שלום משה
מועדים לשמחה!
אני כמעט ולא מגיב בפורום הזה, אבל כשקראתי את ההודעה שלך הרגשתי צורך להגיב,
ראיתי את עצמי בכל מילה שכתבת, גם מבחינת הרקע האישי וגם מבחינת הנעורים עם המחשבות שאולי יעבור, וגם מבחינת הדילמות מה לעשות בהמשך ואיך (והאם אפשר) לשלב בין העובדה שאתה דתי לבין העובדה שאתה הומו.
אני בן 33, עליתי גם אני לבדי ארצה לפני יותר מעשור.
בעשר השנים האחרונות (למעשה התחיל קצת אחרי העלייה לארץ), ועד ממש לא מזמן, עברו לי בראש בדיוק את אותן המחשבות, אותם הדילמות ואותם ייסורי המצפון.
אני מבית דתי אבל בגלל הנטייה המינית חזרתי בשאלה במשך כ- 4 שנים כי בזמנו חשבתי שלא ניתן לשלב בין שני העולמות, בין חיים כהומו לבין חיים כבחור דתי מאמין. חשבתי גם בזמנו שאני לבד במקרה הזה, עד שגיליתי לאט לאט סביבי עוד בחורים דתיים שהם במקרה שלי. הרגשתי גם צבוע כלפי האנשים, שאני חושב כיפה, שהם חושבים שאני דתי "צדיק" ובגב שלהם לכאורה מקיים חיים כפולים ואני הומו. היו לי מעין 2 זהויות- דתי והומו, ובזמנו הרגשתי התנגשות אדירה בין שתי הזהויות הללו.
וזו הסיבה שהורדתי את הכיפה.
עד שהבנתי - וזה תהליך אישי לכל אחד, לא תמיד קצר וקל - שאין בהכרח סתירה בין שני הדברים ואני יכול להיות דתי, לחבוש כיפה, ללבוש ציציות, להתפלל להקב"ה, ועדיין להיות הומו. הבנתי שאפשר למזג את 2 הזהויות הללו בלי שום בעייה וליצור זהות אחת משולבת, שהיא אחידה, שהיא ה"אני" האמיתי.
כי כך אני: דתי והומו. אלו שתי זהויות המתקיימות בו זמנית, במקביל, בצורה שווה.
כי ככה בורא עולם יצר אותי. ככה הוא רצה שאהיה , אז מי אני שאומר שרצונו לא נכון, שהוא "טעה"?
לכל דבר בחיים יש סיבה, לא הכל גלוי לנו, ולכן קיבלתי על עצמי את הנטייה כי זהו רצונו.
לכן אני כבר לא חושב, היום, שלהיות הומו נחשב כדבר צבוע.
תחשוב שאתה חי, שאתה מקיים את האמונה להקב"ה ושכל מעשיך עלי אדמות הם בשביל אלוקים. אין לך לתת דין וחשבון לאף אחד חוץ מלאלוקים. ומולו אין לך מה להרגיש "שקרן" או "צבוע" (לדבריך) משום שאלוקים הוא זה שברא אותך הומו, לכן הוא אוהב אותך, כמו שהוא אוהב כל ייצורי בריאתו האחרים. הוא יודע הכל עליך ואין לך מה להרגיש מולו "צבוע". תהיה פשוט מי שאתה, תמשיך להאמין בו, תמשיך להיות בחור מאמין, ובמקביל אל גרום לעצמך לשקוע ברגשות אשמה.
פעם מישהו אמר לי: הומו, נולדת כך, נבראת כך והדבר אינו נתון לבחירתך. דת ואמונה- זו בחירתך. עכשיו עליך לחשוב מה אתה עושה עם שניהם. והחלטתי לבחור להמשיך להיות דתי כי זה ממלא אותי ברמה הרוחנית הפנימית.
אני מקווה שתבחר גם אתה בדרך הזו, בדרך של האמונה בהקב"ה ולא תוותר עליה בגלל נטייה מינית שהיא בעצמה רצונו שלו.
מכל הסיבות הנ"ל אני חושב שהאופציה 4 שרשמת לא אמורה בכלל לבוא בחשבון כהתלבטות, אלא אתה צריך להיות בטוח בזה. אם אתה אוהב את הדת ושלם עם האמונה שיש לך, אם אתה מרגיש שהאמונה שלך בהקב"ה היא אמיתית, שהיא מגיעה מעומק הלב, אז לך על זה.
אופציה מס' 1 שרשמת: אתה ממש לא משקר להקב"ה. הרי הוא יודע מי אתה כי הוא זה שרצה שתהיה כזה. הוא לא טועה אף פעם. הוא אוהב אותך כפי שאתה.
אופציה מס' 2: להתחתן עם בחורב מבלי להגיד לה? ולבגוד בה בהמשך? לפגוע בה אולי, אומנם בצורה לא מכוונת אבל עדיין לפגוע בה? לדעתי, זו ממש , ממש לא אופציה. הבחורה המסכנה זכאית לאושר גם אז למה שמישהו ימנע ממנה לזכות באושר הזה?
אופציה מס' 3: להישאר לבד- גם אני חשבתי על זה עד לא מזמן, ואז הבנתי שזו לא אופציה. כי לכל אדם יש זכות לחיות באושר, עם ייצור אנוש שיעניק לו אהבה. לחיות לבד כל החיים זה לדעתי יכול להיות הרסני לגמרי וחבל לחיות בבדידות. תאמין לי, מניסיון, אני חי בבדידות כבר 15 שנים (כי לא קיבלתי את עצמי במשך כל השנים האלה והדחקתי את הנטייה), וזה לא כייף בכלל, בלשון המטה...
לא עושה טוב לנפש בכלל...
אני חושב שהדילמה שלך יכולה להסתכם בין 3 אופציות, כאשר בכל המקרים אתה שומר על האמונה שלך - והן:
1. לחיות עם גבר שאתה באמת אוהב, ולשמור על האמונה, לקיים אורח חיים דתי (אם הגבר בעצמו דתי יכול לסייע לכם כמובן). כך לא תשקר לעצמך (לאלוקים אתה ממילא לא יכול לשקר כי הוא יודע הכל).
2. להקים משפחה עם בחורה לסבית דתיה, שזה גם אופציה . אני יודע שהרבה יחלקו עלי בפורום הזה, אבל כל הדעות מתקבלות. אני רק אציין שייתכן ואופציה זו לא תספק לך את אולי את האהבה שאתה דרוש לה. אבל יהיה לך בית וילדים.
3. אופציה נוספת, משולבת כזו- היא לחיות בזוגיות עם גבר, כדתי, ולהביא ילדים עם אישה (גם פה יש כמה אפשרויות ולא אתחיל לפרט את כולן). בצורה הזו, אתה גם מממש את זכותך לאהבה אמיתית עם גבר, וגם מממש את זכותך להיות אבא.
בכל מקרה, מה שאני רוצה לומר לך, זה שהדברים הם לא שחור ולבן כפי שהצגת אותם, או "דתי עם אישה", "דתי וחיים בודדים", או "חילוני עם גבר".
אפשר גם גוונים באמצע, "חיים בזוגיות עם גבר מבלי לאבד את ניצוץ האמונה שבנפש".
בעיניי הדרך האמצעית בחיים היא תמיד הדרך הטובה ביותר, הדרך המלכותית.
אני יכול להמשיך עוד הרבה אבל אני יודע שכל הדברים הללו לא קלים להפנים לעיתים, לוקח זמן.
אני רק מקווה שהצלחתי לעזור, אפילו טיפה, ודבריי לא היו קשים מדי כי ממש לא זו הייתה כוונתי!
ואם זה יעזור לך, אני כאן, אתה מוזמן לפנות. לי או כל אחד מחברי הפורום הזה שנשמעים לי אנשים רציניים וחביבים מאד.
אגב אני לא יודע איזו שפה אתה מדבר, ואתה גם לא חייב לענות לי כאן, אבל אני דובר צרפתית כשפת-אם , אם זה עוזר לך.
שיהיה חג שמח משה ! =)