lilush1212
New member
צריכה עזרה במהירות האפשרית בבקשה..
דיי אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר וזאת רק ההתחלה.... אני משרתת בחיל האוויר.. עברתי את הטירונות למרות שלא היה לי שם כל כך טוב.. עדיין סבלתי את זה ולא התלוננתי.. אחרי זה עברתי לקורס של משק"יות שליטה.. - קשל"ט הקורס היה ממש סבבה נהניתי הכרתי חברות טובות למרות שהיינו בחדר קטן מצ'וקמק של 8 בנות בחדר בקומה ה6 עדיין היה כיף.. כי הייתה חברה טובה.. והסתדרנו טוב אחת עם השניה.. אבל כשנגמר הקורס לפניי שבוע הציבו אותי בבסיס חדש שבו אני משרתת כרגע בסדיר.. הבסיס הזה לא היה בעדיפות הראשונה שלי אבל תקעו אותי בו.. ומאז שהגעתי לבסיס אין יום שאני לא מפסיקה לבכות בו.. ציפיתי להרבה יותר וקיבלתי את המינימום.. למרות שהמפקדים שם הם נחמדים וקיבלו אותי יפה והכל.. עדיין הבסיס הזה הוא חור רציני, נמצא באמצע שומקום.. לא רק זה, גם אין שם אנשים נחמדים.. אני לא מצליחה להתחבר שם עם אף אחד כי האנשים האלה לא ממש בסגנון שלי אם לנסח את זה בעדינות.. אני מתחברת לסוג אחר של אנשים.. גם אין ממש אופציות להתחבר לאנשים שונים כי הבסיס ממש קטן, והמגורים שלי נמצאים רחוק מהמגורים של שאר החיילים בבסיס והם מבודדים, כי אנחנו צריכים לגור קרוב למשרד כי התפקיד הזה דורש מאיתנו להיות זמינים 24 שעות ביממה, יכולים להתקשר אלייך גם ב4 לפנות בוקר ולהעיר אותך ובכל שעה בעקרון.... התפקיד הוא תפקיד פקידותי, כל היום להיות במשרד חנוק ולעשות עבודה משעממת מול מחשב להקליד נתונים יבשים זה פשוט לא מתאים לי ולאישיות שלי.... אני לא מסוגלת כל היום לשבת במשרד.... אין צחוקים בכלל עם החבר'ה.. האווירה לא זורמת והכל יבש.... נעשות לי מיגרנות וכאביי ראש איך שאני נכנסת למשרד המגעיל הזה וכשמשחררים אותנו אני ישר הולכת לחדר כי אין מה לעשות ודיי כבר נמאס לי..... זה רק השבוע הראשון ואני כבר לא מסוגלת יותר וזה לא שאני מפונקת, אני פשוט באמת לא רואה את עצמי עושה את התפקיד הזה שנתיים מהחיים שלי זה נראה לי בזבוז זמן במקום זה אני יכולה לעשות משו מועיל יותר.. ואני באתי עם הרבה מוטיבציה לצבא.. ועם רצון לשרת אבל אני מרגישה שלא שמים עליי ועל הרצונות שלי.... ונכון שבצבא לא מקבלים את כל מה שרוצים.. אבל אני ציפיתי לקבל לפחות קצת.. טיפה.. ולא קיבלתי כ-ל-ו-ם-! אני מרגישה שם כמו בבית כלא בלילה הולכת לישון בוכה.. מרגישה שאף אחד לא מבין אותי יש לי גם בעיות של קשב וריכוז ואני לא מסוגלת לקלוט את החומר הזה בראש גם אין לי תעודת בגרות מלאה.. מאותה סיבה שקשה לי להתרכז בחומר לימודי.... אז קל וחומר לשבת יום שלם מול מסך ולענות לטלפונים בלי אפשרות מי יודע מה של תזוזה.. אני רוצה תפקיד שיממש את היכולות שלי.. תפקיד של שטח.... להכיר חברים טובים ואנשים נחמדים.. שאני יקום כל בוקר בהרגשה של- אייזה כיף לחזור לבסיס.. זה גם יתן לי יותר מוטיבציה לתת מעצמי 110 אחוז אבל ברגע שאני לא מרגישה שנעים לי.. ואני מרגישה שרק רע לי ואני בדיכאון אז אין לי חשק לתת מעצמי.... הסבירו לי שכדיי לעבור תפקיד זה יקח תהליך של בערך שנה.. ולי אין את הזמן הזה לחכות.. להרגיש כמו אסירה ולבכות כל היום.. לא בשביל זה התגייסתי.... אז אין לי ברירה אחרת חוץ מלחפש דרכים איך לצאת מהצבא.. ושיקראו לי משתמטת יודעים מה לא אכפת לי.... נולדתי כדי להינות וכדיי להרגיש טוב עם עצמי.. אם צבא זה משו שעושה לי רע ופוגע בתפקוד היומיומי שלי אז אני יעזוב את הצבא.. וזה לא שלא ניסיתי בכלל, ניסיתי, וואלה לא כל אחד בנוי לזה.... יש אנשים שבנויים לצבא, יש אנשים שלא בנויים ויש אנשים שממש ממש לא בנויים.. ואני בין האנשים האלה.. אני רואה בשירות הצבאי דבר מאוד חשוב.. כי אין לנו ארץ אחרת וצריך להגן עלייה, אבל אני לא חושבת שפקידה מסכנה ממש תורמת למדינה שלה.. וגם אם תגידו - גם הפקיד הכי קטן תורם למדינה זה לא מעניין אותי כי זאת ההרגשה שלי.. הרגשה של כלום.. הרגשה של בזבוז זמן.. במקום זה אני יכולה לצאת מהצבא ולעשות משו הרבה יותר מועיל בחיים שלי.. כמו ללמוד לפסיכומטרי, לעבוד על הרישיון.. למצוא עבודה.. להרוויח כסף.. ללכת לחוגים שיעשירו אותי.... וזה לא שאני פורשת מהצבא כי סתם אני מפונקת.... פשוט ניסיתי, וראיתי שהצבא מזלזל בי וברצונות שלי אז אין לי מה לחפש שם.... סתם רציתי לפרוק את מה שאני מרגישה כי לא נראלי שאני יכולה להמשיך במצב הזה הרבה זמן.. אני רוצה לדעת מה הדרך הכי קלה ומהירה שבה אפשר לקבל פטור מהשירות הצבאי.. כבר התחלתי לחשוב על שביתת רעב שבה אני ירעיב את עצמי פשוט עד שאני יגיע למשקל מגוחך של נגיד 40 או 39 קילו ואז יהיו חייבים לשחרר אותי מסיבות בריאותיות.. וכן אני מסוגלת להגיע למצב הזה אם אני לא ישתחרר בקרוב.... בבקשה תעזרו לי אני מוכנה לעשות הכל ולא להמשיך במצב הנוכחי....
דיי אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר וזאת רק ההתחלה.... אני משרתת בחיל האוויר.. עברתי את הטירונות למרות שלא היה לי שם כל כך טוב.. עדיין סבלתי את זה ולא התלוננתי.. אחרי זה עברתי לקורס של משק"יות שליטה.. - קשל"ט הקורס היה ממש סבבה נהניתי הכרתי חברות טובות למרות שהיינו בחדר קטן מצ'וקמק של 8 בנות בחדר בקומה ה6 עדיין היה כיף.. כי הייתה חברה טובה.. והסתדרנו טוב אחת עם השניה.. אבל כשנגמר הקורס לפניי שבוע הציבו אותי בבסיס חדש שבו אני משרתת כרגע בסדיר.. הבסיס הזה לא היה בעדיפות הראשונה שלי אבל תקעו אותי בו.. ומאז שהגעתי לבסיס אין יום שאני לא מפסיקה לבכות בו.. ציפיתי להרבה יותר וקיבלתי את המינימום.. למרות שהמפקדים שם הם נחמדים וקיבלו אותי יפה והכל.. עדיין הבסיס הזה הוא חור רציני, נמצא באמצע שומקום.. לא רק זה, גם אין שם אנשים נחמדים.. אני לא מצליחה להתחבר שם עם אף אחד כי האנשים האלה לא ממש בסגנון שלי אם לנסח את זה בעדינות.. אני מתחברת לסוג אחר של אנשים.. גם אין ממש אופציות להתחבר לאנשים שונים כי הבסיס ממש קטן, והמגורים שלי נמצאים רחוק מהמגורים של שאר החיילים בבסיס והם מבודדים, כי אנחנו צריכים לגור קרוב למשרד כי התפקיד הזה דורש מאיתנו להיות זמינים 24 שעות ביממה, יכולים להתקשר אלייך גם ב4 לפנות בוקר ולהעיר אותך ובכל שעה בעקרון.... התפקיד הוא תפקיד פקידותי, כל היום להיות במשרד חנוק ולעשות עבודה משעממת מול מחשב להקליד נתונים יבשים זה פשוט לא מתאים לי ולאישיות שלי.... אני לא מסוגלת כל היום לשבת במשרד.... אין צחוקים בכלל עם החבר'ה.. האווירה לא זורמת והכל יבש.... נעשות לי מיגרנות וכאביי ראש איך שאני נכנסת למשרד המגעיל הזה וכשמשחררים אותנו אני ישר הולכת לחדר כי אין מה לעשות ודיי כבר נמאס לי..... זה רק השבוע הראשון ואני כבר לא מסוגלת יותר וזה לא שאני מפונקת, אני פשוט באמת לא רואה את עצמי עושה את התפקיד הזה שנתיים מהחיים שלי זה נראה לי בזבוז זמן במקום זה אני יכולה לעשות משו מועיל יותר.. ואני באתי עם הרבה מוטיבציה לצבא.. ועם רצון לשרת אבל אני מרגישה שלא שמים עליי ועל הרצונות שלי.... ונכון שבצבא לא מקבלים את כל מה שרוצים.. אבל אני ציפיתי לקבל לפחות קצת.. טיפה.. ולא קיבלתי כ-ל-ו-ם-! אני מרגישה שם כמו בבית כלא בלילה הולכת לישון בוכה.. מרגישה שאף אחד לא מבין אותי יש לי גם בעיות של קשב וריכוז ואני לא מסוגלת לקלוט את החומר הזה בראש גם אין לי תעודת בגרות מלאה.. מאותה סיבה שקשה לי להתרכז בחומר לימודי.... אז קל וחומר לשבת יום שלם מול מסך ולענות לטלפונים בלי אפשרות מי יודע מה של תזוזה.. אני רוצה תפקיד שיממש את היכולות שלי.. תפקיד של שטח.... להכיר חברים טובים ואנשים נחמדים.. שאני יקום כל בוקר בהרגשה של- אייזה כיף לחזור לבסיס.. זה גם יתן לי יותר מוטיבציה לתת מעצמי 110 אחוז אבל ברגע שאני לא מרגישה שנעים לי.. ואני מרגישה שרק רע לי ואני בדיכאון אז אין לי חשק לתת מעצמי.... הסבירו לי שכדיי לעבור תפקיד זה יקח תהליך של בערך שנה.. ולי אין את הזמן הזה לחכות.. להרגיש כמו אסירה ולבכות כל היום.. לא בשביל זה התגייסתי.... אז אין לי ברירה אחרת חוץ מלחפש דרכים איך לצאת מהצבא.. ושיקראו לי משתמטת יודעים מה לא אכפת לי.... נולדתי כדי להינות וכדיי להרגיש טוב עם עצמי.. אם צבא זה משו שעושה לי רע ופוגע בתפקוד היומיומי שלי אז אני יעזוב את הצבא.. וזה לא שלא ניסיתי בכלל, ניסיתי, וואלה לא כל אחד בנוי לזה.... יש אנשים שבנויים לצבא, יש אנשים שלא בנויים ויש אנשים שממש ממש לא בנויים.. ואני בין האנשים האלה.. אני רואה בשירות הצבאי דבר מאוד חשוב.. כי אין לנו ארץ אחרת וצריך להגן עלייה, אבל אני לא חושבת שפקידה מסכנה ממש תורמת למדינה שלה.. וגם אם תגידו - גם הפקיד הכי קטן תורם למדינה זה לא מעניין אותי כי זאת ההרגשה שלי.. הרגשה של כלום.. הרגשה של בזבוז זמן.. במקום זה אני יכולה לצאת מהצבא ולעשות משו הרבה יותר מועיל בחיים שלי.. כמו ללמוד לפסיכומטרי, לעבוד על הרישיון.. למצוא עבודה.. להרוויח כסף.. ללכת לחוגים שיעשירו אותי.... וזה לא שאני פורשת מהצבא כי סתם אני מפונקת.... פשוט ניסיתי, וראיתי שהצבא מזלזל בי וברצונות שלי אז אין לי מה לחפש שם.... סתם רציתי לפרוק את מה שאני מרגישה כי לא נראלי שאני יכולה להמשיך במצב הזה הרבה זמן.. אני רוצה לדעת מה הדרך הכי קלה ומהירה שבה אפשר לקבל פטור מהשירות הצבאי.. כבר התחלתי לחשוב על שביתת רעב שבה אני ירעיב את עצמי פשוט עד שאני יגיע למשקל מגוחך של נגיד 40 או 39 קילו ואז יהיו חייבים לשחרר אותי מסיבות בריאותיות.. וכן אני מסוגלת להגיע למצב הזה אם אני לא ישתחרר בקרוב.... בבקשה תעזרו לי אני מוכנה לעשות הכל ולא להמשיך במצב הנוכחי....
