צריך את עזרתכם.

[RichardSmith]

צריך את עזרתכם.

קצת התמכרתי לתפוז... מצד אחד אני מקבל הנאה די גדולה מהחיבור למערכת, מהדיונים בפורומים השונים שלהם אני חבר. (מתמטיקה, סטודנטים, סטודנטים מדברים וחנונים בעיקר וכן עוד כמה קומונות). אני עוזר לאנשים בייעוץ בפורומים הנ"ל, משתדל לעזור בכל מקרה. הבעיה היא שאני בורח מהלימודים עבור זה. צריך להתנתק מהמערכת. יש במשפחתי היסטוריה של התמכרויות לדברים פיזיים, לכן לא ניסיתי לעשן בחיי ואני מגביל את עצמי מבחינת שתיה חריפה. האם יש למישהו דרך טובה מלבד פשוט לא להכנס? צריך להפגש עם אנשים במציאות... אבל זה פשוט לא יעיל... עד שמגיעים למידע מעניין בשיחה מציאותית...

עזרה בבקשה? אדם

 

[רוח ים נושבת]

"התמכרות חיובית"

ישנם גם התמכרויות חיוביות... הפורמים בהם אתה פעיל עוסקים בתחומי על ומפתחי חשיבה - מה רע בכך? והם קשורים גם ללימודים שלך כך שזה לא ממש בריחה חוץ מזה האינטרנט הוא בהחלט דרך נוחה כדי ליצור קשרים במציאות!! האינטרנט היא דרך נוחה לבכיר אנשים ולמצוא את אלו המתאימים לך לפני שתפגש עמם במציאות

 

[RichardSmith]

האם זה לא אוקסימורון?

כל דבר במידה רבה מדי יכול להזיק. אהבה חונקת. אוכל מתוק מדי שגורם לבחילה.

 

[עננית נוצה]

הרשת אכן ממכרת

בניגוד לדבריה של הכותבת לפני, לדעתי אין דבר שכזה "התמכרות חיובית" יש פעילות חיובית, ואני מתרשמת שפעילותך בפורומים השונים שציינת היא אכן בעלת אופי חיובי. ברגע שהפעילות הזו משתלטת על כל חלקה טובה בחייך ובאה גם על חשבון דברים חשובים אחרים- כאן מתחילה הבעיה... כתבת שבשל המודעות למקרי התמכרות במשפחתך, אתה מגביל את עצמך באותם הדברים העלולים להוביל להתמכרות- כגון שתיה חריפה. אך הנה הבעיה צצה מכיוון בלתי צפוי... אם כבר רכשת לעצמך מיומנות של הגבלת עצמך, נסה ליישם מיומנות זו גם על הכניסה לרשת. אינני חושבת ש"פשוט לא להכנס" זוהי הדרך הנכונה עבורך. אתה הרי מפיק הנאה (ואולי גם תועלת) מהכניסה לרשת ואין סיבה להפקיע ממך הנאה זו. הגבל את עצמך לשעות מסויימות, לפרקי זמן זמן מוגדרים. אתה אפילו יכול להחליט "להעניש" את עצמך בעונש כלשהו שתבחר, במידה ולא תעמוד במסגרת הזמן שהגבלת את עצמך (למשל, שלא להכנס למחרת לרשת, או שלא להכין בכלל את שיעורי הבית מחר ואז לשאת בתוצאות של חוסר האחריות במלוא משמעותן). אין ספק שביישום הצעתי נדרשת מידה של משמעת עצמית, אך בשל דבריך על מיומנותך בהגבלת עצמך, אני מסיקה שיש לך שכזאת. דבר נוסף- האם יש סיבה שבגללה אתה "בורח" מהלימודים? האם אתה באמת אוהב את מה שאתה לומד? האם אתה שלם עם לימודיך אלה? לעתים "בריחה" היא סמפטום למשהו עמוק יותר- חוסר סיפוק או השלמה עם הדבר ממנו בורחים. חשוב על כך! דבר אחרון- גם במציאות אפשר בהחלט להגיע לשיחות מעניינות ומרתקות- בתנאי, כמובן שאתה משוחח עם אדם שכזה... (-: הרשת מספקת אפשרויות נרחבות יותר להיכרות עם אנשים-אפשרויות כמעט אין סופיות. יש אנשים שהרשתהיא מכשיר הרבה יותר נינוח עבורם להיכרות מאשר המציאות עצמה. כנס לרשת, הכר אנשים חדשים ומעניינים, עזור לאחרים כפי יכולתך, אבל... אתה כבר מודע לאפקט הממכר שלה... השכל לשים לעצמך את הגבולות הנכונים!

 

[RichardSmith]

../images/Emo13.gif תודה.

אני בהחלט אוהב את מה שאני לומד. אף על פי שזה קצת מרגיש כמו לטפס על קיר חלק... הדברים נראים פשוט לא מספיק מוגדרים ואז במחשבה שני בנאלים... עזבתי את דירתי כדי לא להיות קרוב למחשב ובסוף יצא שנכנסתי דרך המחשב של אימי.

אשוב לכתוב עוד כמה דברים אחר כך.

 

[Femdom]

אין כזה דבר "התמכרות חיובית"

אולי היה יותר טוב אם היית כותבת "התמכרות לא מזיקה במיוחד". התמכרות זה משהו שלבן אדם אין שליטה בו. וזה כבר דבר שלילי שמשותף לכל ההתמכרויות.

 

[nehud]

להפוך את החסרון ליתרון

הרשת כפי שאתה עושה בה שימוש מאפשרת מפגש ווירטואלי בו בזמן שאתה מבקש את ההנאה במפגש פיזי, בדרך מתגלה שאתה חסר סבלנות למציאות אולי אפילו קצאת אנוכי "... אבל זה פשוט לא יעיל... עד שמגיעים למידע מעניין בשיחה מציאותית... " ומתייחס למפגש כמקור לדלות מידע מעניין - מה בדבר לספק מידע מעניין או להיות שותף בהקשבה לתחום שמעניין חבר, אך אין בכוונתי לנסות ולחנך אותך כי אם להציג לך את האפשרות לאתר את אותם אלו כמוך (המתעניינים באותם נושאים וחוויות) ברשת ולקיים עם מפגשים פיזיים במקומות ציבוריים המאפשרים מפגש עם החיים, באהבה אהוד

 

[RichardSmith]

בצורה מוזרה...

אולי פעם זה לא ממש הפריע לי, לא שמתי לב לזה. למשל ביום שישי האחרון הייתי במפגש של פר"ח ביום עיון. הגענו לאיזה מקום בירושלים, סטודנטים בעיקר מהעברית אני מניח, נראה שהייתי בין הבודדים בלי מכרים שם. היו עוד כמה שעמדו לבד וחשבתי להתחיל שיחה. באמת התחלתי עם כמה אבל לא ממש ידעתי על מה. למזלי אחר כך פגשתי שניים שהכרתי מהלימודים, אז היה יותר נוח לזרום. אפשר להגיד שאני מרגיש כאילו כל השיחה היא על כתפי ולזה אין לי כוח... לפחות בפורום אנשים לוקחים חלק מהנטל.

 

[עננית נוצה]

גורמים אפשריים ל"בריחה" אל הרשת...

בתגובה לתגובתי (שהגבתי לתגובתך כתבת כי אתה אכן אוהב את לימודיך, "אף על-פי ש..." מכל מה שכתבת כאן עד כה, אני מתרשמת של"בריחה" שלך אל הרשת יש יותר מגורם אחד. הגורם האחד גלוי- הרשת מאפשרת לך היכרות ותקשורת נינוחה וזורמת יותר עם אנשים. נראה כי הרשת מקלה עליך באותם התחומים בהם המציאות מקשה. לדעתי, יתכן ויש גורם נוסף, סמוי מזה הראשון- ההסתייגות שהבעת, לאחר שציינת כי אתה אוהב את מה שאתה לומד, מחשידה מעט לטעמי. האם יתכן שאע"פ שאתה אוהב את התחום שבחרת ללמוד, אינך שלם לחלוטין עם מסלול הלימודים הנוכחי? בתוך תחומי הדעת יש אפשרויות למספר מסלולי התמחות ולא פעם קורה שבמהלך הלימודים מגלה הסטודנט כי המסלול בו בחר ואותו הוא לומד, אינו קוסם לו כפי שהיה סבור מלכתחילה. מכירה לא מעט אנשים שהחליטו לפנות מעט "ימינה או שמאלה" (במהלך התואר הראשון, ואפילו במהלכו של השני) - להשאר באותו תחום הדעת אך לשנות מסלול התמחות. לדעתי, כדאי לבחון גם את האפשרות של הגורם הזה לבריחה מהלימודים אל הרשת. ומעניין לעניין באותו העניין- מדוע אתה חש כי כל נטל השיחה עם זולתך מוטל על כתפיך?

 

[RichardSmith]

המממף

אם אתחיל בזה שאגיד שאני מרגיש כאילו אני חי במשחק מחשב סטייל הסימס? למי שלא מכיר, היה בזמנו משחק סימולציה שסימלץ עיר. בערך כהמשך יצרו משחק המדמה חיי משפחה. בהקשר אלי, קשה למצוא את המילים הנכונות לתאר זאת. כאילו אני עושה מעשים מסויימים (או לא כאילו) על מנת לקבל "נקודות" אצל אחרים. כמובן שמצד אחד, אני יודע שברמה מסויימת זה מה שקורה בלי שאנשים שמים על זה מחשבה מרובה. עניין של סחר, לאו דווקא בכסף. מסחר ביחס, בעזרה. בקשר לתחום לימודי, אני בהחלט שלם עם זה. הבעיה היא שהתחום מתחיל לאחר השלב הראשוני... כדי לדבר על טופולוגיות (או תופולוגיות?) של n מימדים, צריך לדעת איך להגדיר רציפות בנקודה...

זה בסך הכל עניין טכני, אבל עניין טכני עמוס בפרטים. זה כמובן לא משחק ילדים. אחת הסיבות שאני רוצה את התחום זה בשביל להשאיר משהו ממשי אחרי, להכנס להיסטוריה... אפשר להגיד שזו תוצאה של עמידה בשוליים בתיכון. עניין פאלי, אם תרצו... הקטע שאין ממש תחום אחר קרוב. יש מדעים מדוייקים שזה נחמד אבל לא בשבילי. יש מדעי חברה ורוח שגם לא ממש (אני כן לומד כלכלה). אני מניח שהרגשת נטל השיחה היא בעובדה שאני משדר לאנשים קרירות. אני שונא שיחות מיותרות... ממעיט בדיבור. כאשר יש נושא עם מספיק בשר, אשתמש בכמה מילים שצריך, להעביר את הנקודה שלי. בערך עשור אני כותב סיפורים. לא דברים ארוכים, כותב ע"פ מוזה שבורחת די מהר. שיהיה.

 

[עננית נוצה]

שיפור כישורים חברתיים

אתה מתאר סחר חליפין- עזרה (מצדך) תמורת "יחס" (מצד זולתך). מניחה שבמילה "יחס" אתה מתכוון להערכה לה אתה זוכה (="נקודות", כהגדרתך), בעקבות עזרתך. מה שלא הבהרת הוא, איזה סוג של עזרה אתה נותן לאחרים- האם תמיכה נפשית או שמא עזרה מקצועית? דבר נוסף שאינו ברור מדבריך הוא - האם אתה מגיש עזרה לחבריך בפורומים/ קומונות בהם אתה חבר, או שמא במציאות שאינה וירטואלית? אני מנחשת כי דברת על עזרה באמצעות הרשת. לפי התרשמותי עד כה, מה שעשוי להפחית את הצורך שלך לחסדי הרשת, הוא עבודה על שיפור כישוריך החברתיים. ה"היכרות" שלי אתך דלה מכדי שדבריי יאמרו באופן נחרץ, אך נראה לי כי אתה מתאר עצמך כאדם המרוכז בעצמו; אפילו עזרה לזולת אתה מציין שאתה מגיש כאקט של סחר חליפין- כדי לזכות בהערכה/ "נקודות" בחברה. לדבריך, שיחות שאינן תואמות את ציפיותיך הן "שיחות מיותרות", וגם בכאלה בהן אתה מוצא עניין, אתה מסתפק במלל מינימאלי לשם הבהרת עצמך. בנוסף, אתה מציין שאתה "משדר" קרירות כלפי אנשים... ראה, הצורך שלך בהכרה, בהתעניינות מצד החברה והערכה כלפיך- זהו צורך טבעי ואנושי מאד; אך... אתה רק אחד מתוך חברה שלמה של אנשים המבקשים לזכות בחום, הערכה והתעניינות בהם. אנשים נמשכים אל יחס חמים, חיוך, אמפאטיה... גם אתה, מסתבר, נמשך לדברים אלה. אני סבורה כי במידה ותאמן עצמך בהפגנת אמפאטיה כלפי זולתך, בחיוך (חיוך הוא מקור חום ומושך מאד...), במידה ותתחיל להתעניין גם במה שמעסיק את זולתך ולא רק במה שמעסיק אותך- חייך החברתיים ישתפרו. אדם אכן מסוגל לעצב את עצמו- לעצב את אישיותו. אדם מסוגל לסגל לעצמו מידות טובות בהן הוא חפץ, על-ידי אימון עצמו בהן, עד שתהפוכנה להרגל. אם אכן אתה חפץ בשינוי ההתנהגותי הנ"ל ואכן תתחיל לתרגל אותו, תרגיש עצמך, בתחילה, כמי שפועל באופן מאולץ. אךבסופו של דבר תַקנה לעצמך את ההתנהגות הזו והיא תהפוך להרגל.

 

[RichardSmith]

עכשיו רק למצוא את המילים...

את העזרה שאני נותן, אני משתדל בכל דרך שאפשרית לי לתת, אם היא מקצועית, או מנטאלית (תמיכה נפשית). עם חלק מהאנשים אני בקשר גם מחוץ לפורום, בצורה יותר "חיה". אני כן צריך לעבוד על כישורי החברתיים, אופן התבגרותי היה די מבודד ביותר. אבל זה נשמע לי כל כך טכני.

כאילו לרכוש השכלה בתחום. למשל ניקח את החיוך כדוגמה, כאשר אני נפגש עם אדם היקר לליבי, (האם זאת לא הגדרה אנוכית?) החיוך עולה באופן טבעי. אבל אני לא רואה לנכון "סתם" לחייך, אפשר אף להגיד שזו זילות החיוך בצורה הזו... לפני כמה חודשים יצאתי מהאונ' העירה ברגל. בדרך עוברים ליד בנק ישראל ומשרדי הממשלה בקרית הממשלה. ראיתי שם את המאבטחים והם אמרו לי שלום, החזרתי שלום וחייכתי כי נזכרתי בעבודתי שלי כמאבטח בקונסוליה האמריקאית... הם לקחו את החיוך כמשהו חריג ועצרו לתחקר אותי...

בהתחלה רק בשאלות אבל זה רק גרם לי לחייך יותר... אז הם ביקשו תעודת זהות וראיתי איך הבחור עם הרובה התכונן להשתמש בו... אילו לא היתה לי תעודה, כנראה לא הייתי כאן לרשום דברים אלו...

"במידה ותתחיל להתעניין גם במה שמעסיק את זולתך ולא רק במה שמעסיק אותך" - השאלה שלי היא למה שהדברים הללו יעסיקו את הזולת?... הייתי אצל ידידה טובה לפני כמה ימים, היא די התרגלה אלי, השיחות שלנו די פרקטיות. לאחר שעה שהייתי אצלה, שכנתה נכנסה לחדר (היא גרה במעונות) והן דיברו קצת בין עצמן ואני למדתי. ידידתי התפארה בסדיניה החדשים שמתברר שקנתה באותו היום. שיעשע אותי העובדה שלי היא לא היתה מספרת פרט כזה, הרי אני גם לא מתעניין בזה. השאלה האם להתעניין בזה?... אולי להתעניין בעניין כזה זה עניין "נשי"... אני יכול להשוות את ההרגל הזה שאת מייעצת אליו לשתית בירה. לרוב האנשים הבירה לא טעימה, שותים כי החברים שותים, זה טעם נרכש. לעומת זאת, נקטר ואמברוסיה אלו אוכל ושתיה אשר טעמם לא נרכש, הוא נהדר מההתחלה... כנראה כמובן... תודה רבה על התגובה המושקעת.

 

[עננית נוצה]

../images/Emo13.gif

ובכן, הדרך להקנות לעצמך הרגלים חדשים היא באמצעות תרגול ההתנהגות אותה אתה מבקש לאמץ לעצמך. התרגול הזה אכן עשוי להחזות כ"טכני" בתחילה, אך ההתנהגות ה"טכנית" תהפוך להרגל ככל שתרבה לתרגל אותה. בוא ונבחן יחדיו את אותן ההתנהגויות (הכשרים החברתיים) עליהם הצעתי לך להתאמן; הפגנת אמפאטיה כלפי הזולת- סיפרת כי מעל דפי הפורום אתה נוהג לעזור לאנשים, גם באמצעות תמיכה נפשית. שמחתי לקרוא את דבריך אלה, היות שהם מעידים על כך שיש בך אמפאטיה- שהרי עצם הרצון לסייע לזולתך נובע מאמפאטיה כלפיו (אני מאמינה שאינך נוהג כך אך ורק כדי לזכות באהדה). ובכן, נסה לתרגל אמפאטיה גם כלפי זולתך הלא-וירטואלי. הצע את עזרתך הטובה ותמיכתך גם לנוכחים במציאות הפיזית הסובבת אותך (אשמח לחשוב אתך על דרכים לביצוע ה"משימה" הזו). חיוך- המוטו שלי הוא: "חייך אל העולם והעולם יחייך אליך". חיוך אכן עושה נפלאות! נועצת שלי, חיילת נחמדה ואינטיליגנטית עד מאד אך בחורה צינית ומרירה, התלוננה על יחס של ניכור הדדי ביחסיה עם החברה. פניה היו תמיד חמוצות, היא היתה נוהגת להצליף בלשון חדה בסובבים אותה ודבריה תמיד שאפו להגיע ל"תכלס". אחד הדברים שהצעתי לה היה לתרגל חיוך- ככה סתם כאלו כלום. לאחר זמן לא רב בו שינתה פניה (תרתי משמע) דיווחה על שיפור משמעותי ביחס החברה כלפיה. דיברת על זילות החיוך המפוזר "חינם" לכל עבר. לא זו בלבד שאין בכך זילות החיוך, אלא נהפוך הוא- החיוך יקר הוא, ומעלה את ערכו של המחייך בעיני מי שהחיוך מופנה אליהם. פנים מאירות ומחייכות מקלות מאד על התקשורת בין אנשים ומסייעת בפתיחת דלתות (וזאת אני יכולה להעיד מנסיוני האישי כחייכנית בלתי נלאית...

). סיפרת על ידידתך הטובה, שעל-אף נוכחותך במחיצתה משך שעה תמימה, לא התפארה בפניך על הסדינים החדשים שקנתה, אלא עשתה זאת רק בפני חברתה. טענת שלך היא לא היתה מספרת פרט שכזה, ואני שואלת מדוע? מדבריך עולה כי קניית הסדינים החדשים (עניין טריוויאלי, לכאורה) שימח מאד את לבה. אם אתם ידידים כה טובים, מדוע שלא תשתף אותך במה שמרנין את לבה? (כן, רכישות חדשות, גם פעוטות ערך, יכולות להיות מרגשות ומאד משמחות) נראה לי כי לו הייתה חשה שבאמת מעניין אותך מה היא מרגישה, לו היתה חשה שאתה מתעניין בה, היתה משתפת אותך גם בדבר הקטן הזה (ולא, זה לחלוטין לא "נשי" לשים לב לאותם דברים "קטנים" החביבים על בנות המין היפה...). מבין השיטין היה נדמה לי, שבאיזה שהוא מקום זה אפילו מעט הפריע לך שידידתך בחרה שלא לחלוק עמך את שמחת הלב הקטנה הזו שלה... לו רצית שידידתך תהפוך אותך לשותף גם באותם "הדברים הקטנים", הייתי מייעצת לך להרגיל עצמך לשים לב אל אותם הדברים הללו; בגד, תכשיט או אביזר חדש, או כל דבר אחר נחמד אצל ידידתך (או אצל כל אדם אחר) ולהתייחס אליהם באמירה חביבה (אך כנה!). באופן זה לבטח תרוויח "נקודות" ותרכוש חיבה. לסיום- אינני מקבלת את האנאלוגיה שהצעת בין תירגול הכישורים החברתיים לבין שתיית הבירה. אכן, אשרי מי שהכישורים החברתיים, אותם הצעתי לך לתרגל, הם מנת חלקו באופן מולד, אך ערכו של מי שטרח לשפר עצמו ולקנות את אותם הכישורים באמצעות תרגול- עד כדי הפיכתם לחלק בלתי נפרד מאישיותו- אינו נמוך מזה של הראשון. בהצלחה...

 

[RichardSmith]

יכול רק להגיד...

שאשתדל. כתבת כל כך הרבה ואין לי ממש איך להשיב באריכות... מרגיש... בכל מקרה, תודה רבה.

 

[ואו הבנתי]

עננית, קראתי את הצעתך לשיפור

מיומנויות חברתיות. המלצת לחייך. פעם הייתי חייכנית בלתי נלאית כמוך, רק שמצאתי שגברים פירשו את החיוך שלי בצורה לא נכונה. הם חשבו שזה פתיח לרצון שלי לפלירט. הפסקתי לחייך ומאז אני לא מקבלת הצעות מגונות.

 

[עננית נוצה]

ממממממ.......

ובכן, הייתי מציעה לך לדחות אותם בחיוך (אם אינך מעוניינת, כמובן)......

ראית מה קרה כשחדלת לחלוטין מהחיוך......?