צריך את עזרתכם
שלום לכם. אני בחור ישיבה בן 20, שלאחרונה עברתי בלבול רציני ואני צריך את דעתכם. זה קרה לי לפני כחצי שנה. הכרתי מישהו מהישיבה מהכיתה הנוספת, בחור שהכרתי אותו שלוש שנים לפני, יצא לי לדבר איתו אבל הוא היה רגיל ככל הבחורים - ז"א לא הרגשתי כלפיו שום דבר. בעקבות יוזמה מסוימת שעמדתי בראשה יצא שהפכנו לחברים. האמת היא שאי אפשר לכנות אותו בחור או גבר, הוא פשוט ילדון גם בפניו וגם בהתנהגותו. אחרי תקופה מסוימת התחלתי להרגיש כלפיו תחושות מוזרות שמעולם לא הרגשתי קודם לכן. הייתי משוחח איתו הרבה, מבקש את קירבתו. בהתחלה לא ייחסתי לכך משמעות רבה, רק שבאחד הימים התחלתי לחוש מועקה מאוד חזקה, כואבת, שכאילו דרשה "לך אליו עכשיו, ומיד". לא יכולתי להתגבר על המועקה הזאת. הרגשתי שעוד רגע אני מת. התקרבתי אליו, הפכנו לחברים, הוא הבין מה עובר עליי וכך זה נמשך במשך שישה חודשים, עם עליות ומורדות. אציין שלא חשתי כלפיו שום, ואני מדגיש שוב, שום משיכה מינית. חשבתי עליו שהוא חמוד בתור ילד, אפילו מאוד חמוד, המתיקות שלו כבשה אותי. העניין הוא שזה הפך לאובססיה. הייתי רודף אחריו, ואם הוא היה יוצא לרגע מבית המדרש הייתי יוצא בעקבותיו. הייתי חסר מנוחה והרגשתי עם זה רע מאוד. כרכתי סביבו כל היום, קניתי לו מתנות, למרות שאני לא יכול להגדיר את התחושה הזאת כאהבה. אני יכול לומר שכל הפסטיבל שארגנתי סביבו היה בגלל שחששתי מהמועקה הזאת. המועקה הזאת היתה חזקה וכואבת והבנתי שאי אפשר להתנגד. המון פעמים אמרתי לו שאני רוצה להפסיק להיות חבר שלו, שאני מרגיש סמרטוט ורע לי עם זה, אבל לא יכולתי לעמוד מול המבט בעיניו והדמעות שהיו לו בעיניים. זה נגמר בפתאומיות, אחרי כמה חודשים שהפסקתי להתעניין בו וכאילו הכל נעלם. זו היתה אפיזודה שחלפה מהר מאוד. חשוב להדגיש שרבים מהישיבה ראו בו ילד חמוד ולא פעם שמעתי המון בחורים מלטפים את לחייו ואומרים שהוא חמוד, ואני לא חושב שהם הומואים או משהו כזה. ועוד משהו: לא חשבתי לרגע אחד לשכב איתו. הקטע המיני לא דיבר אליי. לא הסתכלתי עליו כעל אובייקט מיני. מישהו יכול להסביר לי מה עובר עליי?
שלום לכם. אני בחור ישיבה בן 20, שלאחרונה עברתי בלבול רציני ואני צריך את דעתכם. זה קרה לי לפני כחצי שנה. הכרתי מישהו מהישיבה מהכיתה הנוספת, בחור שהכרתי אותו שלוש שנים לפני, יצא לי לדבר איתו אבל הוא היה רגיל ככל הבחורים - ז"א לא הרגשתי כלפיו שום דבר. בעקבות יוזמה מסוימת שעמדתי בראשה יצא שהפכנו לחברים. האמת היא שאי אפשר לכנות אותו בחור או גבר, הוא פשוט ילדון גם בפניו וגם בהתנהגותו. אחרי תקופה מסוימת התחלתי להרגיש כלפיו תחושות מוזרות שמעולם לא הרגשתי קודם לכן. הייתי משוחח איתו הרבה, מבקש את קירבתו. בהתחלה לא ייחסתי לכך משמעות רבה, רק שבאחד הימים התחלתי לחוש מועקה מאוד חזקה, כואבת, שכאילו דרשה "לך אליו עכשיו, ומיד". לא יכולתי להתגבר על המועקה הזאת. הרגשתי שעוד רגע אני מת. התקרבתי אליו, הפכנו לחברים, הוא הבין מה עובר עליי וכך זה נמשך במשך שישה חודשים, עם עליות ומורדות. אציין שלא חשתי כלפיו שום, ואני מדגיש שוב, שום משיכה מינית. חשבתי עליו שהוא חמוד בתור ילד, אפילו מאוד חמוד, המתיקות שלו כבשה אותי. העניין הוא שזה הפך לאובססיה. הייתי רודף אחריו, ואם הוא היה יוצא לרגע מבית המדרש הייתי יוצא בעקבותיו. הייתי חסר מנוחה והרגשתי עם זה רע מאוד. כרכתי סביבו כל היום, קניתי לו מתנות, למרות שאני לא יכול להגדיר את התחושה הזאת כאהבה. אני יכול לומר שכל הפסטיבל שארגנתי סביבו היה בגלל שחששתי מהמועקה הזאת. המועקה הזאת היתה חזקה וכואבת והבנתי שאי אפשר להתנגד. המון פעמים אמרתי לו שאני רוצה להפסיק להיות חבר שלו, שאני מרגיש סמרטוט ורע לי עם זה, אבל לא יכולתי לעמוד מול המבט בעיניו והדמעות שהיו לו בעיניים. זה נגמר בפתאומיות, אחרי כמה חודשים שהפסקתי להתעניין בו וכאילו הכל נעלם. זו היתה אפיזודה שחלפה מהר מאוד. חשוב להדגיש שרבים מהישיבה ראו בו ילד חמוד ולא פעם שמעתי המון בחורים מלטפים את לחייו ואומרים שהוא חמוד, ואני לא חושב שהם הומואים או משהו כזה. ועוד משהו: לא חשבתי לרגע אחד לשכב איתו. הקטע המיני לא דיבר אליי. לא הסתכלתי עליו כעל אובייקט מיני. מישהו יכול להסביר לי מה עובר עליי?