צריכה הכוונה

[mayaway]

צריכה הכוונה

היי, אני לא יודעת מאיפה להתחיל אבל כנראה זה יהיה ארוך אז אני אודה למי שתהיה לו הסבלנות. אני בת 26 אוטוטו,גרה בבית אמא(הוריי גרושים) וללפני מעבר למגורים משותפים עם החבר (בחיפושי דירה). היריעה קצרה מלהכיל אבל תמיד היחסים ביני לבין אמא שלי היו מעורערים,היא פעמיים העיפה אותי מהבית (פעם בכיתה ה' ופעם בכיתה יא') לאבא שלי ובשתי הפעמים התחרטה אחרי תקופה קצרה וביקשה שאחזור. אמא שלי חולת סרטן ברימיסיה (החלמה),מצבה הכללי טוב והיא מתפקדת היטב ,כמעט שלא נזקקת לעזרה (מלבד תליית כביסה ועזרה בסחיבת קניות). בין אמא שלי ואח שלי המבוגר ממני במספר רב של שנים נרקמה מערכת יחסים מאוד לא בריאה גם לפני שהמחלה פרצה ,וכשהיא פרצה היא עלתה על פסים מאוד לא בריאים( אח שלי מתפקד כמעט על תקן בן זוג להוציא את החלק הפיזי), אח שלי אינו בריא בנפשו אם כי מעולם לא אובחן. מה שאני מבקשת פה הוא עצה...אולי לשמוע ולראות דברים מנקודת מבט אחרת.... אמא שלי בעייני עשתה רגרסיה לילדות בעקבות המחלה...היא מאוד תלויה בסביבה שלה מבחינה רגשית ומטילה לעיתים את כל כובד משקלה וחששותיה עליי ועל אחי מבלי להציב שום מחסום ולנסות לברר עם עצמה האם זה כדאי או לא..אם זה משרת אותה או לא...לעיתים אני מקבלת את ההרגשה שהיא הילדה ואני ההורה, היא מקבלת את המענה על הצורך הילדותי הזה מאח שלי שמנהל אותה ונמצא על תקן בן זוג כפי שציינתי. הבעיה מתחילה שהיא (וגם הוא) מצפים ממני להתנהג איתה כמו שאח שלי מתנהג בה...לטפל בה (ועוד פעם אין בזה צורך ממשי) ולבטל הרבה פעמים את רצוני האישי. דיברתי איתה על זה אבל היא טוענת שהוא בן מסור ושאני לא...ז"א נערכת השוואה מתמדת ביני לבינו. בסוף השבוע אח שלי שלא כהרגלו לא יהיה בבית והיא אמורה להישאר לבד...היא דורשת ממני שאבלה את סוף השבוע בבית כדי שלא תישאר לבד אבל אני רוצה לבלות את הסוף השבוע עם בן זוגי שלא יכול להישאר אלא חייב לחזור לבית הוריו בעיר אחרת שם גם חוגגים מסיבת אירוסין של מישהי המח'ברה , אני מבינה את המשאלה לא להישאר לבד בסוף שבוע ,אני מאמינה שרוב האנשים לא רוצים להישאר לבד בסוף שבוע אבל באיזה מחיר? אני צעירה אני רוצה לבלות ואני לא רוצה שהסיבה לכך שאשאר תהיה סיבה לא בריאה.... אמא שלי איימה שאם לא אשאר היא תעיף אותי מהבית (דקה וחצי בערך לפני שאני מוצאת דירה). הייתי רוצה לשמוע התייחסות קונקרטית אבל גם מעבר לזה.... האם לדעתכן להשאר ? האם עצם ההשארות לא ממלאת את הצורך הרגרסיבי של אמא שלי או שאני פשוט בת רעה ומרוכזת בעצמה ? תודה לכל מי שיתייחס מיה.

 

[אמא של דפנה]

חפשי דירה ועזבי את הבית.

ולפני שהיא זורקת אותך. ואם היא תזרוק זה בעיה שלה לא שלך. קחי את החפצים שלך ובינתיים עברי לבית החבר או לבית חברות עד שמוצאת דירה לעצמך. בהצלחה !

 

[נומלה]

לא זה ולא זה

מחוץ לעובדה שאת מאבחנת את כל המשפחה שלך "אח במצב נפשי מעורער" אמא ברגרסיה" שלא ברור לי מאין לך הכישורים לעשות זאת. את לא בת רעה ואמא שלך לא אמא רעה. את פשוט אינך מתנהגת בהתאם לגילך. הסבר: ילדים רוצים דברים בלי לרצות לשלם את המחיר עליהם. מבוגרים מבינים שלבחירות שלהם יש מחיר והם עושים את הבחירה תוך נכונות לשלם את המחיר. את בת 26 ואמורה להיות בגירה ואולי גם בוגרת. המחיר של לצאת בסוף השבוע להיות עם החבר הוא שיש סיכוי שזה מאוד יעצבן את אמא שלך ותצטרכי למצוא מקום להיות בו (אצל אבא? אצל החבר?) שבו יהיה לך אולי פחות נוח. תחשבי מה יותר חשוב לךולפי זה תעשי את הבחירה.

 

[nutmeg]

הכוונה:

בקשר לסוף השבוע הספציפי - את תגבילי את הזמן שאת איתה. תגידי משהו כמו: אני אהיה פה משעה X עד שעה Y, אחר כך יש לך ככה וככה שעות להסתדר לבד עד ש.... אם היא בשום פני ואופן לא מוכנה להיות לבד, תגידי לה שאין בעייה, תשיגו שמר-קשיש (להבדיל משמרטף) - מישהי שתבוא להיות איתה בשעות שאת עסוקה... בתשלום. אני חותמת לך שהיא לא תסכים - אבל היא תצטרך לבחור: שמר-קשיש או לבד. אני מהמרת על לבד. בקשר לדברים האחרים - Get a life! במקום לשפוט את אמא ואת האח התמקדי בחיים שלך ובדברים שאת צריכה לעשות כדי להיות עצמאית ולעמוד על שתי רגלייך לבד.

 

[mayaway]

תודה לכולן

אני באה מתחום הטיפול בבריאות הנפש אז נכון שאני לא פסיכיאטרית אבל יש מושג קלוש כלשהו בתחום אבל מעבר להכל אני באמת חושבת שאנסה להתמקד בשלי ולא בשל אחי או אימי

 

[nutmeg]

../images/Emo45.gif מעולה!

ואם כבר את מתחום בריאות הנפש - מה אם לשכנע את אח שלך להגיע לפסיכיאטר, לקבל סוג של אבחנה פורמאלית ולהשיג לו את מה שהמדינה נותנת תחת סל שיקום? אמא לא תחייה לעד, את יודעת. מתי שהוא הוא יצטרך קורת גג ומסגרת תומכת, לא?

 

[ליידי דרמה]

אהבתי את הרעיון של השמרקשיש (ההיפוך של

שמרטף)

 

[אלמוגית 5]

mayaway חובות וזכויות בשותפות.

בגילך אינך אמורה לחיות בבית אמך. את גרה שם כי זה חוסך לך בהוצאות שכר דירה (שהיום זה מסתכם בכמה אלפים בחודש). בעצם הסכמתה שתגוררי בביתה, היא חוסכת לך הרבה כסף. כשם שאת דורשת "טובת הנאה" חובתך לתת "טובת הנאה". אם כך זכותה של אמך לדרוש ממך להשאר אתה בשבת, יש לה פחדים , או שהיא לא רגילה להיות לבד. את צעירה ורוצה לבלות, אמך "זקנה" ויש לה פחדים. כל אחת צודקת מבחינתה. לכן בשותפות יש חובות לא רק זכויות. לכן לדעתי את צריכה להענות לדרישתה, זה לא קורה כל שבוע.

 

[mayaway]

תגובה קצרה נוספת

לnutmeg אח שלי גר בדירה של המשפחה אך ישן אצל אמא שלי לפחות חצי מהשבוע כך שקורת גג יש לו . הוא מעולם לא הסכים ללכת לקבל טיפול אפילו ברמת הטיפול השיחתי...הוא מאוד מתכחש לנזק שהוא גורם לעצמו ולסביבה שלו רק בגלל עצם העובדה שלמראית עין הוא בנאדם מתפקד(נושא במשרה מכובדת בבנק). לאלמוגית: התכנון היה לצאת מהבית כבר לפני שנתיים (עם בן זוג אחר או לבד) אבל איך אומרים "החיים זה מה שקורה בזמן שאתה מתכנן תוכניות"? אבל כרגע זה לא משנה..אני יוצאת מהבית. לגבי מה שאמרת על זכויות וחובות האם כל בקשה מצד אימי היא חובה שעליי לקיים גם היא לא בגדר הסביר? ישנם דברים שלא העלתי פה אבל אני יכולה לספר לך שהדרישה להישאר בבית חוזרת על עצמה גם שאח שלי נמצא עם איומים בנוסח שונה רק שהפעם אח שלי לא נמצא. האם היית את היית מסכימה לשתף פעולה עם משהו שנראה לך לא הכי בריא רק בשם החובה לאמא? אני רואה את זה כניסיון לפתח אצל אמא שלי תחושת ביטחון ומסוגלות ( וכן גם נכנס פה עניין היותי צעירה ורוצה לבלות) והיא רואה את זה כפגיעה בכבודה אז מה נכון?חובה כי אמא שלי ביקשה מסיבותיה שלה ואני גרה בבית כרגע או שיתוף פעולה עם משהו שלי אישית נראה מאוד לקוי ?

 

[אלמוגית 5]

לא ציינת מה גילה של אמך. לי נראה שהיא

חרדתית, ולא כפי שאת אומרת שהיא חוזרת לילדות. פחד להשאר לבד נובע מחרדתיות. כנראה שבעקבות המחלה, שממנה היא כעת בשלבי החלמה, היא נתקפת בחרדות. אולי כדאי להתיעץ ברופא. אולי היא זקוקה לתמיכה פסיכולוגית. בכל זאת עברה חויה קשה עם המחלה, לגלות שיש לך סרטן זו טראומה לכל אחד, ולא עוברת בכמה חודשים. כך, שגם היא מחלימה כעת מן המחלה פיזית הנפש עדיין פגועה.

 

[ladybug4NLP]

אז ככה:

גם בגילך "המופלג" זו זכותך להחליט אם את רוצה לגור בבית או מחוץ לבית, כל זמן שאמא/הורים מסכימים לכך. לדעתי להשאר בבית בסוף שבוע עם אמא שמתפקדת - לא כלול בין החובות שאת צריכה לקבל על עצמך על זה ש"הואילו" לתת לך לגור בבית. את הבת של אמא שלך ולא החברה שלה - וזכותך לנהל אורח חיים של אשה צעירה בגילך כל זמן שזה לא מפריע לתפקוד הנאות של הבית. שאלי את אמך למה היא זקוקה באמת? הרי ברור שכתעזבי את הבית היא לא תזעיק אותך שתהיי אתה אלא אולי חלילה אם מצבה הבריאותי יירע. וזה בהחלט יכול לקרות, גם אם זה לא מודע. לצערי טיפלתי במספיק מקרים שבהם הפתרון היחידי שאנשים מסויימים מאפשרים לעצמם זה לפתח מחלות או חרדות כדי לאלץ אנשים אחרים לתת להם יותר תשומת לב. מה מונע מאמא שלך לעשות פעילות מחוץ לבית בשבת? או להזמין חבר/ים אם יש כאלה. ואם אין - זה הזמן לפתח את המעגל החברתי. ומעל הכל - לא להשאיר את המצב כך לפני שיהפוך למשהו פטולוגי. את באה מהתחום, אז את מבינה שכשעניין כבר מתקבע אפשר לשנות אבל הרבה יותר קשה מאשר בתחילת הדרך. ויחד עם זאת, אמפטיה למצב ולתת את התחושה שהיא לא לבד, שאת שם כשהיא תצטרך אותך יעזור מאד לשתיכן בהצלחה

 

[אניאורחת]

ברור שלהשאר. מה השאלה בכלל????

עזבי את זה שאת בת 26 וגרה בבית אמך - כי עם זה אין לי בעיה. אני לא סבורה שזה גיל שילדים לא צריכים לחיות עם ההורים (אני חייתי אצל הוריי עד גיל 30, שבו התחתנתי, מעולם לא חשבתי לעבור והוריי מעולם לא חשבו שעלי לעבור.). את באמת מתכוונת שזה בסדר להשאיר את אמך לבדה לגמרי בשישי-שבת רק כי את רוצה להיות עם החבר ולהנות באיזו מסיבה?! איך בכלל תוכלי להנות מאותה מסיבה כשאת יודעת שאמך נמצאת בבית לבדה? ועזבי עם כל ההבחנות הפסיכולוגיות - גם אם היית פסיכולוגית, ידוע שאיש מקצוע לא מאבחן את בני משפחתו. המצב כרגע הוא שאמך חולה, היא פוחדת להשאר לבדה, היא מבקשת מבתה להשאר איתה - השאלה מה אותה בת תעשה, תשאר עם אמה או תלך לבלות במסיבה עם בן זוגה?

 

[לנושנוש]

את תיכף בורחת משם.......

אולי תשארי איתה בכל זאת? זה לא פשוט להיות חולה בסרטן ובהחלט יכול לעזור לפתח חרדות ותלות בסביבה הקרובה.........

 

[Majestick]

המצב כנראה קצת יותר מורכב מהנראה לעין

לפי מה ש-MAYAWAY מתארת ואם להבין בין השורות, המצב בבית ממש לא פשוט כמו שהוא נשמע. אני יכול להבין את הרצון של האמא, אבל נראה שהיא עושה את זה קצת יותר בכיוון חשיבה עצמית ולא מצליחה להתחשב בביתה אפילו לרגע אחד. כל אחד במצבה היה רוצה חברה בבית, אבל יש הבדל בין רצון להיות עם חברה בבית לבין להטיל סנקציות על בחורה צעירה שחיה את חייה. צריך להגיע לעמק השווה, אם סופשבוע אחד נשארים עם אמא, סופשבוע אח"כ הולכים לחבר, אפשר לתאם את זה איכשהו. מהדברים שנכתבו אני מסיק שהאמא אף פעם לא תהיה מסופקת, אבל אין ברירה. בסופו של דבר, המעבר למגורים עצמאיים כל כך קרוב, שאני ממליץ לבלוע את הרוק עוד טיפה, כי החופש כל כך קרוב. MAYAWAY תחזיקי מעמד עוד טיפה... האוויר לנשימה מגיע. שיהיה המון בהצלחה.