צריכה את עצתכם

רחשי_לב

New member
צריכה את עצתכם

שלום רב לכולם אני בת 22, ועד גיל 9 עברתי התעללות מינית וגופנית קשה מאמי. כעת אני בריאה בלב ובנפש, חיה אורח חיים מספק בהחלט. גם משפחת אמי , גם משפחת אבי ואחותי החרימו אותה מזה עשר שנים איש אינו מדבר איתה. לי יש בעיה בלשמור טינה...אני מסתכלת על אישה בודדה בת 50 פלוס, חייה באשליות לא בוגרת, ולבי נכמר עליה. וכאן המילכוד. היא מנסה לשמור איתי על קשר למרות שאפילו איתי, שאני השריד האחרון מהמשפחה שבקשר איתה היא רבה וכועסת ומנתקת טלפונים. השאלה שלי האם כדאי בכלל? אני מאמינה שאין זה בריא לנתק קשר עם איש ומצד שני, האם זה בריא לשמור איתה על קשר? עם זכרונות כאובים? אני לא אוהבת אותה, כך שהקשר לא קריטי לי, אני עושה זאת בשבילה, כי לו הייתי בנעליה לא הייתי רוצה להיות במצבה. חשוב לציין, כי היא נשארה אותו אדם בדיוק, אדם שמעולם לא היה ולא יהיה אמא או אפילו אנושי. מה דעתכם? מה הייתם עושים במצבי?
 

גרא.

New member
כבר אינך ילדה,אלא אשה בוגרת,ונקודת

המבט שלך על הטראומה שאמך גרמה לך עד גיל 9 משתנה ומקבלת פרספקטיבה אחרת. לדעתי,עלייך לפעול ולהתנהג לפי רגשותייך,בשביל עצמך,ולא מתוך רגשות של רחמים,כפי שכתבת "אני מסתכלת על אשה בודדה בת 50 פלום,חייה באשליות,לא בוגרת,ולבי נכמר עליה"..אינך אוהבת את אימך,והקשר לא קריטי,כדברייך,ובכל זאת זה מטריד אותך. כדי לחדש את הקשר שנותק,שתיכן חייבות להגיע לבשלות/ בגרות נפשית,שתוכל להבנות מחדש את מע´ היחסים.את חשה,שאת מסוגלת ומוכנה נפשית לכך,למרות ההסתייגות,אבל מתארת את אמך,כאשה שנשארה אותו אדם בדיוק, "אדם שמעולם לא היה ולא יהיה אמא,או אפילו אנושי"..תחושה אמביוואלנטית (דו ערכית),שקשה להתמודד עימה.יש לכן שתי אפשרויות,האחת,לא ליזום מאומה, ולתת לאימך,בדרכה שלה באם היא מעוניינת בכך,ליזום את חידוש הקשר ביניכן. או ליזום בעצמך את חידוש הקשר,במנות קטנות של תשומת לב,כמו ברכה לחגים, זר פרחים ליום הולדתה..ולהמשיך להגיב,לפי מידת הענותה.תמיד תוכלי להפסיק את הקשר,אם וכאשר,יסוב לכיוון לא רצוי.אפשד להעזר במהלכי חידוש הקשר,גם באיש מקצוע,כפסיכולוג/ית.להפגש שתיכן עימו,לשיחה,טיפול וכדומה.
 
למעלה