אני אומר כך:
1. האקדמיה החליטה לקבל בתור ברירת מחדל את הצורה המקראית. החלטה זו צריכה הסבר. האקדמיה כותבת כך: "נו"ן הבאה ישירות לפני עיצור אחר, יש בעברית החדשה נטייה לשמרהּ. האקדמיה סומכת את ידה על כיוון ההתפתחות הזה." וגנגי כתבה כך: "לעברית המודרנית יש התניות פונטיות שונות מלזו הקדומה, ולנו נוח מאוד עם ה-נ' הנחה (=זו שמנוקדת בשווא נח, שאין אחריה תנועה) ואיננו צריכים להשמיטה בדיבור." דברים אלו לא ברורים ואשמח אם גנגי תשלים פרטים כמו שהבטיחה.
2. האקדמיה איפשרה לההפיל את ה-נ' בצורות שמופיעות בלשון חכמים. בין אם ההחלטה נעשתה מתוך כבוד, ובין אם היא נבעה מתוך התחשבות בלשון הדיבור כיום, לדעתי יש להסתכל מעט בסביבה, ולא רק בדוגמאות עצמן. במילים אחרות: איני חושב שההבדל בין לִיסַּע ל-לִיסּוֹע הוא משמעותי מספיק כדי שלא נוכל להסיק מצורה אחת לשניה. כותב המאמר (ש' בהט) מתייחס אליהן כשתי צורות שונות לגמרי, אולם ראינו שהבחירה בין שתי הצורות בלשון חכמים קשורה אך ורק בהטיית העתיד, והן כמעט זהות. אם הייתי מקבל ההחלטות הייתי קובע שניתן להשמיט את האות נ' לפחות בכל המילים שבהן היא הושמטה בשם הפעולה בלשון חכמים.
