צריכה עזרה דחוף
הי, אני בת 32, פרודה ללא ילדים כשנה וקצת מבן זוג עימו הייתי 14 שנה (6 שנים מתוכן נשואה). הפרידה נחתה עלי כרעם ביום בהיר. לא אייפה את הדברים ואומר שלא היו לנו בעיות ושלא עברו גם בי מחשבות על פרידה מדי פעם אבל לא חשבתי שזה יבוא ממנו וכאשר זה הגיע, זה תפס אותי לא מוכנה לחלוטין. בינתיים, על אף שאני במערכת יחסים חדשה ולא קצרה (9 חודשים) אני עדיין כואבת, שבורה, מתגעגעת ואין רגע שעובר שאני לא מכה על חטא, מוכנה לעשות הכל על מנת לחזור ואיו עם מי לדבר. לאחר שנה וחצי של ייעוץ פסיכולוגי הוא אחרי, מייחל לפתוח דף חדש ולהתקדם ועל אף שלי יש את כל הפרמטרים להצליח בפרק ב' בעצמי (נראית טוב, מוצלחת, חכמה וכו'), כרגע העתיד נראה לי בעיקר קודר. איך ממשיכים הלאה? איך מצליחים לקום בבוקר ולחייך ולהעריך את חצי הכוס המלאה? מתי בעצם נגמר שלב האבל והזכרונות מתחלפים בחוויות חדשות?
הי, אני בת 32, פרודה ללא ילדים כשנה וקצת מבן זוג עימו הייתי 14 שנה (6 שנים מתוכן נשואה). הפרידה נחתה עלי כרעם ביום בהיר. לא אייפה את הדברים ואומר שלא היו לנו בעיות ושלא עברו גם בי מחשבות על פרידה מדי פעם אבל לא חשבתי שזה יבוא ממנו וכאשר זה הגיע, זה תפס אותי לא מוכנה לחלוטין. בינתיים, על אף שאני במערכת יחסים חדשה ולא קצרה (9 חודשים) אני עדיין כואבת, שבורה, מתגעגעת ואין רגע שעובר שאני לא מכה על חטא, מוכנה לעשות הכל על מנת לחזור ואיו עם מי לדבר. לאחר שנה וחצי של ייעוץ פסיכולוגי הוא אחרי, מייחל לפתוח דף חדש ולהתקדם ועל אף שלי יש את כל הפרמטרים להצליח בפרק ב' בעצמי (נראית טוב, מוצלחת, חכמה וכו'), כרגע העתיד נראה לי בעיקר קודר. איך ממשיכים הלאה? איך מצליחים לקום בבוקר ולחייך ולהעריך את חצי הכוס המלאה? מתי בעצם נגמר שלב האבל והזכרונות מתחלפים בחוויות חדשות?
