צריכה עזרה קטנה...
- פותח הנושא ד ס ו ש
- פורסם בתאריך
../images/Emo42.gif לדסוש הי
למדריכה דסוש היי אמא שלי כתבה ספר מאד מעניין ואני מדפיסה סיפור אחד מתוך הספר שהיא כתבה "מחשבות של ילד" וכך זה מתחיל שם הסיפור רק יחד זה שווה הוא שאל אותי עם מי אני רוצה להשאר. עם אבא או עם אמא? הסתכלתי עליו, איך שהוא יושב שם, מאחורי השולחן השחור בתוך כל הניירות ולא ידעתי מה לענות. כל כך הרבה ניירות היו שם - עד התיקרה... עם מי? שאלו הניירות "אתה יכול לבחור!" ניזכרתי בכל הפעמים ששאלו אותי - לאן אתה רוצה ללכת ללונה פארק או לגן חיות? ועוד שאלות כאלה ואז היה לי קל לענות. אבל בחדר החשוך הזה... שתקתי. הלבישו אותי חגיגית כמו שהולכים לחתונה, הוציאו לי את המסטיק מהפה וקנו לי שוקולד בדרך. חיכיתי. מכל צד של הניירות ישבו הם. אבא ואמא ההורים שלי... בנפרד. אמא במעיל הזר, ואבא כמו תמיד. הסתכלתי עליהם וניזכרתי מה שאמרו לי. עלי לבחור ובעצם אני עוד קטן בכדי לבחור. אולי זה רק חלום, חשבתי, אולי אני אקום בבקר ואראה אותם שוב ביחד, כל אחד עם הבקר שלו,אבל יחד באותו הבית אולי זה רק חלום... ישבתי על חצי כסא והניירות עשו לי עיניים רציתי להתקרב אליהם, להורים שלי, להחזיק אותם בבת אחת ולדבר איתם "בסוד" כמו פעם... ללא הניירות האלה וללא השולחן עם האיש מאחוריו רציתי להגיד להם... אבל כל אחד בקצה אחר ואני בצד. "ובכן בחרת?" שאל האיש, זה שהביא אותי הנה, "בחרת"? והקול שלו יבש ומעצבן, נמאס כבר לשבת, אני קם, פותח את הדלת. הפרוזדור ריק. אני יורד במדרגות למטה הרבה מדרגות... קוראים לי מלמעלה - לאן? לאן? מיד לחזור! ואני בורח רץ מסביב לבניין. אני נזכר ביום ההוא בחורף כשהלכתי עם חבר שלי רחוק רחוק כמעט שלא מצאתי את הדרך הביתה, היה מאוחר ובסוף היגעתי ואמא שלי חיבקה אותי חזק חזק ונישקה אותי ואמרה - תודה לאל דאגתי... ואני נזכר באבא, כשפירקתי לו פעם את מכונת הגילוח, ואיך שהוא בכלל לא כעס רק אמר: אתה הבן שלי הסקרן גם אני הייתי כזה בוא נרכיב אותה שוב... ובקיץ לימד אותי לשחות. ישב איתי על החול החם הסתכלנו על הכחול הרחוק ושאלתי אותו - אבא, מה יותר כחול, הים או השמיים? והוא פיזר לי את השערות וצחק ואמר: גם אני רוצה לדעת... "לבחור" הם אומרים לי... ואני לבוש "חגיגי" כאילו באתי לחתונה. לא רוצה אותם בכלל. לא את אבא ולא את אמא, לא בנפרד אני ממשיך בדרך בתים, בתים, בתים. לא רוצה אותם בנפרד, רק יחד זה שווה... אני מקווה שנהנת לקרוא ואפשר לאחר הקריאה לפתוח דיון בנושא בברכה
KUKES10
למדריכה דסוש היי אמא שלי כתבה ספר מאד מעניין ואני מדפיסה סיפור אחד מתוך הספר שהיא כתבה "מחשבות של ילד" וכך זה מתחיל שם הסיפור רק יחד זה שווה הוא שאל אותי עם מי אני רוצה להשאר. עם אבא או עם אמא? הסתכלתי עליו, איך שהוא יושב שם, מאחורי השולחן השחור בתוך כל הניירות ולא ידעתי מה לענות. כל כך הרבה ניירות היו שם - עד התיקרה... עם מי? שאלו הניירות "אתה יכול לבחור!" ניזכרתי בכל הפעמים ששאלו אותי - לאן אתה רוצה ללכת ללונה פארק או לגן חיות? ועוד שאלות כאלה ואז היה לי קל לענות. אבל בחדר החשוך הזה... שתקתי. הלבישו אותי חגיגית כמו שהולכים לחתונה, הוציאו לי את המסטיק מהפה וקנו לי שוקולד בדרך. חיכיתי. מכל צד של הניירות ישבו הם. אבא ואמא ההורים שלי... בנפרד. אמא במעיל הזר, ואבא כמו תמיד. הסתכלתי עליהם וניזכרתי מה שאמרו לי. עלי לבחור ובעצם אני עוד קטן בכדי לבחור. אולי זה רק חלום, חשבתי, אולי אני אקום בבקר ואראה אותם שוב ביחד, כל אחד עם הבקר שלו,אבל יחד באותו הבית אולי זה רק חלום... ישבתי על חצי כסא והניירות עשו לי עיניים רציתי להתקרב אליהם, להורים שלי, להחזיק אותם בבת אחת ולדבר איתם "בסוד" כמו פעם... ללא הניירות האלה וללא השולחן עם האיש מאחוריו רציתי להגיד להם... אבל כל אחד בקצה אחר ואני בצד. "ובכן בחרת?" שאל האיש, זה שהביא אותי הנה, "בחרת"? והקול שלו יבש ומעצבן, נמאס כבר לשבת, אני קם, פותח את הדלת. הפרוזדור ריק. אני יורד במדרגות למטה הרבה מדרגות... קוראים לי מלמעלה - לאן? לאן? מיד לחזור! ואני בורח רץ מסביב לבניין. אני נזכר ביום ההוא בחורף כשהלכתי עם חבר שלי רחוק רחוק כמעט שלא מצאתי את הדרך הביתה, היה מאוחר ובסוף היגעתי ואמא שלי חיבקה אותי חזק חזק ונישקה אותי ואמרה - תודה לאל דאגתי... ואני נזכר באבא, כשפירקתי לו פעם את מכונת הגילוח, ואיך שהוא בכלל לא כעס רק אמר: אתה הבן שלי הסקרן גם אני הייתי כזה בוא נרכיב אותה שוב... ובקיץ לימד אותי לשחות. ישב איתי על החול החם הסתכלנו על הכחול הרחוק ושאלתי אותו - אבא, מה יותר כחול, הים או השמיים? והוא פיזר לי את השערות וצחק ואמר: גם אני רוצה לדעת... "לבחור" הם אומרים לי... ואני לבוש "חגיגי" כאילו באתי לחתונה. לא רוצה אותם בכלל. לא את אבא ולא את אמא, לא בנפרד אני ממשיך בדרך בתים, בתים, בתים. לא רוצה אותם בנפרד, רק יחד זה שווה... אני מקווה שנהנת לקרוא ואפשר לאחר הקריאה לפתוח דיון בנושא בברכה
סיפור נהדר שמזכיר לי ../images/Emo13.gif
את הגירושים של הורי. אני היתי אומנם בן שנתיים וחצי, אבל הזכרונות קימים בי. פתאום אמא ואבא רבים, פתאום אמא ואבא נפרדים, פתאום אין יותר אבא, רק אני אמא ואחותי נשארנו, פתאום עוברים דירה ועוד.. אני למדתי מזה המון, במיוחד זה חיזק לי את חרדת הנטישה שהיתה קימת בי . למדתי מזה לא להקשר לאף אחד , אפילו לא לחיות. שגיליתי כמה זה חזק אצלי , וכמה אני חיי בפחד מלהיקשר, יכולתי להבין את ההתנהגות שלי במערכות יחסים זוגיות ובכלל. היום מששחררתי, ויתרתי על הפחד הזה, קל לי ונעים לי יותר.
את הגירושים של הורי. אני היתי אומנם בן שנתיים וחצי, אבל הזכרונות קימים בי. פתאום אמא ואבא רבים, פתאום אמא ואבא נפרדים, פתאום אין יותר אבא, רק אני אמא ואחותי נשארנו, פתאום עוברים דירה ועוד.. אני למדתי מזה המון, במיוחד זה חיזק לי את חרדת הנטישה שהיתה קימת בי . למדתי מזה לא להקשר לאף אחד , אפילו לא לחיות. שגיליתי כמה זה חזק אצלי , וכמה אני חיי בפחד מלהיקשר, יכולתי להבין את ההתנהגות שלי במערכות יחסים זוגיות ובכלל. היום מששחררתי, ויתרתי על הפחד הזה, קל לי ונעים לי יותר.
../images/Emo42.gif../images/Emo140.gifלאיל היקר שנה טובה ומתוקה
שמחתי שנהנת מהסיפור ויש הרבה חומר לדבר על הנושא כי הכל בא מהילדות כמה אנחנו סופגים כמו ספוג ואין לפעמים עם מי לדבר חשוב מאד לשתף את הילדים שלנו בכל, כי הילדים הקטנים האלה באו כדי ללמד אותנו ויש לנו הרבה מה ללמוד מהם יש עוד סיפור יפיפה, שאני בטוחה שתואהב ואני מדפיסה אותו במיוחד בשבילך. מחשבות של ילדה. הסיפור נקרא נעליים מבריקות אמא אומרת שזה האבא החדש זה שצילצל בדלת. עמדתי בפינה והסתכלתי עליו, איך שהוא מוריד את המעיל הרטוב ואת הכפפות ואת הצעיף מצמר. עמדתי שם ומצצתי לי אצבע. והנעליים שלו מבריקות... אמא אומרת שהאיש הזה הוא האבא החדש, זה שמוריד את המעיל הרטוב וניכנס אלינו לחדר, עמדתי בפינה והסתכלתי עליו ולא זזתי ממקומי. "תגידי שלום יפה" אומרת אמא וסוגרת את הדלת. הבאתי לו את כל הצעצועים שלי וגם את הרכבת ואת הבובה שפותחת עיניים. והוא רק ישב. ציירתי לו סוס על הניר ושרתי לו שיר שלמדנו היום הוא הסתכל עלי במשקפיים ורק ישב. סיפרתי לו ששמי תמי ושליום הולדת שלי קונים לי קורקינט...אולי. והוא הסתכל עלי במשקפיים ... ורק ישב. אז אמא ניכנסה והביאה קפה ולי חלב חם בספל המקושט. שתיתי הכל מהר, חשבתי שאולי הוא ירצה לדבר איתי - אבל לא! חשבתי שהוא ילטלף אותי ויגיד: איזה סרט יפה יש לך. מי קנה לך? רציתי לטפס על הברכיים שלו, אולי הוא ישמח - אבל התבישתי. אז ישבתי על השטיח ומצצתי אצבע. הוא שתה את הקפה שלו לאט, והנעליים שלו מבריקות כמו ראי וחומות, וגם המכנסיים באותו הצבע. פחדתי... הוא גמר את הקפה ופתח את הרדיו בכל המקומות וכבר לא היה לו מה לעשות. שיחקתי בקוביות ושרתי לעצמי אבל הרדיו היה יותר חזק אז הפסקתי. כמעט חושך היה ובקושי ראיתי אותו. אמא הדליקה אור. ישבתי על השטיח ושיחקתי עם הצדפים ומצצתי לי אצבע בשקט בשקט ולא הפרעתי לאף אחד. ואז פתאום הנעליים המבריקות עומדות על ידי- הוא מסתכל עלי במשקפיים מלמעלה - מוציא לי את האצבע מהפה. - "פוייה" הוא אומר. "איזה מנהג הוא זה!נו באמת את לא מתביישת? ילדה גדולה כמוך!" עמדתי במדרגות והסתכלתי אחריו. הוא הסתובב פעם ועשה לי שלום עם הכפפה, ובחוץ כבר חושך לגמרי. ניכנסתי למטבח, לאמא. היא עשתה עוגה, ישבתי על ידה ולקחתי צימוק קטן היה מתוק. אמא ליטפה אותי ושרה לי את השיר שאני אוהבת הכי ונתנה לי בצק קטן לטעום. "אמא" אמרתי, "פחדתי". "ממה?" היא שואלת והידיים שלה בקמח "מהנעליים המבריקות," אמרתי. "זה בסדר תמי" אומרת אמא - "גם אני"! ישבתי על ידה ואהבתי אותה כאילו שניכנסתי אצלה בכיס, ככה אהבתי אותה. אמא שרה לי עוד שיר קטן. לא זוכרת בדיוק איזה, כי בעוד רגע נירדמתי. בברכה
KUKES10
שמחתי שנהנת מהסיפור ויש הרבה חומר לדבר על הנושא כי הכל בא מהילדות כמה אנחנו סופגים כמו ספוג ואין לפעמים עם מי לדבר חשוב מאד לשתף את הילדים שלנו בכל, כי הילדים הקטנים האלה באו כדי ללמד אותנו ויש לנו הרבה מה ללמוד מהם יש עוד סיפור יפיפה, שאני בטוחה שתואהב ואני מדפיסה אותו במיוחד בשבילך. מחשבות של ילדה. הסיפור נקרא נעליים מבריקות אמא אומרת שזה האבא החדש זה שצילצל בדלת. עמדתי בפינה והסתכלתי עליו, איך שהוא מוריד את המעיל הרטוב ואת הכפפות ואת הצעיף מצמר. עמדתי שם ומצצתי לי אצבע. והנעליים שלו מבריקות... אמא אומרת שהאיש הזה הוא האבא החדש, זה שמוריד את המעיל הרטוב וניכנס אלינו לחדר, עמדתי בפינה והסתכלתי עליו ולא זזתי ממקומי. "תגידי שלום יפה" אומרת אמא וסוגרת את הדלת. הבאתי לו את כל הצעצועים שלי וגם את הרכבת ואת הבובה שפותחת עיניים. והוא רק ישב. ציירתי לו סוס על הניר ושרתי לו שיר שלמדנו היום הוא הסתכל עלי במשקפיים ורק ישב. סיפרתי לו ששמי תמי ושליום הולדת שלי קונים לי קורקינט...אולי. והוא הסתכל עלי במשקפיים ... ורק ישב. אז אמא ניכנסה והביאה קפה ולי חלב חם בספל המקושט. שתיתי הכל מהר, חשבתי שאולי הוא ירצה לדבר איתי - אבל לא! חשבתי שהוא ילטלף אותי ויגיד: איזה סרט יפה יש לך. מי קנה לך? רציתי לטפס על הברכיים שלו, אולי הוא ישמח - אבל התבישתי. אז ישבתי על השטיח ומצצתי אצבע. הוא שתה את הקפה שלו לאט, והנעליים שלו מבריקות כמו ראי וחומות, וגם המכנסיים באותו הצבע. פחדתי... הוא גמר את הקפה ופתח את הרדיו בכל המקומות וכבר לא היה לו מה לעשות. שיחקתי בקוביות ושרתי לעצמי אבל הרדיו היה יותר חזק אז הפסקתי. כמעט חושך היה ובקושי ראיתי אותו. אמא הדליקה אור. ישבתי על השטיח ושיחקתי עם הצדפים ומצצתי לי אצבע בשקט בשקט ולא הפרעתי לאף אחד. ואז פתאום הנעליים המבריקות עומדות על ידי- הוא מסתכל עלי במשקפיים מלמעלה - מוציא לי את האצבע מהפה. - "פוייה" הוא אומר. "איזה מנהג הוא זה!נו באמת את לא מתביישת? ילדה גדולה כמוך!" עמדתי במדרגות והסתכלתי אחריו. הוא הסתובב פעם ועשה לי שלום עם הכפפה, ובחוץ כבר חושך לגמרי. ניכנסתי למטבח, לאמא. היא עשתה עוגה, ישבתי על ידה ולקחתי צימוק קטן היה מתוק. אמא ליטפה אותי ושרה לי את השיר שאני אוהבת הכי ונתנה לי בצק קטן לטעום. "אמא" אמרתי, "פחדתי". "ממה?" היא שואלת והידיים שלה בקמח "מהנעליים המבריקות," אמרתי. "זה בסדר תמי" אומרת אמא - "גם אני"! ישבתי על ידה ואהבתי אותה כאילו שניכנסתי אצלה בכיס, ככה אהבתי אותה. אמא שרה לי עוד שיר קטן. לא זוכרת בדיוק איזה, כי בעוד רגע נירדמתי. בברכה
../images/Emo140.gifאיל הי
הי לאיל לאחר שקראת את הסיפור "נעליים מבריקות" הבנת את משמעות הסיפור, ואת הפילוסופיה שבדבר יש לנו דוגמה חיה לאם בודדה שאל אף אהבתה לחבר שלה, היא שומעת מביתה שהאיש שנקרא "אבא חדש" מפחיד אותה. הילדה הקטנה הזאת בכמה שניות קלטה "שהאבא החדש" הוא לא האיש שיהייה מתאים להיות אביה. כי רק "הנעליים" היו חשובות בעיניו, כי ככה הרגישה הילדה לאחר כל המאמצים ו"האבא החדש" לא התייחס אליה ולצעצועים שלה . במקרה קראנו על אמא, שכן הקשיבה לילדה שלה וכן התייחסה אליה. חשוב מאד שכל ההורים באשר הם, ישמעו וילמדו מהילדים שלהם כי הילדים הקטנים זה אנחנו, כשהיינו ילדים, הילדים האלה באו כדי ללמד אותנו המבוגרים, איך להסתכל על החיים חשוב לזכור שהם בחרו באנו, לא אנחנו בחרנו בהם, להם יש את התחושות האמיתיות, בלי כל המישקעים מהעבר שאנחנו סוחבים סופגים איתנו במשך השנים. והלוואי שהרבה הורים היו מקשיבים לילדים שלהם. אז העולם היה ניראה הרבה יותר טוב, עם הרבה אור ואהבה ופחות עויינות בברכת שנה טובה שנת שלום ואחווה KUKES10
הי לאיל לאחר שקראת את הסיפור "נעליים מבריקות" הבנת את משמעות הסיפור, ואת הפילוסופיה שבדבר יש לנו דוגמה חיה לאם בודדה שאל אף אהבתה לחבר שלה, היא שומעת מביתה שהאיש שנקרא "אבא חדש" מפחיד אותה. הילדה הקטנה הזאת בכמה שניות קלטה "שהאבא החדש" הוא לא האיש שיהייה מתאים להיות אביה. כי רק "הנעליים" היו חשובות בעיניו, כי ככה הרגישה הילדה לאחר כל המאמצים ו"האבא החדש" לא התייחס אליה ולצעצועים שלה . במקרה קראנו על אמא, שכן הקשיבה לילדה שלה וכן התייחסה אליה. חשוב מאד שכל ההורים באשר הם, ישמעו וילמדו מהילדים שלהם כי הילדים הקטנים זה אנחנו, כשהיינו ילדים, הילדים האלה באו כדי ללמד אותנו המבוגרים, איך להסתכל על החיים חשוב לזכור שהם בחרו באנו, לא אנחנו בחרנו בהם, להם יש את התחושות האמיתיות, בלי כל המישקעים מהעבר שאנחנו סוחבים סופגים איתנו במשך השנים. והלוואי שהרבה הורים היו מקשיבים לילדים שלהם. אז העולם היה ניראה הרבה יותר טוב, עם הרבה אור ואהבה ופחות עויינות בברכת שנה טובה שנת שלום ואחווה KUKES10
איזה קטע אתם לא מאמינים
התחלתם לדסקס על עניין הגירושים... ובדיוק אתמול שמעתי שההורים של אחד החברים הכי טובים שלי מתגרשים.. ולא ממנו.. ואסור שהוא ידע שאני יודעת כי זה "סוד" או משהו כזה.. אוף הוא בקושי מדבר על זה.. ואני מבינה שזה נושא רגיש ולא לכולם כל כך קל לקבל את זה אבל עדיין אני חברה הכי טובה שלו ואני מרגישה ממש כבולה כשאני לא יכולה לעזור לו... מה אתם חושבים?
התחלתם לדסקס על עניין הגירושים... ובדיוק אתמול שמעתי שההורים של אחד החברים הכי טובים שלי מתגרשים.. ולא ממנו.. ואסור שהוא ידע שאני יודעת כי זה "סוד" או משהו כזה.. אוף הוא בקושי מדבר על זה.. ואני מבינה שזה נושא רגיש ולא לכולם כל כך קל לקבל את זה אבל עדיין אני חברה הכי טובה שלו ואני מרגישה ממש כבולה כשאני לא יכולה לעזור לו... מה אתם חושבים?
זו באמת החלטה לא קלה../images/Emo23.gif
בכל מקרה הוא יגלה את זה, ואת יודעת. אני מבין ומזדהה איתך. לפעמים השתיקה היא היפה ביותר. לתת לדברים להיות כפי שהם , בלי להתערב, למרות מה שאת מרגישה. אלו החיים שלו, לא שלך. אם את מרגישה שזה יהיה מאוד קריטי , אז ספרי לו, כי בכל מקרה הוא ידע. אם זה לא קריטי, עזבי. שנה טובה ומתוקה
בכל מקרה הוא יגלה את זה, ואת יודעת. אני מבין ומזדהה איתך. לפעמים השתיקה היא היפה ביותר. לתת לדברים להיות כפי שהם , בלי להתערב, למרות מה שאת מרגישה. אלו החיים שלו, לא שלך. אם את מרגישה שזה יהיה מאוד קריטי , אז ספרי לו, כי בכל מקרה הוא ידע. אם זה לא קריטי, עזבי. שנה טובה ומתוקה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.