צרות של עשירים...

צרות של עשירים...

אז ככה. אני יודע שזה צרות של עשירים, אבל מה לעשות - אלה גם "צרות". אני מנגן בגיטרה, כמעט 4 שנים, באון ואוף. והקטע הוא שהייתי תלמיד מתחיל אז התלהבתי לנגן הרבה שעות. והיה לי כיף מאד. במשך השנים התחביב הזה החל לדעוך לאט לאט, ונהיו לי הרבה תחביבים אחרים חשובים לא פחות. מה שכן, אני עדיין אוהב לנגן מאד. הבעיה היא כזו. שאני לא מתיימר להיות בעסקי המוסיקה, אבל אני כן רוצה להיות טוב. אני כן רוצה לדעת לנגן ברמה גבוהה. ובשביל זה צריך להתאמן. ולא תמיד יש לי חשק להתאמן. אני משתדל לנגן כל יום שעה לפחות, אבל זה מגיע בקושי ל- 40 דקות, 35 דקות ..., לפעמים אחרי 20 דקות נמאס לי. שזה מוזר- כי אני מת על הגיטרה ועל הצליל שהיא מוציאה. יש לי גיטרה חשמלית. אז הבעיה היא שיש לי ייסורי מצפון שאני לא מנגן מספיק. כי אני גם לומד פעם בשבוע, ומשלם לשיעור 100 ש"ח. ואני רוצה להצדיק את הכסף שאני משלם על השיעורים. אני ממש בסערה מוסיקלית רגשית, כי מצד אחד אני מאד אוהב לנגן ומאד רוצה להיות מקצועי. ומצד שני, אני אוהב לעשות הרבה דברים אחרים. ולפעמים מאבד את הסבלנות לנגן. מה לעשות ? יש לכם איזה שיטה לגרום לי לנגן יותר בכיף ובלי ייסורי מצפון ? תודה. בזולה שלי.
 

ע ו פ ר ה

New member
בוקר טוב בזולה

תבדוק עם עצמך מה הם סדרי העדיפויות שלך. איזה דברים אתה הכי אוהב לעשות. איזה פחות. אם הנגינה נמצאת בעדיפות תבדוק אם סוג המוסיקה שאתה מנגן מתאימה לך או אולי כדאי להחליף סגנון (קלאסי, אקורדים ואולי יש עוד - אני לא יודעת). אולי המורה לא מספיק טוב וכדאי לחשוב לשנות. כשאנחנו מפסיקים לעשות משהו, או שקשה לנו לעשות משהו שמאוד אהבנו קודם, זה המקום לבדוק מה מתוך המרכיבים לא מתאים יותר. כתבתי את הדברים מתוך מקרים שנתקלתי עם שניים מילדי. אחת לא רצתה להמשיך לנגן כי זה הפך לקלאסי וזה לא התאים לה. היא עזבה את חליל האלט לטובת גיטרה. היום היא מחללת בחליל צד. והבן שהוא מתופף החליף מורה. שיהיה לך בהצלחה עופרה מנחה בדמיון מודרך, NLP, פרחי באך וביורוגונומי
 
שאיפה למטרה

ואולי אפשר לשים מטרה גדולה מול העיניים, איזה פרוייקט של חודש, משהו כמו "מיני אלבום", להקליט את החזרות ולראות איך לאט לאט הולך ומתגבש משהו. כשיש מטרה מוגדרת ומושגת, כל צעד בדרך אליה הוא דבר מורגש.
 

שושוצ

New member
בהמשך לשיחה על הילד הפנימי...

"בזולה שלי" יקר, תבין, מי שאוהב לנגן זה הילד הפנימי שלך, והוא יכול לעשות את זה שעות על גבי שעות, אבל המבוגר בך, שאומר שהוא "רוצה להיות טוב", ושהוא "משלם 100 ש"ח לשיעור וצריך להצדיק את זה", פשוט מוציא לו (לילד) לגמרי את החשק לנגן!!! יש בך מאבק פנימי, מאבק כוח בין המבוגר לילד, ואז כמו בין הורים לילדים- הילד, למרות אהבתו לנגינה, עושה למבוגר 'דווקא', ולא מנגן אפילו חצי שעה
את הילד היצירתי שלך לא מעניין להיות טוב. מעניין את התחת שלו (סליחה) כמה עולה לך שיעור!!! הוא בסך הכל רוצה להשתעשע עם הגיטרה. כיף לו לנגן. הנגינה היא ביטוי יצירתי שלו (אחד מהם), ומה אתה עושה? אתה מביא לו מבקר אומנות שישב מולו כשהוא משחק! נראה לך שהוא ינגן במצב הזה???!? ועוד משהו: " לנגן ברמה גבוהה- בשביל זה צריך להתאמן" זאת אמונה. ככה גידלו אותנו. וכמו כל אמונה- לא חייבים להאמין לה. יכול להיות בהחלט שאתה יכול להיות טוב בנגינה גם אם לא תתאמן כל יום שעה. אבל כדי שזה יקרה, אתה צריך להיות מוכן לשחרר את האמונה שצריך להתאמן כדי להיות טוב, כי כפי שאתה יודע, תודעה יוצרת מציאות. אגב, מה זה 'טוב'?? לפי איזה קריטריונים נמדד 'טוב'?? אנשים שחווים אומנות לא חווים טכניקה, הם חווים משהו שנובע מהנשמה של האומן. האומן מביא את עצמו, והטכניקה היא רק כלי ביטוי, היא לא המטרה. תסכים איתי שיותר מעניין לראות פרפורמר לא מושלם, ש"יש לו את זה", ומרגש אותנו, ואנחנו לא תמיד מתפעלים דווקא מהרמה הטכנית של הביצוע! עצתי לך: תתחיל לתת כבוד לילד שלך שנהנה לנגן ו "מת על הגיטרה ועל הצליל שהיא מוציאה", שחרר את מבקר האומנות, והכי חשוב: תפסיק למדוד כמה זמן ניגנת!! תן לעצמך את החופש לנגן רק מתי שמתחשק לך, ורק אם מתחשק לך באמת!! תן לעצמך את החופש גם לא לנגן כלל, בתור התחלה, אם זה לא בא מתוך תשוקה אמיתית. זהו. אני מכירה את זה כל כך כל כך טוב מהריקוד, מהמשחק, מהכתיבה... (ואלה דברים שמפרנסים אותי!! איך אני יכולה לתת חופש לילדה חסרת האחריות שבתוכי?? עובדה. זה פשוט עובד!!) אגב, זה נכון גם לכל דבר אחר: משימה פשוטה כמו: לנקות את הבית או לשטוף כילים, יכולה להיות מאבק פנימי מתיש בין הילד למבוגר שבתוכנו, או , להבדיל, שיתוף פעולה פנימי פורה ואפילו מהנה ביניהם! כל עוד המבוגר מעניק לילד את החופש שהוא כה זקוק לו (חופש עם גבולות, אבל חופש), ולא מנסה לכפות עליו דברים בכוח, הילד משתף פעולה בכיף.
 
למעלה