צריך להירגע...:/

[בלו סקיי]

צריך להירגע...:/

אני אשמח לשמוע על טכניקות להקניית רגיעה ושלווה. אני משרת בצבא והמסגרת נוטה להלחיץ אותי באופן משמעותי. אני כל הזמן עצבני. לא מצליח לבחון מצבים באופן אובייקטיבי ונוטה לדכאונות. בכל יום אני חש עייפות מתמדת לא משנה כמה אני ישן. תודה.

 

[kung fu]

כמה שאלות

1. זה מישהו מסויים שמלחיץ אותך? 2. האם המצב באופן אובייקטיבי מלחיץ? או שיש כאלו שעוברים שם את אותם הדברים ולא נלחצים? 3. מה מלחיץ אותך? רצון להיות בסדר? רצון להצליח? משהו אחר? 4. ממתי זה התחיל?

 

[בלו סקיי]

מספר תשובות

1. לא, המון אנשים מלחיצים אותי. זה לא שאני רואה בהם כאנשים מלחיצים באופן כוללני אלא שאני נלחץ בעקבות פעולות שלהם, דברים שהם אומרים וכו'. אנשים אלו יכולים להיות הורים, חברים, אנשים שאני עובד איתם וכו'. כמובן שתופעה זו היא לא בלתי פוסקת כפי שהוא מוצגת כאן אך היא בהחלט שכיחה. 2. בדר"כ המצב לא מלחיץ באופן אובייקטיבי אלא שאני נלחץ בגלל שסף התגובה שלי נמוך מאוד ואני מגיב באופן מוגזם באופן אוטומטי בהרבה פעמים. 3. הרצון להיות בסדר, הרצון לא לפשל, הרצון שאחרים יעריכו אותי, החשש שלמישהו קרוב אליי כבר לא אכפת ממני, שמישהו יפגע בי, שאני לא אעמוד בצפיות של אנשים ועוד ועוד. 4. זה קיים מילדות אך עם השנים זה התעצם באופן ניכר. כיום אני יכל לומר שהמצב נוטה להקלה ולהחמרה תלוי במצבים ותלוי בתקופות.

 

[kung fu]

אוקיי, אז אני אנסה לענות לך

דרך זה שאני אדמיין מה הייתי עושה אם הייתי במצבך. (המידע שנתת עזר מאד!) מה שהייתי עושה זה: 1. מידי פעם ביום יום לעצור רגע ולהתבונן בנשימה. פשוט לשים לב לנשימה (כן כן! תעשה את זה עכשיו....) שמלווה אותנו כל הזמן. לשים לב אליה מבלי לנסות לשלוט בנשימה. אם תשומת הלב נודדת למחשבות, פשוט להחזיר בעדינות (ובלי שיפוט עצמי) את תשומת הלב לנשימה. 2. כאשר אתה כבר נלחץ (אם תמשיך להילחץ) לעצור רגע, להתבונן בנשימה ולשקול את הדברים ברוגע. 3. לעשות עבודה לעומק עם זה: "הרצון להיות בסדר, הרצון לא לפשל, הרצון שאחרים יעריכו אותי, החשש שלמישהו קרוב אליי כבר לא אכפת ממני, שמישהו יפגע בי, שאני לא אעמוד בצפיות של אנשים ועוד ועוד." אפשר לעשות עם זה עבודה דרך עבודה על קבלה עצמית למעשה! קבלה ואהבה עצמית. ואת זה ניתן לעשות בעזרת כלים שונים ומגוונים. החל מחוג ועד מדריך מסוים, או קורס, או ספרים או כל דבר שעוזר לך בדרך. עזר קצת? אתה יודע איך להמשיך?

 

[בלו סקיי]

תודה רבה על התשובות

אבל הכל כללי מידי ובסיסי מידי. אני מעדיף תרגול עקבי שאני יכל לקיים לפני השינה או מוקדם בבוקר. או המלצה על ספר שמציע תרגולים לא מופרחים מידי לשינוי דפוסי חשיבה וכו'. לרוב המחשבות מציפות אותי וההקשבה לנשימה לא ממש עוזרת. אני משתתף בכמה חוגים ופעילויות אך אני לא מרגיש סיפוק, הערכה או שיפור ניכר בהרגשה בקשר לעצמי. אני משתדל לאט לאט לבנות את זה אך זו לא תמיכה יציבה דיו מבחינתי.

 

[kung fu]

אוקיי.....

אבל הכל כללי מידי ובסיסי מידי. אני מעדיף תרגול עקבי שאני יכל לקיים לפני השינה או מוקדם בבוקר. או המלצה על ספר שמציע תרגולים לא מופרחים מידי לשינוי דפוסי חשיבה וכו'. התבוננת בנשימה, כשאנו בנוסף יכולים לאפשר לה גם להרגיע אותנו, אם באמת עושים את זה - יכול מאד לעזור. כמה פעמים ניסית את זה? באיזו איכות עשית זאת? האם מישהו חיצוני הנחה אותך פעם להתבונן בנשימה? אז לפי מה שכתבת, כרגע אני יכולה להציע לך כמה ספרים שיאפשרו לך לשנות את עצמך, ולהיות רגוע יותר, ובעיקר לקבל יותר את עצמך. הספרים הם: אתה יכול לרפא את חייך / לואיז היי דרך האהבה / דון מיגל רואיס ארבע ההסכמות / דון מיגל רואיס הכוח טמון בך / לואיז היי אבל אם אתה קונה את הספרים, רצוי שבאמת תעבוד איתם ותעשה את התרגילים. לרוב המחשבות מציפות אותי וההקשבה לנשימה לא ממש עוזרת. אני משתתף בכמה חוגים ופעילויות אך אני לא מרגיש סיפוק, הערכה או שיפור ניכר בהרגשה בקשר לעצמי. אני משתדל לאט לאט לבנות את זה אך זו לא תמיכה יציבה דיו מבחינתי. ישנו סיכוי שהחוגים האלו לא משהו ויש חוגים אחרים שיותר יועילו לך. ישנו גם סיכוי שאתה לא מפיק מהחוגים האלו תועלת בגלל שאתה אולי לא לוקח אחריות על המצב שלך? אולי לא מתרגל דברים שהם ממליצים? אולי בזמן הפגישה לא מרוכז? אני לא יודעת. ואולי סיבות אחרות לגמרי. אגב, אין בי כוונה לפגוע בך או למצוא "אשמים" או משהו כזה. אני רק מנסה להציע כיוונים לסיבה שאתה לא מרגיש סיפוק, הערכה או שיפור ניכר בהרגשה שלך עם עצמך. הרי אם תמצא את הסיבה לאי ההתפתחות שלך בחוגים, תוכל לשנות את זה. נסה לשאול את עצמך מאיזו סיבה אתה לא מרגיש סיפוק, הערכה או שיפור ניכר בהרגשה שלך עם עצמך בחוגים האלו, ותקבל אולי תשובה מדויקת יותר, שתוכל לעזור לך באופן מעשי

בהצלחה

 

[בלו סקיי]

../images/Emo45.gif

אמא שלי הציעה לי פעם כשהרגשתי לחץ לעצור ולהתמקד בנשימה. אני זוכר שהייתי אומר לה שזה לא מרגיע אותי כלל. והיא אמרה לי שאני לא מתכוון באמת להירגע. אולי זה נכון מעט, אולי לא. העניין הוא שקשה לי להתנתק ממה שקורה (כשאנשים מדברים אליי, או שבדיוק אמרו לי משהו שמבחינתי הוא פטאלי או שאני נמצא במצב דחוק). מידי פעם זה עוזר, אך לא מרגיע לטווח ארוך, רק עזרה ראשונה למצב שאני צריך בו אמצעי התמודדות לטווח הרחוק. הנחו אותי להתבונן בנשימה, הייתי בסדנאות מדיטציה שונות לומר שזה עזר בדיוק קשה לי. אבל אני אנסה את זה שוב ככל שאוכל אולי אוכל לפצח את סוד הנשימה האבודה אני מכיר את חלק מהספרים שהצאת וכמה מהם רכשתי בעבר. ניסיתי לעבוד עם ספר של לואיס היי, רפא את חייך או משהו דומה וזה היה כשלון גמור. לא התחברתי לזה כלל. וגם יש לי את ארבעת ההסכמות שנראה לי פשטני מידי וכוללני מידי. אני אראה כבר מה אעשה בעניין אבל תודה אני לא הבנתי כראוי את מה שכינית אותו חוג. חשבתי שאת מדברת על כל חוג שהוא ולא לחוג שתומן בתוכו עבודה רוחנית. פעם לקחתי חלק בחוגים שכאלו ולא הרגשתי סיפוק. כרגע בכל מקרה אין לי זמן לחוג שכזה. אחרי הצבא אני רוצה לחזור ולהתנסות בטאי צ'י ולהקדיש לעיסוק יותר זמן. אני לא מקבל הערכה או שיפור או סיפוק מהחוגים משום שאני מצפה לשיפור במצבי באופן מהיר מידי ומשום שאני אכן לא מרוכז בהם ונורא קשה לי לחוות אותם ומנגד לקבל את העובדה שאני נמצא במקום שבו אני נמצא ואין לי מה לעשות בקשר לכך פרט ללהתקדם לפי הקצב שמתנים לי. אני בהחלט לא לקחתי אחראיות עד לאחרונה. לא שעכשיו אני mr responsebility אבל לפחות אני משתדל לחתור לכיוון. למרות שנורא נורא קשה לי. כל כך קשה לי לקחת אחראיות על דברים שאני עושה ומרגיש וחיי. צד שבי רוצה להיות תמיד קטן, מפוחד, וסובל. שואב רחמים מכולם. ועל אף כמה שאני משתדל לחשוב ולהנוג באופן רציונלי נורא קשה להיות עצמאי ולקחת אחראיות על כל מה שגרוע בי. ולנסות באמת ובתמים לתקן את זה. והכי קשה- להאמין שזה כלל אפשרי. תודה על הכל לילה טוב.

 

[kung fu]

הי בלו סקיי ../images/Emo140.gif

אמא שלי הציעה לי פעם כשהרגשתי לחץ לעצור ולהתמקד בנשימה. אני זוכר שהייתי אומר לה שזה לא מרגיע אותי כלל. והיא אמרה לי שאני לא מתכוון באמת להירגע. אולי זה נכון מעט, אולי לא. העניין הוא שקשה לי להתנתק ממה שקורה (כשאנשים מדברים אליי, או שבדיוק אמרו לי משהו שמבחינתי הוא פטאלי או שאני נמצא במצב דחוק). מידי פעם זה עוזר, אך לא מרגיע לטווח ארוך, רק עזרה ראשונה למצב שאני צריך בו אמצעי התמודדות לטווח הרחוק. הנחו אותי להתבונן בנשימה, הייתי בסדנאות מדיטציה שונות לומר שזה עזר בדיוק קשה לי. אבל אני אנסה את זה שוב ככל שאוכל אולי אוכל לפצח את סוד הנשימה האבודה אוקיי

אני מכיר את חלק מהספרים שהצאת וכמה מהם רכשתי בעבר. ניסיתי לעבוד עם ספר של לואיס היי, רפא את חייך או משהו דומה וזה היה כשלון גמור. לא התחברתי לזה כלל. וגם יש לי את ארבעת ההסכמות שנראה לי פשטני מידי וכוללני מידי. אני אראה כבר מה אעשה בעניין אבל תודה המממ, אז אני ממליצה לך ללכת לחנות ספרים וללכת לפי תחושה פנימית ולבחור ספר שבאמת יעזור לך. כמובן רצוי שתדפדף בו, אבל פשוט לבחור מתוך כמה ספרים לי תחושה פנימית, או פשוט לבחור ספר ששמעת עליו והרגיש לך נכון עבוד איתו ולדפדף בו. אוות הדבר אתה יכול לעשות מתוך הספרים שכבר יש לך בבית. לעבוד עם אחד מהם שמרגיש לך שיעזור. לגבי ארבע ההסכמות - החיים פשוטים! נשבעת לך!!!

בני אדם רק מסבכים את הכל. הכל באמת אמור להיות פשוט. דבר נוסף - אנשים לפעמים רוכשים ספרים נפלאים אבל לא יודעים לעבוד עם הספר, או שלא עובדים עם הספר בכלל אלא סתם קוראים. פשוט תעבוד עם הספר שאתה בוחר. תבחר גם ספר שיהיה לך קל לעבוד איתו. שתרגיש חיבור אליו. אני לא הבנתי כראוי את מה שכינית אותו חוג. חשבתי שאת מדברת על כל חוג שהוא ולא לחוג שתומן בתוכו עבודה רוחנית. פעם לקחתי חלק בחוגים שכאלו ולא הרגשתי סיפוק. כרגע בכל מקרה אין לי זמן לחוג שכזה. אחרי הצבא אני רוצה לחזור ולהתנסות בטאי צ'י ולהקדיש לעיסוק יותר זמן. אה, כן. אני התכוונתי לחוג/קורס/קבוצה/הדרכה שקשורה למודעות עצמית, או ליתר דיוק - לשינוי החיים. אני לא מקבל הערכה או שיפור או סיפוק מהחוגים משום שאני מצפה לשיפור במצבי באופן מהיר מידי ומשום שאני אכן לא מרוכז בהם ונורא קשה לי לחוות אותם ומנגד לקבל את העובדה שאני נמצא במקום שבו אני נמצא ואין לי מה לעשות בקשר לכך פרט ללהתקדם לפי הקצב שמתנים לי. מעניין. זה מסביר דברים. אני בהחלט לא לקחתי אחראיות עד לאחרונה. לא שעכשיו אני mr responsebility אבל לפחות אני משתדל לחתור לכיוון. למרות שנורא נורא קשה לי. כל כך קשה לי לקחת אחראיות על דברים שאני עושה ומרגיש וחיי. צד שבי רוצה להיות תמיד קטן, מפוחד, וסובל. שואב רחמים מכולם. ועל אף כמה שאני משתדל לחשוב ולהנוג באופן רציונלי נורא קשה להיות עצמאי ולקחת אחראיות על כל מה שגרוע בי. ולנסות באמת ובתמים לתקן את זה. והכי קשה- להאמין שזה כלל אפשרי. טוב, העלית נקודה חשובה. זה המפתח לשינוי המצב שבו אתה נמצא. אגב, לקחת אחריות זה אמור להיות מהנה. אם אתה לוקח אחריות על משהו, אתה מכיר בכך שזאת יצירה שלך, ואז אתה גם יכול לשנות את המצב. זה כיף! זאת אחריות לא במובן של אשמה, אלא אחריות במובן של "לחתום" על היצירה שלך

זה מאפשר לך דברים שלא היו זמינים לך קודם. תאר לך שהיית בא למסעדה ולא היית אומר מה אתה רוצה, והיית נתון לחסדיו של הטבח. הטבח היה יכול לעשות מה שהוא רוצה ואז אתה היית צריך לסבול את המצב רוח שלו ומה שבא לו לבשל. זה אי לקיחת אחריות. לא יותר כיף לבקש מהטבח מה שבא לנו לאכול כרגע?

ולקבל את זה כמובן

אז אולי אחרי שנים של אי לקיחת אחריות היה לנו קשה לתקשר עם הטבח. יכול להיות שהוא לא היה שומע אותנו בבירור ועושה דברים דומים. בכל תקשורת איתו הוא היה שומע אותנו טוב יותר, עד שהיינו מקבלים את כל מה שביקשנו ב-100%. ככה יכולים להיות גם החיים שלך כשאתה לוקח עליהם אחריות

בהצלחה