babywishing
New member
צריכה חיבוק../images/Emo7.gif
אז אחרי חודשיים של הפסקה כפויה בשל בעיות בריאותיות, הלכתי היום לרופא. אז נכון שלא עשינו טיפול החודש, אבל עדיין אני והבעלול קיווינו לנס אולי בכל זאת תהיה הפתעה. אז זהו שלא - המכשפה החלה לתת את אותותיה. אמרתי לרופא שנראה לי שיש לי ציסטה (אחרי 5 אני כבר מומחית), אז עשיתי אולטראסאונד ובאמצע כשהמתמר בתוכי הוא אומר לי שכנראה יש לי אנדומטריוזיס, ושואל אם אמרו לי את זה כבר. כמובן שלא. הייתי בהלם, הרופא הזה מקסים וחמוד ורגיש , אבל איך הוא אומר לי דבר כזה ככה? אחרי האולטראסאונד צריך לחכות כמה דקות כדי להיכנס אליו שוב, אז הרגעתי את עצמי קצת. נכנסתי אליו ואמרתי לו שהוא לא יכול להגיד לי את המילה אנדומטריוזיס כלאחר יד, דיברנו על כך שעברתי כבר פעמיים לפרסקופיה (בגיל 17), אבל לא דיברו איתי על זה, לא ראו כלום. דיברנו על כך שאי אפשר לדעת אלא רק בלפרסקופיה , אבל הוא אמר שהרגישות בבטן, ואמר משהו על השחלה וכאבים. אבל הוא אמר שזה לא משנה את הפרוטוקול. גם אם הוא היה יודע בוודאות שיש אנדו' עדיין היינו עושים מה שאנחנו עושים עכשיו, גונל והזרעות. חזרתי הביתה ורציתי לבכות - למה כל חודש צריכה ליפול עליי מחלה אחרת, בכיתי והבעלול שקשה לו מאוד עם כל מכשפה היה עצבני ורבנו על שטויות. אח"כ השלמנו והוא אמר שאני מגיבה בבכי למכשפה ולבשורות כאלו, והוא מגיב בעצבים כי קשה לו מאוד לראות אותי בוכה ולהתמודד עם השלילי הזה כל חודש. הדמעות זולגות וזולגות, אמרתי לו שאני יודעת שה' מביא עלינו את כל הקשיים האלו כי יש לנו את הכוחות להתמודד עם זה , ויש לי כוחות כל הזמן. אבל לפעמים כל כך קשה לי שהכוחות מתרוקנים בבת אחת ולוקח להם זמן עד שהם מתמלאים מחדש. שיש רגעים בחיים שלא רוצה את הכוחות האלו, רוצה להיות חלשה ולבכות ולבכות ולהיות עצובה ובדכאון. ורוצה כל כך ילד לחבק אותו ולהעניק לו את כל האהבה שבתוכי. אז עכשיו אני לבד בבית בוכה כי הבעלול היה חייב ללכת לעבוד לילה. שבוע הבא יום נישואין שני ללא ילד אה לפחות אין לי ציסטה בשחלה
אז אחרי חודשיים של הפסקה כפויה בשל בעיות בריאותיות, הלכתי היום לרופא. אז נכון שלא עשינו טיפול החודש, אבל עדיין אני והבעלול קיווינו לנס אולי בכל זאת תהיה הפתעה. אז זהו שלא - המכשפה החלה לתת את אותותיה. אמרתי לרופא שנראה לי שיש לי ציסטה (אחרי 5 אני כבר מומחית), אז עשיתי אולטראסאונד ובאמצע כשהמתמר בתוכי הוא אומר לי שכנראה יש לי אנדומטריוזיס, ושואל אם אמרו לי את זה כבר. כמובן שלא. הייתי בהלם, הרופא הזה מקסים וחמוד ורגיש , אבל איך הוא אומר לי דבר כזה ככה? אחרי האולטראסאונד צריך לחכות כמה דקות כדי להיכנס אליו שוב, אז הרגעתי את עצמי קצת. נכנסתי אליו ואמרתי לו שהוא לא יכול להגיד לי את המילה אנדומטריוזיס כלאחר יד, דיברנו על כך שעברתי כבר פעמיים לפרסקופיה (בגיל 17), אבל לא דיברו איתי על זה, לא ראו כלום. דיברנו על כך שאי אפשר לדעת אלא רק בלפרסקופיה , אבל הוא אמר שהרגישות בבטן, ואמר משהו על השחלה וכאבים. אבל הוא אמר שזה לא משנה את הפרוטוקול. גם אם הוא היה יודע בוודאות שיש אנדו' עדיין היינו עושים מה שאנחנו עושים עכשיו, גונל והזרעות. חזרתי הביתה ורציתי לבכות - למה כל חודש צריכה ליפול עליי מחלה אחרת, בכיתי והבעלול שקשה לו מאוד עם כל מכשפה היה עצבני ורבנו על שטויות. אח"כ השלמנו והוא אמר שאני מגיבה בבכי למכשפה ולבשורות כאלו, והוא מגיב בעצבים כי קשה לו מאוד לראות אותי בוכה ולהתמודד עם השלילי הזה כל חודש. הדמעות זולגות וזולגות, אמרתי לו שאני יודעת שה' מביא עלינו את כל הקשיים האלו כי יש לנו את הכוחות להתמודד עם זה , ויש לי כוחות כל הזמן. אבל לפעמים כל כך קשה לי שהכוחות מתרוקנים בבת אחת ולוקח להם זמן עד שהם מתמלאים מחדש. שיש רגעים בחיים שלא רוצה את הכוחות האלו, רוצה להיות חלשה ולבכות ולבכות ולהיות עצובה ובדכאון. ורוצה כל כך ילד לחבק אותו ולהעניק לו את כל האהבה שבתוכי. אז עכשיו אני לבד בבית בוכה כי הבעלול היה חייב ללכת לעבוד לילה. שבוע הבא יום נישואין שני ללא ילד אה לפחות אין לי ציסטה בשחלה
