על טאי צ´י ותאונת דרכים
אני לא יודע איזו תאונה עברת ואיך יצאת ממנה, אני מקווה שהכל בסדר. אני רוצה לספר לך על ניסיוני האישי בנ"ל. באוקטובר 1999 (התאריך סתם בשביל יצירת אוירה) נסעתי בדרכי לאימון בצאלים. מילואים אלא מה. נסעתי לא ממש לאט, רוב הדרך, אפילו באיזה קטע עצר אותי שוטר, על מהירות, וויתר לי, לצערי. פאוזה קצרה, באותה תקופה התאמנתי מספר ניכר של שעות ביום, כהכנה לסדנה של המסטר שלי, בה רציתי להבחן, על מנת לקבל דרגת מדריך. מצבי הפיזי והנפשי היה טוב מאד. חזרה לסיפור, עברנו (עוד חבר ואנוכי) את אופקים, ממשיכים לכיוון צאלים, עצרנו לאכול בפונדק אסא (לא זוכר את שם הצומת), ושוב לדרך. קצת לפני נחל צאלים, הכביש מתעקל ימינה בחדות מה, תוך כדי ירידה. פניה לא ממש צפויה (לי לפחות). האוטו מאבד אחיזה. מושך שמאלה לנתיב השני. אני בולם, חריקת בלמים. מתחיל לחזור לנתיב שלי. הפס הלבן מתחת לאוטו שלי. האוטו עדיין לא בשליטתי, מתנדנד. החבר אומר "אוי ואבוי". בום. לבן מול העיניים, לא רואה כלום. מחשבה "האם זהו?!" אחרי שנייה, יוצא האויר מהכרית שהתנפחה. האוטו עוצר. המנוע נעצר בברך שמאל שלי. ידים חטפו מכות חזקות מההגה וחלון שמאל. יוצא מהאוטו, מהצד השני, הולך, בודק מה קורה עם החבר והאנשים שבאוטו שבא ממול. פצועים קל. קצת אמבולנס, קצת בית חולים, והביתה (עוד באותו לילה). שבועיים אחרי, קיבלתי תעודה מהמסטר. הטאי צ´י + מסאז´ים עצמיים, נתנו לי כח להתגבר על התאונה, ללא כאבי שרירים מהמתח ומכות. תרגילי צ´י גונג נוספים עזרו לכאבי העצמות שנרפאו, כנ"ל אמת יד שמאל שחתיכת עצם "שוּיפה" ממנה. לא ויתרתי, לא האצתי בעצמי, נתתי לגוף לרפא את עצמו. כנ"ל לנפש. סתם שתדעי, מיכל - סעי לאט שלך, Yin
