צריכה את עזרתכם

צריכה את עזרתכם

לפני כשבועיים התחתנו. הוא ואני בפרק ב' של חיינו הזוגיים. כל אחד והחבילה שלו...בחבילה שלו נער מקסים בן 16.5 עם טוראט. כרגע , עד כמה שזה נשמע מצחיק אנחנו חיים עדיין בבתים נפרדים. מה שישתנה עוד חודש. הנער, בהתקף כבר שבועיים. טונות של טיקים בפנים וטיק קולי שמטמטם אותו ואת הסביבה. חוץ מזה שהוא לא במסגרת בית ספרית נורמלית כבר חמש שנים. עובר מבית ספר אחד למשנהו חרדתי , עם בעיית קשב וריכוז,OCD קשה...להמשיך?

אין לו קשר עם אמו הביולוגית ויש לו אבא אחד מהמם שמגן עליו יתר על המידה...

מאז החתונה המצב שלו החמיר עד כדי כך שעכשיו הוא לא מוכן שאביו יבוא לישון איתי ועם ילדי. (לי יש שלושה.) מדובר על 2-3 פעמים בשבוע. הוא טוען שהוא בהתקף חרדה ולא נרדם בלילה.

והשאלות שלי הן כדלקמן:
1. איך מבחינים בין מניפולציות של מתבגר לבין תסמיני טוראט? האם בכלל יש הבחנה כזו?
2. האם יש דרך תרופתית להקל עליו?(הוא פוחד מזריקות ולא מסכים לקחת שום תרופה כמעט)
3. האם CBT יכול לעזור?
4. יש הדרכת/תמיכת הורים איפה שהוא?(גם מטפלים מומחים יכול לעזור).

כל עזרה שאני מציעה לאבא שלו , (אחרי קריאה מעמיקה ברשת כמובן) , נענית ב:"אין מספיק ידע...אין פתרונות...זה חלק מהתסמונת...ואני חווה תסכול גדול על אף הפתיחות , (אני עצמי בוגרת חינוך מיוחד) ,ההכלה , האהבה וכל הרצון הטוב.

הילד לא משתף פעולה בכלום. כל היום מול המחשב, לא מוכן לעשות פעילות גופנית שתקל עליו קצת , בקושי רואה חברים (יש להם חיים...מה לעשות?) , לא מזיז כלום בבית,לא רוצה טיפול פסיכולוגי ובעיקר בא בדרישות.

לפי שאני "חותכת" , הצילו.
תודה!
 
שלום טילטולה
קודם כל - מזל טוב!

לשאלותיך שכל כך מפורטות באופן בהיר ורגיש יש לי הרבה מה להגיד - אבל אני מעדיפה להגיב אחרי שיענו כאן החברים הותיקים. אין לי ספק שלבוגרים ולהורים יש הרבה מה לתרום לך...
 
המון המון מזל טוב

ומקווה שיהיה לשניכם קל יותר בהמשך.
כאמא שגם יש לה וגם לילדי המתבגר את כל התסמינים שמנית ותודה לאל חיה בזוגיות טובה אני יכולה להבין אותך ואת המורכבות שלכם.

גיל ההתבגרות זה גיל מאוד קשה נקודה! גם אני עברתי אותו קשה וכך גם ילדי ההורמונים משתוללים יש יציאה מפרופורציות האובססיות בשמים ואיתם גם הפתיל הקצר. אני גם חשבתי שהילד עושה מניפולציות אבל בגלל שגם אני חוויתי את זה בזמנו ואני יודעת שלא עשיתי לרגע מניפולציה כי ככה באמת היה לי וכך גם היום קשה לי כשזה מרים ראש. גם ילדי אגב וגם אני לא מקבלים שום טיפול.
הוא בכלל לא רוצה לשמוע על שום טיפול....
הדבר הכי טוב שאני ובעלי עשינו זה ללכת להדרכת הורים שהעמותה פתחה בשיתוף עם יסמין המדהימה ואני מקווה שיפתחו מחזור נוסף.

לגבי טיפול תרופתי, לצערנו אין תרופת פלא לטוראט וכל פעם מטפלים בתסמין שמרים ראש אבל אז יכולה להיות בעיה שכדור מסויים ירים תסמין רדום אחר... התנסנו בכל סוגי הכדורים למיניהם לצערנו אצלנו זה גרם ליותר נזק מתועלת ולכן כבר כמה שנים שהילד לא מקבל כלום...

אני חושבת שזה טבעי שכרגע הילד מרגיש כך מכיוון שהוא היה רגיל עד עכשיו שאבא הוא רק שלו ואת ההתנהגות של אבא שלו הוא מכיר הכי טוב ופתאום את נכנסת ואותך הוא לא כל כך מכיר ו"הלא נודע" גורם ללחץ הוא כנראה מפחד על מקומו ולכן קודם כל אל ייאוש זה עניין של זמן . גם אני בת להורים גרושים וגם אני קיבלתי את זה קשה בזמנו ועשיתי הרבה ברוגזים וכעסים, שוב זה ממקום של הרגשה סובייקטיבית בלבד לא ממניפולציה כזאת או אחרת. הכי טוב שתתקרבי אליו שהוא יראה שאת לא גורם עויין אלה להיפך רוצה שיהיה לכם ולו טוב תצטרכי ללכת איתו לאט כדי שהוא יבטח ויאמין בך (אני מדברת מנסיון שלי בלבד) ופשוט כל הזמן לחזק אותו שהוא לא יחשוב שאת רואה מול ענייך רק את הקושי שלו או את הטוראט שלו אלה את האישיות שלו... ומתי שהוא גיל ההתבגרות נגמר ... יהיה טוב אל ייאוש!


שיהיה לכם המון המון בהצלחה
 
בוקר טוב

למרות שאני לא כל כך כותב כאן לאחרונה, אני רואה צורך להגיב.
נתחיל מהסוף , אני לא שופט אותך כמובן, אבל התחתנת לפני שבועיים , ואת כבר " שוקלת לחתוך"? בגלל בעיה שידעת עליה לפני שהתחתנתם... נראה לי קצת קיצוני מדי.

ולשאלותיך :לי נראה שהתשובה די ברורה. הילד עושה מניפולציות . לדעתי אין קשר לטוראט ולא לאוסידי. יכול להיות שהוא לא כל כך מרוצה מהתפתחו הקשר בינכם? ולכן, אסור לוותר לו בעניין.,
לא רוצה שאבא שלו ישן אצלך , אז שיבוא יחד איתו. אם יש אפשרות כזאת.ואם לא אז אולי תשקלו לגור יחד לטובתו.
יש בהחלט תרופות שיכולות להקל, וגם הדרכות הורים. אתם חייבים להתייעץ באופן ספציפי לגביו. מי שלא מוכן לקחת תרופות שיקלו עליו - שיסבול. זאת דעתי.
הקטע החברתי מאד קריטי כאן. ההסתגרות מול המחשב מאד אופיינית. אני בטוח שתקבלי כאן תשובות נוספות איך לטפל בזה.
וחוץ מזה , מזל טוב ! ושאפו על הרגישות והרצון לעזור לילד. בהצלחה.
 
ראשית -


לכל המשיבים והמתייחסים...

שמחה לגלות פורום פעיל , מקשיב , תומך ומשיא עצות.

אפיק, בהתייחס להערתך בנוגע ל"חותכת". ובכן, כאמא לשלושה ילדים מתבגרים החווים את הקשיים האובייקטיביים שלהם הקשורים בגירושין/נישואין מחדש וגיל התבגרות בכלל , אני מחוייבת קודם כל להם ולעצמי. כך שאם יהיה משהו או מישהו שיפגע בהם או בי באיזה שהוא אופן - אני לא בסיטואציה.

ובהתייחס לילד המקסים שקיבלתי במתנה , אני באמת מוכנה לנסות הכל. להיות שם בשבילו , לתמוך ,להקשיב להכיל...אבל. וכאן מגיע אבל גדול. גם הוא צריך לרצות לעזור לעצמו...
אז הצענו לו לבוא לישון אצלי עם ילדי (בני גדול ממנו בחודש וקצת) והוא כמובן לא מסכים....

ובהתייחס לתשובתך המפורטת והמעניינת , פלונית אלמונית , הנער ואני ביחסים מצויינים. לא מזמן הוא ביקש לקרוא לי אמא...ועל כן אני כל כך מבולבלת. מצד אחד הוא יודע שאני אוהבת אותו מאוד ומוכנה ללכת בשבילו מאוד רחוק. מצד שני הוא מתנהג באופן שבו הוא מתנהג...אז אולי זו כן מניפולציה???

מישהו אמר הדרכת הורים?...טלפון של מישהו/י כזה?

המון המון תודות!
 
את בעצמך אומרת שגם ילדייך

חווים את גיל ההתבגרות וההתמודדות עם הגרושין/נשואין מחדש וקשה להם אז על אחת כמה וכמה יש לאותו נער קושי עוד יותר גדול בגלל מה שיש לו (הכל מועצם שם פי 1000 תאמיני לי) לגבי שאלתך, לילדים הללו יש חושים מאוד מאוד חדים ומפותחים הם קולטים מיד מי באמת "רוצה בטובתם" ויכול להיות שכאן הוא מנסה איתך שני דברים לראות עד כמה רחוק את באמת מוכנה ללכת בשבילו ולא רק בדיבורים וגם בדיקת גבולות הוא יחפש אצלך את הפתח, הנקודת שבירה שלך.

תמיד תלכי איתו הכי ישיר בלי לעגל פינות שהוא יראה שאת באמת שם בשבילו . ועוד נקודה למחשבה יכול להיות שהוא גם מרשה לעצמו להיות איתך פעם טוב (לקרוא לך אמא) ופעם בדאון ולשכוח מזה כי הוא מרגיש דווקא בטוח איתך? כאשר ילדים מתנהגים הכי טבעי זה אומר שהם גם מרגישים בטוחים מול מי שעומד מולם....

אגב אני בילדותי עזבתי את הבית כי לא מצאתי את מקומי לא אצל אימי ולא אצל אבי ועברתי לגור אצל הסבים שלי... תנסי למצוא פתרון יצירתי כאשר קשה לו ואתם בתוך סיר לחץ שמוציא מאיזון לשלוח אותו להתאוורר אצל סבים , חברים שלכם שכנים משהו שקרוב אליכם ואתם מרגישים בנוח איתו...
 
חסות-יתר, חרדות והתנגדות

הי טילטולה!

עושה רושם שאת מאד דואגת - גם לאבא, גם לילד ובעיקר למערכת המשפחתית החדשה.
עם זאת, שימי לב - שהיות ולא ציינת כל צד חיובי ו/או כוחות של הילד - הגישה שלך עשויה להתפרש כביקורתית (ראי תגובתו של אפיק, למשל).
לכן, העצה הראשונה שאתן לך היא לנסות ולראות את הכוחות, היכולות והתכונות החיוביות של הילד. זה ישנה את כל הגישה שלך אליו ובאופן סימטרי אמור להשפיע על היחסים לכיוון של שיתוף פעולה של הילד.

בכל מקרה - לפי מה שאת מתארת, יש כאן שינוי דרסטי במצב המשפחתי של הילד, מה שבהחלט עלול לעורר חרדות ו/או חששות לגבי המקום שלו במשפחה. מדובר במצב חדש שעליו להסתגל אליו וחושב לקחת זאת בחשבון. עם זאת, חשוב מאד שלא להיכנס איתו למאבקי כוח ובטח שלא לאפשר לו להכתיב את הטון... את מתחילה להתנסות בהצבת גבולות - ברוכה הבאה ל"מועדון". בעניין זה - זה ממש לא משנה אם מדובר בטוראט או לא. גבולות זה גבולות ובטוראט - פשוט צריך לעבוד על זה קשה יותר...

לגבי המגורים / השינה המשותפת- הרי, שבעוד חודש אתם מאחדים את משקי הבית, כך שלא תהיה ל"ילד" ברירה וגם הוא יודע את זה. ולכן היות ומדובר במצב זמני, אני ממליצה בחום שלא להיכנס לעימותים על רקע זה. חבל להרוס את היחסים בגלל מצב זמני. את רוצה לישון עם בעלך? לכי לישון אצלו... את עובדה קיימת והילד רק מנסה לדחות את הקץ או להשמיע את קולו - שיראו אותו, שישימו אליו לב וזה מאד טבעי במצב החדש... בקיצור - בלי מאבקי כוח, אבל עם הצבת עובדות בשטח. בלי דיבורים - רק מעשים. לא לאפשר לבחור להיכנס לזוגיות שלכם - ולא משנה אם זה קשור לטוראט אם לאו.

לגבי המצב של הילד - מה שאת מתארת זה מקרה מורכב ביותר ועושה רושם שאין שם איזון. חסות-יתר, זו אחת הגישות החינוכיות השגויות שאנחנו נתקלים בהן, בעיקר כשיש ילד עם צרכים מיוחדים ובייחוד כשיש ברקע גירושין ואולי אפילו רגשות אשם. זה יכול להסביר את התגובות של בעלך כאשר את מציעה פתרונות (ובהחלט יש פתרונות - רק שבעלך כבר בטח מותש ועייף). אכן, - על פניו, הדרכת הורים מומלצת ביותר, אבל רק אם האבא של הילד גם חושב שזה נחוץ. חשוב שתביני, שלכל אחד יש את הקצב שלו להבין דברים ולהתמודד איתם; דברי עם בעלך ועודדי אותו לחשוב על הכיוון - בלי ביקורת... המסר צריך לבוא ממקום אמפטי: "זה באמת קשה ועושה רושם שאין פתרון, אבל אני מאמינה שביחד נוכל לעשות עבודה טובה - עכשיו אתה לא לבד"... בתקווה שהוא פנוי להקשבה ולא מיואש לגמריי...

ובהתייחס לשאלותיך הפרטניות:
1. איך מבחינים בין מניפולציות של מתבגר לבין תסמיני טוראט? האם בכלל יש הבחנה כזו? - קצת קשה, גם כי אנו לא מכירים את הילד וגם כי אין מקרה של טוראט הדומה לחברו. עם זאת, את מתארת ילד חרדתי - מה שיכול להסביר את ההתנגדות שלו לטיפולים.כך או כך, זה לא נותן לילד רשיון לחצות גבולות, כאמור - חשוב להציב גבולות ברגישות ובנחישות. זו תורה שלמה - שחשוב ללמוד אותה טוב טוב...

2. האם יש דרך תרופתית להקל עליו? - כן. יש תרופות שיכולות לעזור. אבל שום דבר לא יכול לעזור אם הילד לא רוצה לעזור לעצמו. ולכן - מה שהכי יכול לעזור כאן, זה להביא את הילד למצב שכדאי לו לקחת אחריות למצבו. זו כבר סוגיה טיפולית, ששווה להעלות אותה במסגרת טיפול פרטני או משפחתי.

3. האם CBT יכול לעזור? רק אם הילד משתף פעולה. בדיוק כמו טיפול תרופתי.

4. האם יש הדרכת/תמיכת הורים איפה שהוא? בשל מורכבות המצב של הילד ומורכבות המקרה שאת מעלה - לדעתי, אתם זקוקים לטיפול משפחתי, כולל ייעוץ זוגי והדרכת הורים. המקום הכי טוב שאני יכולה לחשוב עליו בהקשר זה - זה מכון אדלר, אם במסגרת הקליניקה או במסגרת התכנית "סופר משפחה".

שיהיה במזל טוב ו
ואם את מרגישה שאת זקוקה לייעוץ אישי / תמיכה / הדרכה - את מוזמנת להתקשר בשעות הערב (אחרי 21:00) לטלפון 03-9012956.
 
גובלינית יקרה מאוד!!!

תודה תודה תודה תודה.

תודה , כבר אמרתי?

אין לי מילים להודות על תשובתך המפורטת והכל כך תומכת ומבינה.
אני נוטה להאמין שבתהליך כמו בתהליך נמצא את הדרך...

בהחלט אשתמש בהצעותיך.

ליל מנוחה.
 
למעלה