אולי לא למומחה הכי גדול
אבל לענייני עיניים הייתי הולכת לרופא טוב. ולצערי ומידיעה באזור בו אני גרה (דרום הארץ) פשוט אין רופאי עיניים ילדים טובים. וסיפור קטן: מכיתה א' ואולי קודם עד ג' לא ראיתי את הכתוב על הלוח. בקושי את הלוח ראיתי
. העתקתי מהמחברת של החברה שלצידי. הייתי אצל רופאת עיניים גרועה שטענה שאין בעיה ושאני עושה את עצמי. בכיתה ג' התמזל מזלי ובדק אותי באזור אחר בארץ רופא אחר שהמליץ על משקפיים. אני זוכרת את הפליאה של לראות טוב לראשונה ואני זוכרת את הכעס. הרי אפילו אני השתכנעתי שאני עושה את עצמי. וסיפור פחות עתיק: על איך הסתבכה דלקת עיניים פשוטה בגלל טיפול רשלני של רופאי עיניים בקופת החולים. בני האמצעי, כשהיה בן שנתיים וחצי בערך, סבל מדלקת עיניים. קיבלנו טיפות שגרמו לתגובה לא טובה. מכאן הטיפול היה נוראי: דחו אותנו מיום ליום, כשכבר קיבלו אותו עם כאבים והחמרה הורו על טיפות שיתבררו בהמשך כטיפות מרדימות ולא טיפוליות כדי למסך את הכאב וחבישות. המצב הלך והחמיר, הזיהום בתוך העין החמיר ללא טיפול נכון ונוצרו גלדים מתחת לעפעף. אחרי חמישה ימים כך, כשהילד לא רואה ובקופת החולים אומרים לנו שזה תהליך תקין, הגענו לד"ר נויימן (סיפרתי לו בטלפון על המיקרה והוא הזמין אותנו לבי"ח ולא גבה תשלום) ובו במקום הוא וד"ר חגי אביזמר הסירו את הגלדים ונתנו טיפול טיפוליות נכונות בהוראה לא לחבוש בשום אופן את העין.