צריכה לפרוק...
אני בשבוע 31+1 ב"ה!
ופתאום שמתי לב שככל שהזמן עובר ואני מצליחה להחזיק את ההריון, ביחד עם תחושת השמחה
הגדולה והכרת התודה, מתגברת גם תחושת האשמה על זה שילדתי מוקדם את ידידי'ה ישראל.
אני יודעת שזו לא אשמתי. אני יודעת שאף אחת לא חושבת לפני ההריון הראשון שאולי יש לה אי ספיקת צוואר
ומבקשת שיתפרו לה אותו ואני יודעת שכמו שזה שעכשיו אני מצליחה להחזיק את ההריון זה לא בדיוק בזכותי,
אני לא עושה שום דבר מיוחד חוץ מלשכב (מה שעשיתי גם בהריון הקודם), ככה גם הלידה המוקדמת ממש לא
היתה באשמתי. ואני גם באמת מאמינה ששום דבר הוא לא מקרי והכל קרה וקורה ויקרה בדיוק כפי שה' יתברך רוצה.
אל תבינו לא נכון, אני מודה על כל יום שעובר ואני לא יולדת ואני מקווה בע"ה להחזיק עוד 3 שבועות לפחות,
אבל אני פשוט לא שולטת בזה וככל שאני יותר שמחה, ככה אני גם יותר מרגישה אשמה וכשאני מסתכלת על ידידי'ה ישראל,
על החיוך המקסים שלו וחושבת על כל מה שהוא עבר, רגשות האשמה רק מתחזקים
מקווה שלא האבתי על שמחת החג שלכן, פשוט הייתי חייבת לשתף מישהו..
ובאמת שיהיה הרבה הרבה חג שמח לכולנו
אני בשבוע 31+1 ב"ה!
ופתאום שמתי לב שככל שהזמן עובר ואני מצליחה להחזיק את ההריון, ביחד עם תחושת השמחה
הגדולה והכרת התודה, מתגברת גם תחושת האשמה על זה שילדתי מוקדם את ידידי'ה ישראל.
אני יודעת שזו לא אשמתי. אני יודעת שאף אחת לא חושבת לפני ההריון הראשון שאולי יש לה אי ספיקת צוואר
ומבקשת שיתפרו לה אותו ואני יודעת שכמו שזה שעכשיו אני מצליחה להחזיק את ההריון זה לא בדיוק בזכותי,
אני לא עושה שום דבר מיוחד חוץ מלשכב (מה שעשיתי גם בהריון הקודם), ככה גם הלידה המוקדמת ממש לא
היתה באשמתי. ואני גם באמת מאמינה ששום דבר הוא לא מקרי והכל קרה וקורה ויקרה בדיוק כפי שה' יתברך רוצה.
אל תבינו לא נכון, אני מודה על כל יום שעובר ואני לא יולדת ואני מקווה בע"ה להחזיק עוד 3 שבועות לפחות,
אבל אני פשוט לא שולטת בזה וככל שאני יותר שמחה, ככה אני גם יותר מרגישה אשמה וכשאני מסתכלת על ידידי'ה ישראל,
על החיוך המקסים שלו וחושבת על כל מה שהוא עבר, רגשות האשמה רק מתחזקים
מקווה שלא האבתי על שמחת החג שלכן, פשוט הייתי חייבת לשתף מישהו..
ובאמת שיהיה הרבה הרבה חג שמח לכולנו
