צריכה "אוזן" קשבת...

[שובי9]

צריכה "אוזן" קשבת...

לא מצאתי שום פורום מתאים למצבי והחלטתי שזה הכי קרוב שיש... אני בת 33 אם לילדה ועוד אחת בדרך. אתמול אמי סיפרה לי שאבי הוא הומו. הורי חיים ביחד ובשנתיים האחרונות יש המון מתיחות בבית שלהם ולפעמים ממש קשה לי להיות לידם. בקיצור אחרי שפתחתי סוף סוף את העניין עם אמי היא סיפרה לי שאבי הוא הומו ובעצם הרגיש כך רוב חייו אך לפני שנתיים הודה בפניה שגם התנסה בזה. מסתבר שהיא חייתה בהכחשה מסויימת כל חייה אבל אחרי הגילוי חשה נבגדת וכעוסה ובעיקר עצובה. הם היו בטיפול זוגי והחליטו לא להתגרש אלא להמשיך לחיות יחד מאחר והם אוהבים זה את זה כאנשים. כל העניין הוא סוד גדול ואמי השביעה אותי לא לספר לבעלי. אבי אינו יודע שאני יודעת. אני המומה ולא יודעת איך לאכול את הבשורה. תמיד הייתי פתוחה לגבי הומוסקסואליים ולסביות ויש לי גם חברים כאלה. הקושי הגדול שלי כרגע הוא הסודיות ובעצם אני עדיין בשוק. כואב לי עליו שחי כל חייו חיי שקר וכואב לי על אמי שמרגישה מושפלת ונבגדת. אין לי עם מי לחלוק ולכן בחרתי לכתוב כאן. תודה על ההקשבה.

 

[טליאמתי]

../images/Emo24.gif

מכיוון שיש לי הרבה לומר והפעם מתוך נסיון אישי...אדחה את מלותי לשעה מאוחרת יותר, אבל בינתיים... אני, אפשר לומר, במקום של אמך או יותר נכון, הייתי. כרגע יכולה לומר לך שאת רוב הדברים שתיארת עברתי גם אני. הסודיות, מכולם, הייתה הקשה ביותר להתמודדות ועד שיצאנו מהארון כלפי ילדינו והמשפחה עברו 10 שנים (!!!) של חיים משותפים. החברים ידעו רובם ידעו זמן רב לפני הילדים ואני חייבת לומר לך שאחד הדברים שהיה לילדים קשה יותר היה העובדה שהם היו כמעט האחרונים לדעת. כמובן, שמהצד שלנו, עשינו מקסימום כדי שלא לפגוע בהם וחשבנו שאנחנו נוהגים נכון, אבל היום בדיעבד, היה נכון לעשות כהורייך. קודם הילדים אחר כך כל השאר. בעיקר כשמדובר בילדים גדולים. (ילדי היו בין הגילאים 11-20 באותה תקופה). מנסיון, מה שקשה ביותר במצב שלך כרגע הוא הבקשה לשמור על סוד מפני בעלך וכל השאר. מישהו חכם אמר לי פעם שכשאני מבקשת לספר לו סוד שרובץ על לבי כמו הר גדול, מה שאני עושה בעצם זה מעבירה את ההר על כתפיו. מקלה על עצמי בבחינת גילוי הסוד אך בו זמנית, זורקת את הנטל הכבד הזה עליו. כמי שלא נהגה (ועדיין לא) לשמור סודות גדולים מבעלי לשעבר אני יכולה להבין מה את עוברת. קשה. אין ספק. אני חייבת לצאת, לכן נפגש כאן בשעה מאוחרת יותר... אוכל אולי לפתוח לך צוהר, דרך נסיוני שלי, לנושא הרגיש והכואב הזה של זוגיות בצל שינוי כל כך מהותי ובסיסי. יום נעים. טלי

 

[ת ה ל ה]

זה ממש לא פשוט

אני לא יכולה לתאר לעצמי איך הייתי אני מרגישה עם ידיעה כזו על אבא שלי. אנחנו בתהל"ה מכירים כמה וכמה מקרים כאלה של מבוגרים מ"הדור הישן" שבזמנו לא יכלו לצאת מהארון מפאת הבושה וההומופוביה שהיתה הרבה יותר חזקה בדור הקודם וניסו לקיים מסגרת נורמטיבית של חיי נישואין ומשפחה. מסתבר שמגיע רגע שבו כבר אי אפשר יותר לחיות בתרמית הזו בניגוד לנטיה המינית ואז מגיע הגילוי. זה באמת משבר מאד קשה, לך וכמובן בעיקר לאמך. נסי לדמיין את הסבל שעבר אבא שלך כל השנים הללו בהן היה צריך להתכחש לזהותו המינית האמיתית ולהעמיד פנים שאכן הכל בסדר. עצתי לך באופן מעשי נסי אולי לשוחח עם אנשים שעברו את זה בעצמם, אם תרצי אנא פני אלי במייל של תהל"ה [email protected] ואוכל לקשר אותך. לדעתי כדאי להציע לאמא לעשות כך גם כן כדי להעזר ובאופן כללי כולכם מוזמנים לתהל"ה לשוחח על המשבר הזה. זו שעה לא קלה לכם כמשפחה וכדאי להעזר כמה שאפשר. יש לנו דוגמאות למקרים כאלה, ועם הזמן מוצאים את הדרך, יש אפילו מקרה שבו הזוג נשאר נשוי ולבעל יש חבר אותו האשה מכירה ומקבלת כחלק מהמשפחה. אבל כאמור כל אחד מתמודד בדרכו. בהצלחה, ואנחנו כאן לעזרה כמה שאפשר כל טוב דליה

 

[נון כפו]

נצל"ש

ראשית - איחולי התמודדות טובה לכותבת ולבני ביתה רציתי לנצל את ההזדמנות ולהתיחס למשפט מתוך מה שדליה כתבה: אנחנו בתהל"ה מכירים כמה וכמה מקרים כאלה של מבוגרים מ"הדור הישן" שבזמנו לא יכלו לצאת מהארון מפאת הבושה וההומופוביה שהיתה הרבה יותר חזקה בדור הקודם וניסו לקיים מסגרת נורמטיבית של חיי נישואין ומשפחה הלוואי וזה היה נחלת 'הדור הישן'. אני נמצא הרבה באינטרנט, בפורומים ובאתרי היכרויות, ומספר ההומואים הצעירים שהולכים בדרך הזאת הוא בלתי נתפס ובלתי נסבל. יש המון הומואים צעירים שסובלים מהומופוביה עצמית נוראה, מחוסר קבלה והשלמה, מדיעות קדומות שהיינו מצפים שיהיו נחלת ההומופובים החשוכים ביותר, מפחד ובושה איומים מהמשפחה ומהסביבה. הם חולמים שיוכלו לדכא את המשיכה לבני מינם, הם ניתלים (ולעיתים קרובות ממציאים) בזעיר-משיכה לכאורה לנשים, ומשכנעים את עצמם שיוכלו לחיות חיים שלמים כ'סטרייטים', וכך 'להימלט מהגורל הנורא' של חיים הומואיים. אני חושב שסיפורים כאלה מוכרחים להיות לקח לאותם צעירים. להיות שיעור שהמסקנה שלו היא אחת: התכחשות והדחקה, ונסיון לבנות חיים סטרייטים לכאורה אינן הדרך. הפתרון היחיד והערובה היחידה לחיים מלאים וטובים זה טיפול אמיתי ואפקטיבי לקבלה עצמית.

 

[ת ה ל ה]

כל מלה בסלע

אתה צודק במאה אחוז במסקנה שלך. אם אכן זו המציאות כפי שאתה מצייר אותה המצב באמת מאד עגום. מה שמפליא אותנו בתהל"ה הוא שלאור מציאות כזו היינו מצפים להמון הורים שידפקו על דלתותנו ויבקשו עזרה. מסתבר שמספר ההורים שבעצם פונה לתהל"ה אינו עומד ביחס ישר למספר ההומואים באוכלוסיה וזה מאד מפליא [אם לוקחים בחשבון 5-7% הומואים באוכלוסיה ולכל אחד יש הורים ומשפחה קרובה המספר אמור להגיע למאות אלפים]. או שכולם מתמודדים מדהים ונהדר או שבאמת מתביישים להגיע ולהחשף. וחבל. דליה

 

[צפון3צפון]

../images/Emo24.gifגדול גדול-קשה אך אפשרי

שובי יקרה- אני לא יודע אם דפדפת כאן בפורום ובהודעות קודמות , בכמה משפטים אספר לך עלי,(יעיל גם לאחרים,,יש מישהו שלא מכיר?

) אני חי כמעט 9 שנים עם בן זוג מדהים באהבה גדולה, בן זוגי היה נשוי מעל 15 שנים, ללא ידיעת אישתו ואם ילדיו על משיכתו לגברים, יום בהיר אחד לאחר תהליך ארוך קשה עם עצמו החליט האיש שכך זה לא יכול להמשך ו"יצא מהארון" כלומר סיפר להורים אחיות (כולם נשואות ובעלות משפחה) וכמובן גם לבת זוגו, בשלבים הראשונים בת זוגו התקשתה להאמין אין מצב אתה וודאי "בוגד" עם אישה אחרת,טענה,,(והסיפור הזה עם גברים זה כיסוי),הלא אני מכירה אותך כל כך טוב,,,אני מניח שתחושותיה היו דומות לתחושות של אימך , לאחר נסיון טיפולי ורצון עז משני הצדדים לשמור על המסגרת לטובת הילדים שהיו די קטנים בזמנו, החליט בן זוגי(אז עדיין לא הכרנו) לעזוב את הבית ולנסות לחיות את חייו כהבנתו תוך כדי שמירת קשר עם הילדים, עם כל הקושי ובתמיכת משפחתו-אימו ואחיותיו השכילה זוגתו להתמודד עם המצב, עד לגירושין בהסכמה, זוגתו התקשתה בשלוש שנים הראשונות לחיינו המשותפים להכיר אותי, וכל טלפון שעניתי נותק למשל, אך שוב בתמיכה מופלאה של המשפחה המופלאה הזו הוזמנתי לארוחת ליל שבת אל זוגתו והילדים, ארוע שלא יישכח מבחינתי המון חששות המון רצון לא לקלקל את הסטטוס קוו שנוצר בייחוד מול הילדים(שהגדול עוד לא היה בגיל ברמיצווה)ולהכנס לחיי הילדים עם הסברים מי אני ומה תפקידי בחיי אביהם וחייהם שלהם,, ועוד ועוד למזל כולנו מסתבר שמצאנו את הדרך להפוך את המפגש הזה למפגש בונה וחיובי נוצר "קליק" עם זוגתו לשעבר, ועם הילדים, והיום ממרחק של שנים,בן זוגי ואקסתו בקשר מצויין למרות גירושיהם בן זוגי וילדיו שגדלו אל תוך מערכת מורכבת אבל "טבעית" מבחינתנו הגדולים,,בקשר ניפלא של אב אוהב וילדים מקסימים, הקשר שלי עם הילדים והאקסית ניפלאים ממש חברים טובים, הילדים והאקסית בני בית אצלנו ואנחנו אצלם-אנחנו גרים מאוד קרוב, למה סיפרתי את כל הסיפור הארוך? עם רצון והבנה אפשר לגשר על מצבים מורכבים, מה שחשוב הוא שאת כבתו של איש שחי כל כך הרבה שנים בהדחקה כניראה, תגלי אמפטיה אליו תתמכי בו,קבלי אותו,ללא תנאי הוא אביך, כבת לאם שהשמיים נפלו עליה וזקוקה היום יותר מבכל תקופה אחרת של חייה לתמיכה ולהבנה , היי שם בשבילה, ואת, כבר לא ילדה את הורה בעצמך, יכולה להבין את החשיבות של הענקת תמיכה וחום מהילדים להוריהם , אין צורך לרוץ ולפרסם בין כל החברים, אבל אפשר להגיע לסידור בזוגיות של ההורים, של "חופש" ברמה כזו או אחרת, כולם רק ירוויחו מזה, ההורים ישארו יחד (עם מידה של חופש לאבא) " הסוד" לא חייב להתגלות ברבים ולגרום אי נוחות להורייך,עד אולי שלב שבו יהיו חזקים ומחוזקים שלא יפריע להם אם חלק מהחברים יידע,ואולי לא? ואת- שוב לך יש תפקיד חשוב לתמוך בכל אחד מהם ולחזקם, אנחנו כאן משפחת תהלה אתכם אל תתבישי לפנות לקבוצה הקרובה אל מקום מגוריכם, אל תחששי ליצור קשר טלפוני יש רשימה בראש הדף של תהלה, אל תחששו להתמודד ! לא קל לא פשוט אבל אפשרי, קודמתי בתגובה אישה מופלאה סיפרה על מצבה עם בן זוג לשעבר, מנסיון אישי שווה לך לשוחח איתה ולהכירה , הכי חשוב לא לטאטא מתחת לשטיח להתמודד ובקצה הדרך יש אור יש הקלה יש חיים,ואת יודעת מה? חיים טובים אפילו ! זה עניין של השקפה,

לכולם לכל הצדדים ! שיהיה המון בהצלחה, חיבוק ענק מהצפון המוריק, כולנו אתך ועם המשפחה,ובטוחים לשמוע בשורות טובות,

 

[ת ה ל ה]

תודה רבה על התגובה והספור המדהים

 

[טליאמתי]

שובי יקרה... כמו שהציא מיקי

אין לי בעיה למסור לך את מס' הטלפון שלי, לשמושך או לשמוש אמך. כאמור חוויתי את שספרת. הייתי שם. כל מה שמיקי סיפר על בן זוגו, היה וקיים אצלנו. אנחנו כרגע כשנה וחצי מאז הגירושין שנעשו עם המון כאב לב אך בהסכמה מלאה, המשבר הגדול חלף, הקשר מעולה עד כדי כך שביום העצמאות, יחד עם עוד חברים, הגיע בן זוגי לשעבר עם בן הזוג הטרי שלו (המקסים ומיוחד!) אלינו. והיה...מה לומר לך? סוריאליסטי במדת מה אבל מצויין ומרגש. אתמול ישבנו ושוחחנו על הרגשות של כל אחד מאתנו באותו ערב והוא דבר גם עם הילדים על הנושא. אבל להגיע לזה היה תהליך ארוך ומאוד לא פשוט ובתהליך הזה... אין קיצורי דרך. אני מרשה לעצמי להניח שאביך גם הוא במצב מאוד לא קל, הייתי שותפה לתהליך שעבר שותפי לחיים במשך 23 שנים, ואני יודעת. תאמיני לי. קשה לגבר מבוגר לגלות על עצמו דבר כזה באמצע חייו, קשה עוד יותר לספר לבת זוגו בידיעה שהוא מנפץ שנים שבנה במו ידיו. קשה כשישנם הילדים. קשה המחשבה שמה שהוא קורא משפחה ובית, אולי לא יהיה יותר עבורו. קשה מכל בחינה. והוא ודאי שמא סיפורים על מקרים כאלה. צריך הרבה אומץ והוא עשה את הצעד. מגיע לו חיזוק ענקי. ואמך? לבי אתה. היא במקום כואב וקשה והרבה יותר מכך, מפני שהיא למיטב הבנתי נחושה בדעתה שלא לקלקל יחסים, לא לגמור 'רע'. כשנפרדים רע...הרבה יותר קל לשנוא ולמחוץ תחת הרגשות הקשים את בן הזוג שכביכול גרם לזה. הגישור (לכל מקום שיפנה) קשה מפני שהנושא נמצא אתך יום יום, שעה שעה, מול העיניים. המחשבות, ההאשמה העצמית, ההאשמה שלו, חוסר האמונה שזה קורה 'לי' וכן, גם הדימיון שאצלי, לפחות, עבד שעות נוספות. תחשבי: מה זה אומר לשכב במיטה שלך ולדמיין מה הגבר שלך עושה עכשיו ועם מי. אני כל כך מבינה. הרצון הזה שלה, לגמרי לא מובן מאליו ומגיע לה כל חיזוק שאפשר. ואתם? אתם שם גם. אתם ילדיהם ואמורים להבין את שני הצדדים ולתמוך בהם. הרי אינכם רוצים לאבד את אבא או אמא. מכיוון שאת כבר אם לילדים ומכיוון שיש לך אפשרות להתמך על ידי ארגון תהל"ה כמו שאמרה דליה, אני ממליצה. למה לעבור את זה לבד כשאפשר להעזר? והכי חשוב בעיני: לא לשפוט איש מהם. רק לתמוך ולחבק. את שניהם. עוד נכונו להם ימים קשים. הם יגיעו למה שהם צריכים בכוחות עצמם אבל מה שלא יהיה שניהם ההורים שלכם. והם זקוקים לכל עזרה אפשרית. הכי גרוע זה אי יכולת לספר לחבר\חברה תומכת. להסתיר מהקרובים לנו. אז מכיוון שאת כבר יודעת...הייתי מציעה לך בזהירות רבה, לבקש את רשותה של אמך לספר לבעלך. יודעת שיש עם זה בעיה. לאיש אין מושג איך יקבל את זה אבל הוא שותפך לחיים. לחיות עם סוד שיושב על הלב בצורה כזאת...לא בריא. אם תשתפי אותו תפני בתוכך מקום גדול יותר להיות עם הורייך. אם תרצי אשלח לך את מס' הטלפון שלי עבורך או עבור אמך וברצון רב. לא לפחד! אני מאוד ידידותית למשתמש! חיבוק גדול. טלי

 

[שובי9]

לטלי ולמיקי היקרים

אני יושבת פה ובוכה וכל-כך מודה לכם על התגובות המחבקות! אחת הבעיות הכי גדולות שלי היא העובדה שאבי אינו יודע שאני יודעת וגם איננו מעוניין בכך?! (לפי דברי אמי). התחושה היא באמת של פיצוץ פנימי ושל המון המון עצב. אני כל-כך עצובה לחשוב שאבי סבל כל-כך הרבה שנים וגם כל-כך עצובה שאמי היא שבר כלי... יש לי אח שגר בחו"ל ושמסתבר שיודע כבר שנה אבל לאדיבר איתי ושוב לבקשת אמי. אמי מאוד לא רוצה "להוציא" את אבי מהארון נגד רצונו. אוף, גם כשאני כותבת עכשיו הכל נראה לי כ"כ דמיוני. אני לא מצליחה להרדם בלילות ומנסה להיות עסזוקה כל הזמן כי המחשבות מפחידות אותי. מאוד אשמח למספר טלפון למרות שאני פוחדת שלא אדע מאיפה להתחיל את השיחה בכלל. המצב שלאבי יהיה בן זוג נשמע לי דמיוני אף הוא, למרות שאני אשמח לדעת שטוב לו והלואי וגם אמי היתה מוצאת מישהו שיגרום לה אושר. כנראה שהדברים עוד טריים מדי, גם אצלם. שניהם כבר לא צעירים (60+_) מה שודאי מעלה את חששותיהם לגבי מציאת זוגיות חדשה. אני כל הזמן שואלת את עצמי איך אפשר לתמוך בהם כשהכל בעצם ברמת סוד. חיבוקים חזרה! שובי

 

[טליאמתי]

יקירתי

כל מילה שלך מובנת ונוגעת אצלי במקום שהיו בו אותם כאבים, חששות, תקוות וכל מה שביניהם. והנה, העובדה שאחיך ידע ושמר גם הוא בסוד (לפי בקשת אמך) מכאיבה גם היא מפני שיחד יכולתם לעבור את זה אם לא בקלות לפחות ב'יחד' ויש לזה משמעות מאוד גדולה. נכון שהמצב דמיוני. כי מי חושב על דבר כזה ובעיקר מי חושב שזה יקרה אצלו בבית. אבל האמת היא שזה קורה ולא למעט אנשים, התגלית הזו שהופכת את חייהם על פיהם וגם את חיי הסובבים, היקרים להם. וזה כואב. כמו שאמרת הכל טרי כל כך. למרות שמרגע התגלית הפרטית שלי ידעתי שאין לי כוונה (וזכות) להציב לו אולטימטום בעניין גברים, שזכותו המלאה (כמו זכותי שלי) ל'הגשים' את עצמו בנושא, למרות שהחלטתי ואז החלטנו יחד, להישאר יחד בגלל אותה סיבה שהעלית אצל הורייך (אהבה), למרות כל זאת עדיין לקח לי\לנו חודשים ארוכים למקם את עצמנו כך שהזוגיות תשמר טובה ויחד עם זאת לא כובלת אותו במקום בלתי אפשרי של התכחשות למה שהוא. אני מודה שאלה היו חודשים קשים מאוד, יחד עם זה, לו היה לי מקום לדבר על הנושא, לפרוק, היה קל הרבה יותר. כמו למשל הפורום הזה, או תהל"ה שמושיטה יד לעזרה. כל מה שאני עשיתי היה בכוחות עצמי בלבד והאמת? זה בזבוז של אנרגיות טובות כשיש ממי לקבל עזרה ותמיכה. אולי, אם הקשר ביניך לבין אמא טוב, אולי כדאי להעלות את נושא הסוד במשפחה והקושי שהוא גורם (וזה באמת קושי עצום) ולנסות לאפשר לכם לשוחח יחד. כולכם. עם אבא. וכמובן רק אם הוא מוכן לזה. ואת זה רק היא יכולה לבדוק אתו מפני שלכאורה, רק היא יודעת. הוא פוחד וזה מובן. הוא אדם מבוגר (גם אני...ד.א.!) והשינוי ודאי לא קל לו. לחשוב על זוגיות חדשה במצב והגיל הזה, גם זה לגמרי לא פשוט. אולי אפילו לא יאומן אבל זה קורה ובלי קשר למצב הספציפי שלהם. אמרת שהוא יצא מהארון בפני אמך לפני כשנתיים. הם היו בטיפול זוגי. אולי, למרות החששות של אמך, הוא יסכים לשתף אותכם, ילדיו, בעניין או שלכל הפחות יסכים שאמך תספר לכם. כך לפחות לא תצטרכו להזהר בכל מילה ומבט תמימים שמופנים כלפיו. לתמוך בו כשאי אפשר לומר מילה על הנושא...זה באמת מצב כמעט בלתי אפשרי. אני שולחת לך את הטלפון שלי במסר. אם אוכל להקל עליך, ולו גם כאוזן קשבת, אהיה מאושרת. טלי

 

[מאוהב באורי]

ממממ.......אני קצת מתבייש לכתוב כאן

אבל אני דווקא כותב מנקודת מבטו של אביך. אני חי כבר כמעט שנתיים עם בת זוג שאין לה מושג שאני הומו. אני רק יכול לתאר לעצמי כמה קשים ומייסרים היו חייו של אביך ולקוות שלא אעשה את אותה הטעות. באמת עצוב, בתור ביתו, לגלות כך פתאום שהורייך בעצם לא חיו בהרמוניה ובחיבור אמיתי. דחפת אותי בהודעה שלך, לכיוון פרידה בהחברה ותודה על כך.

 

[יודיX3]

../images/Emo24.gif

 

[טליאמתי]

../images/Emo24.gifובהצלחה.

 

[ת ה ל ה]

להיות עצמך

הי הסיפור שלך מזכיר לי את הבן שלי שלפני שיצא מהארון באמצע שנות העשרים לחייו יצא עם בנות וניסה לקיים מערכת סטרייטית. בסופו של דבר אחרי הרבה התלבטויות ונסיונות הוא יצא מהארון והיום הוא חי בזוגיות נהדרת עם בן זוגו כבר כמה שנים טובות. כאשר שאלתי בזמנו את בני איך בסופו של דבר החליט לצאת ולחיות עם בן זוג הוא הסביר לי שאכן יכול היה לקיים מערכת סטרייטית אבל הוא לא הצליח להתאהב באשה באותה כנות ועומק כמו בבן זוג. וזה מה שהכריע בשבילו את הכף. לא ברור לי מדוע אתה בוחר לחיות בניגוד לנטיתך הטבעית זה בודאי לא עושה אותך יותר מאושר. אם היית הבן שלי הייתי מאד עצובה לדעת שאתה מותר על עצמיותך האמיתית בגלל הומופוביה חברתית או חשש מהסביבה ומהמשפחה. למרות שאין לזלזל חלילה בחששות הללו. השאלה איזה מחיר משלמים עליהם. אנחנו כאן לעזרה גם להורים וגם לצעירים ואתה מוזמן להתקשר ולהגיע למפגשים. שיהיה בהצלחה וקח את זה לאט, צעד צעד. דליה

 

[שובי9]

../images/Emo24.gif בהצלחה

באמת מאמינה שחיי שקר הם נוראיים. למרות שאני בטוחה שלא פשוט לספר לבת זוגתך ולמרות שאני בטוחה שיהיה לשניכם קשה אני מאמינה שזאת הדרך הנכונה. הרבה בהצלחה! שובי

 

[צפון3צפון]

קצת התביישת לכתוב כאן,,,ובכל זאת,,

כתבת !!!! כל הכבוד- זה כבר צעד משמעותי ! קבל

כאדם מבוגר (אולי בגיל של ההורים שלך), אני מודה שלו היה לי האומץ לחיות ללא מסכות מגיל הכי צעיר שאפשר לחשוב,, הייתי עושה זאת, אבל לא היה לי

וכמו הרבה אחרים חייתי שנים "בסרטים" ו"בהצגות" שקרים לכל העולם ואחותו, והכי חשוב הכחשה עצמית, " לא יכול להיות שאני לא בסדר, ," "רק אני לבד בעולם מסתכל על בנים?" "כן בטח אני אוהב אותך אנחנו נתחתן ויהיו לנו ילדים מקיר לקיר",,,"-מילים שלחשתי לכל אחת מאי אילו חברותי בנסיונות נואשים "להיות כמו כולם", אישית אני מצטער שלא הפנמתי והגעתי למסקנות ולמידע שאני יודע היום- לפני הרבה שנים,,,טוב העולם היה אז שונה - להיות הומוסקסואל בכלל היתה עבירה על החוק בישראל,, הידעתם? עם עונש של כליאה וכו (למזלנו לא אכפו את החוק )לא היתה תקשורת לא היו אינטרנט ואגודות ואירגונים ,,היה רק פחד בדידות תיסכול אימה שהסוד הנוראי יתגלה ואז כמובן לא תהיה סיבה יותר לחיות, מהבורות מהבושה מהבדידות, מי שלא חיי בפחד הזה באותם ימים לא מסוגל להבין על מה אני מדבר,מי שלא חי חיים כפולים מלאי תיכמונים שקרים קומבינות,, כל כך הרבה אנרגיות כל כך הרבה ביזבוז של נעורים,, למזלי יחסית לאותה תקופה חשוכה הייתי סקרן די "אמיץ" ולקחתי סיכונים ענקיים, ובאמצע שנות העשרים לחיי שיניתי את חיי לחלוטין מתוך הבנה והכרה מלאה שכך אני לא מוכן לחיות,או שאני חי את מי שאני או שאני לא חי, ובחרתי בחיים, ואני לא מצטער לשניה אחת , חוויתי זוגיות אחת ארוכה ויפה ואני היום בזוגיות שנייה (עוד מעט עשור)- העולם השתנה התקדם ומתוך אותם מקומות אפלים בעבר אני שואב כוחות לתרום את חלקי הקטן לשינוי, בכדי שאתה מר בחור צעיר לא תהיה במקומות האפלים והמפחידים הללו, בכדי שאתה איש צעיר תגדל אל תוך מציאות שונה שמכבדת את השונה , מציאות שיויונית לכל אדם באשר הוא, מציאות שהורים שמגלים שבנם האהוב אוהב ונמשך אל בנים לא יזרקוהו מהבית, ולא ישבו עליו שיבעה ,ולא ישלחו אותו לטיפול במוסך לתיקון,, איש צעיר ! שמע עצה ממנוסה ממך בחיים,: וזה בחינם תפנים ! בדוק את עצמך- ובשנייה שתפנים שאתה נמשך אל בנים, לך על זה "על כל הקופה" אל תבזבז את חייך בנסיונות להסתיר, חיה באושר מתוך הבנה שאלו הם חייך ואותם אתה אמור לחיות הכי טוב שאפשר, אתה לא חי אותם עבור הורייך ולא עבור שכנייך, נהג בכבוד איתם מצא את העיתוי הנכון לשתף אותם וגם אם יגיבו בצורה הכי קיצונית לשלילה ח"וח אל תוותר , לחיות את מי שאתה,תחסוך לעצמך שקרים והצגות, תמנע מהסובבים אותך לא להכירך הם הלא חושבים שהם מכירים אדם שחי עם בת וג וכל המשתמע,, תן להם להכירך כפי שאתה ! ואם מישהו מהם יחליט לנתק איתך מגע- זבש"ו- הוא לא ראוי להיות חברך! ואו,,,חשבתי על תגובה קצרה וממצה,,

ונסחפתי כמובן כל האמור לעיל אמור גם לגבי נשים - טרנסים\יות, וכל מי שמרגיש שונה מהמקובל, חיו את חייכם , ! חיו את מי שאתם! והעולם ייראה אחרת,! בהצלחה ! !

 

[טליאמתי]

מאוהב באורי...יקר!

"לך על כל הקופה" מיקי אומר... ואני מוסיפה: אל תתבזבז על נסיונות ל'ישר קו' כלפי החברה, כי ביננו... מה זה שווה? ומה זו בכלל ה'סטרייטיות' הנכספת הזו שכל כך ממגנטת אנשים לכיוונה אם לא איזשהי נורמה מימי הביניים? אם אתה יודע שאתה אוהב גברים זה הקו הישר האישי שלך. ואם אתה מעדיף נשים...הקו שלך הוא אחר. זה פשוט מה שזה. העדפה. לא יותר ולא פחות. להתחיל בגיל צעיר לחפש כיסוי לדבר האמתי שבתוכך עלול לגרור אותך לשנים נוספות כאלו. טכנית זה אפשרי. אפשר יהיה לרמות את הסביבה, את המשפחה, אחר כך את האשה, את הילדים... השאלה היא האם אפשר לרמות את עצמנו לאורך זמן? ומה עם אלה 'המרומים' שהם היקרים לנו? איך אנחנו חיים לידם עם הידיעה שיום יום, שעה שעה, אין להם בעצם מושג מי אנחנו? ומתי, וזו שאלה של זמן, תתנפץ המסיכה הזו שיצרנו לעצמנו? וכמה כאב נייצר תוך כדי כך? מיקי נתן לך הצצה לחיים (הבלתי אפשריים כמעט) של בני הדור שלנו...האמת? לכם הרבה יותר קל פשוט מפני שהמודעות והחשיפה לנושא הרבה יותר גדולים היום. ונכון, עדיין זה לא קל בשל בעיית הקבלה. כשאתה קורא כאן, בפורום, את חששות הילדים ואת תגובות ההורים, כשאתה קורא ספורים של אנשים שגילו בגיל 40-50-60 שהם הומואים, כשאתה קורא את הספור של הנשים שלהם, הילדים שלהם, נסה לשים הכל על המאזניים ולבדוק לאן נוטה הכף. ואם אני רואה את זה נכון, לדעתי זה בפירוש לכיוון חיים אמיתיים ונכונים לך...כמו שאתה.