וזה ממש קשה ככה. כל מקום זה היסטריה שלמה, אפילו אם רואים את הכלב ממרחק ק"מ. זה ממש בעייתי לי...

 

[לאה_מ]

גם חיות מחמד קטנות.

כמו אוגרים זה כיף לילד. אבל, כמובן, רק בתנאי שהיא רוצה. ואיך את מסתדרת במקום המגורים שלכם עם הפחד שלך מכלבים? ועוד רעיון - אולי תנסי לשאול גם בפורום חיות מחמד.

 

[נעה גל]

פחד מבע"ח

מה שאני עומדת לכתוב מבוסס אך ורק על הניסיון שלי ואנשים שאני מכירה ולא על מחקר שקראתי. אני חושבת שאם יש לה בעיה כללית עם בע"ח, כלומר, היא מפחדת גם מחתולים וגם מעכברים (אבל זה פחות בולט בגלל שהיא פוגשת בהם פחות), אז יש בהחלט מקום להכניס בע"ח הבית, ואוגרים הם נהדרים לענין זה. לגבי האוגרים אני אפרט בסוף התשובה שלי. אם מדובר בפחד ששמור אך ורק לכלבים, אז אני חוששת שאני לא אשת בשורות - בדרך כלל ילדים שמפחדים מאוד מכלבים ממשיכים לפחוד מהם גם בבגורתם. מדובר בבפחד שמבוסס, בדרך כלל, על חוויה לא נעימה. סביר להניח שמעבר לכך שאת מפחדת היא חוותה גם משהו עם כלב. האירוע עם הכלב לא חייב להיות כזה שגם הסביבה פירשה אותו כמפחיד. אולי סתם כלב ניגש אליה והיא פחדה מאוד או הרגישה חסרת אונים והתחושות האלה נשארו לה. ולפעמים מדובר בפחד לא רציונלי כמו פחד גבהים, או פחדים מטיסות וכו´. בסופשבוע של מעריב הופיעה כתבה "המבועתים" של רוני קובן. אני מצטטת לך מתוכה (אולי תזדהי

) "יואב (שם בדוי), בן 23 מתל אביב עובד במשרה מבוקשת ועומד להתחיל בחודש הבא ללמוד באוניברסיטה. מסלול החיים שלו רגוע ואופטימי, אבל יש דבר אחד שגורם לו להתקפי חרדה קשים. "אני פוחד פחד מוות מכלבים", הוא מתוודה. "רוטוויילרים, כלבי זאב, פינצ´רים, אפילו פודלים מעוררים בי רעד. כשאני נתקל בכלב, אני מתחיל להזיע ולדמיין שהוא יאכל אותי. אחר כך אני פשוט נגעל מהליקוקים, מכשכושי הזנב ומהנביחות הצווחניות. בחיים לא לאטף כלב, לא חשוב כמה חמוד הוא יהיה. אני אברח, אתחבא, במסעדה ארים רגליים כדי להמנע ממגע. לעולם לא אכנס לחדר שיש בו כלבים, וכשאני נתקל בכלב ברחוב, אני מיד עובר למדרכה השניה". ועכשיו וידוי קטן. גם אני מפחדת מכלבים. בילדותי ננכשתי פעמיים ע"י כלבים זרים. פעם אחת כשהייתי בת 7 ופעם שניה כשהייתי בת 13. עד היום כשאני רואה כלב שאני לא מכירה אני לא מתקרבת אליו ומחסירה פעימה כשהוא עובר לידי ברחוב. אבל גדלתי כל ילדותי עם כלבים, וגם היום אני מגדלת בבית 2 כלבות (ו-2 חתולים, ואוגרים, ודגים), כך שהפוביה שלי הצטמצמה מאוד בזכות זה. איתמר (שנתיים וחודש) ואורן (בת תכף שש) לא מפחדים מכלבים אבל, אני בהחלט מזהירה אותם ממגע עם כלבים שאנחנו לא מכירים. לגבי אוגרים. אם את לא נגעלת ממכרסמים דמויי עכברים, אני ממליצה לך בחום לגדל בבית אוגרים סיביריים. הם קטנים מאוד, ידידותיים מאוד, וזקוקים יחסית למעט מאוד טיפול. אצלנו הם הצלחה אדירה. ואורן ואיתמר משחקים איתם כל הזמן. אם את לא רוצה שיהיו אצלך המלטות (למרות שזה מרתק בפני עצמו) כדאי לקחת שני אוגרים מאותו מין כשהם מאוד צעירים (בני שבוע וחצי, אחרי גמילה מהנקה) ואז הם לא ילחמו אחד עם השני.

 

[נעה גל]

מה ששכחתי להוסיף -

לא כדאי, לדעתי, לחשוף אותה לכלבים או בע"ח אם היא לא מסכימה לכך (לאה גם הדגישה את הענין). כלומר, לא לעשות לה הפתעה ולהופיע עם כלבלב קטן או אוגרים מבלי שהיא יודעת עליהם מראש. נראה לי שכדאי גם לספר לה שאת מפחדת מכלבים (היא בטח יודעת

, אבל כדאי לדבר על זה גם כשרגועים ולא כשצורחים כי כלב מתקרב). שתדע שהפחד שלה הוא נורמלי, שעוד שאנשים מפחדים. אם יש אנשים שאתם מבקרים אותם ויש להם כלבים, כדאי לבקש מהם לסגור אותם לפני שאתם באים. לחבק אותה כשעובר לידכם כלב ולא לצעוק עליה, או להגיד "אין ממה לפחד, זה כלב חמוד" וכו´. לתת לה את התחושה שהיא מוגנת. אני יודעת כמה קשה לעשות את הדברים האלה כשאת בעצמך מפחדת. גם כשהורה לא מפחד לפעמים הילדים נכנסים לכזו היסטריה של צרחות, שרק מהצרחות שלהם ההורה נבהל ומתחיל לצעוק גם כן.

 

[אינדיגו]

אשכרה נכון !!

מצד שני אני דוגמא לאחד שננשך קשות ע"י כלב (כנעני של השכנים שקפץ ונשך לי את הבטן , הוא נשאר תלוי עליי כדקה בערך) ולא פוחד מכלבים , למה מי הם...? מצד שני חמותי וגם אשתי שתחיינה , צורחות משקשקות ומאבדות כיוון כל אימת ששממית חמודה קופצת לביקור, אצלן זה עובר בתורשה בגנים עצמם , זה בדוק. יש לכאן ולכאן כמובן , ואני מחזק את מה שנעה כתבה שאין מה ללחוץ עליה או לדובב אותה. לא בא לה על כלבים - לא צריך! אולי חתולה שחורה

תתאים יותר...? רק שלא תציעו לה סוכריות , היא לא אוהבת כל כך.... נ.ב. - נעה , גם לדעתי , שיער אסוף הולם אותך יותר....