צרות של עשירים

צרות של עשירים

ילדה שלא מוכנה לעשות שום דבר אבל פשוט שום דבר (למעט ללכת לנוחיות) לבד? אין שום אפשרות לקחת אותה למקום בו אין מחשב או טלויזיה ללא קצין בידור צמוד. לקרוא? אין חיה כזאת, אפילו שיעורי בית היא לא מוכנה לעשות לבד (ועוד תתלונן שקשה לה על מנת להכריח מישהו לשבת איתה, ולא - בוודאות גמורה אין שום קושי). זו אחותי הקטנה והמקסימה, תהיה בת 8 בסוף החודש (כיתה ג'). לא להאמין איך כבר כ"כ גדולה התינוקת שהייתה צורחת את נשמתה כשההורים היו משאירים אותה לבד איתי. ילדה מאוד בוגרת, חכמה ומוכשרת מאוד, חברותית מאוד, תלמידה מצטיינת. באמת הכל טוב ויפה. רק מה, יש תחושה שמשהו קצת מתפספס כאשר ילדה שכ"כ אוהבת ללמוד דברים חדשים וכ"כ אוהבת אתגרים מחשבתים לא מסוגלת אפילו לקרוא ספר, שלא לדבר על ללמד קצת את עצמה (היא מאוד אוהבת שאני מלמדת אותה חשבון, אבל זה קורה כ"כ כ"כ מעט...). באופן לא מפתיע, יש לה שגיאות כתיב איומות (ממש נוח בשבע שגיאות...) וידע כללי דל מאוד (לפחות בהשוואה לאחים הגדולים שלה) ובכלל יש עולם שלם של דמיון שהיא פשוט לא מכירה כי היא לא מסוגלת להיות דקה לבד עם עצמה. היא פשוט הקיצוניות השניה של הילד המתבודד והמסוגר, קיצוניות טובה יותר אמנם אבל עדיין התחושה שלי היא שהיא מפסידה ככה הרבה דברים שהייתה יכולה להנות מהם מאוד. ממש עולם שלם. מה דעתכם? רעיונות כלשהם?
 

פלגיה

New member
אני רואה שלא משעמם אצלכם...

אבל ילדה "משתעממת", כזאת שצריכה "קצין בידור סדיר" זאת תופעה די נפוצה. צריך להבדיל בין כמה דרישות או ציפיות שיש לך ממנה: "ללמד משהו את עצמה" נראית לי ציפייה מוגזמת. לעומת הכנת שיעורי בית לבד, דבר שבכיתה ג' כבר נראה לי די אלמנטרי. אותו דבר - קריאת ספר היא דרישה בסיסית, ולעומת זאת פיתוח עולם שלם של דימיון הוא דבר שמאוד תלוי באישיות הספציפית. יש אנשים שהדימיון שלהם דל. מה לעשות. מה לגבי להקריא לה ספרים? אפשר אפילו להיות נבזיים ולעצור באמצע קטע מותח כדי להמשיך מחר.
 
טוב, אני שופטת לפי מה שמוכר לי ../images/Emo13.gif

מה לעשות שהיא באה ממשפחה של מיזנטרופים שמעדיפים לבדר את עצמם לבד
אני פשוט מרגישה שזה חסר לה. לא שלקטנה הזאת יש מחסור בדמיון (ומה תגידי על ילדה בת פחות משנתיים שסידרה את המכסה של הדלק בעצמה? וכשהייתה בת 4 העוזרת גננת לא האמינה שבאמת יש אחות גדולה עד שפעם אחת באתי
), אבל אולי אם הייתה קוראת וכותבת או מציירת וסתם מספרת סיפורים לעצמה אז מעבר לההעשרה ולפיתוח הדמיון (המאוד מפותח) זה גם היה פחות בא לידי ביטוי בשיחות שלה עם בני אדם שלא מבינים שלהד"ם (השתכללה מאז גיל שנתיים. סיפרה סיפור שגם אני וגם אמא שלי בלענו לגמרי, אחרי שגבינו ממנה עדות מפורטת כי ידענו שזו עלולה להיות בדיה. שיחה של אמא שלי עם המחנכת העלתה בחכתה כי לא דובים ולא יער...). היא גם מאוד מבקשת ללמוד (חשבון בעיקר) אבל זה הכרחי שאני אשב איתה ואפעיל אותה (ומעבר לכך שזו לא משימה פשוטה לעצלנית שכמותי אני במשך השבוע חוזרת בד"כ כשהיא כבר הולכת לישון), אם אני אכין לה משהו או אביא לה מן המוכן אין סיכוי שהיא תעשה עם זה משהו, אפילו על השיעורים המיותרים שהיא מקבלת היא אומרת "קשה לי" (וזה קשה לה כמו שאני רקדנית בלט) בשביל שישבו איתה (אפילו אם משמעות הדבר הוא שאמא שלי תשב איתה, וזה ממש לא דבר סמפטי
). אין פה שום דבר "בעייתי" (באמת רק צרות של עשירים, בטח לעומת אח שלי שההורים שלי נלחמים להכניס אותו לתלם וזו הפכה למלחמת התשה...), אבל כן יש (לי) הרגשה שמשהו מתפספס. לגבי ההקראה, אמא שלי ניסתה כל מיני דברים (וגם אני ניסיתי קצת) - לא עבד. היא כמובן לא מתנגדת שיקריאו לה אבל בשום אופן לא תקרא לבד. בכלל היא נמנעת מלקרוא טקסטים כמה שהיא רק יכולה (ובבי"ס היא לומדת שאפשר לענות על שאלות מבלי לקרוא אותן), אבל אין לה בעיה עם קריאה טכנית או עם הבנת הנקרא (בהנחה שכבר גרמו לה לקרוא...). וכן, אצלנו לא משעמם אף פעם.
 

Kalla

New member
לגבי הקריאה

את בטוח שאין שום דבר שמפריע לה? האם התייעצתם עם אנשי מקצוע בקשר לעניין הזה וגם לעניינים האחרים? אתם בטוחים שלא מדובר כאן באיזה קושי אובייקטיבי שכדאי לפחות לנסות לאתר לפני שמחליטים שהיא מסוגלת אך פשוט לא רוצה? התיאור שלך פשוט נשמע לי קיצוני מדי. בהנחה שבאמת אין שום בעיה, האם ניסית לנהל איתה משא ומתן? למשל, אם תשבי עכשיו לבד 5 דקות ותקראי/תכיני שיעורים/תחלמי על משהו דמיוני או כל דבר אחר, אני אשב איתך אחר כך הרבה זמן ואקרא לך ספר מעניין/אפתור איתך תרגילי חשבון וכד'. ומה לגבי חוגים? האם למשל תהיה מוכנה ללכת לחוגים שעוזרים בפיתוח הדמיון, כגון דרמה או מבוכים ודרקונים? לחוגי ספורט שבאופן כללי מסייעים לפיתוח משמעת עצמית ועצמאות? ומה עם חברים? האם איתם היא מוכנה לשחק ללא הנוכחות המתמדת שלכם? אולי לעודד אותה יותר להזמין ולבקר חברים?
 
זה לא שהיא זקוקה

לנוכחות המתמדת שלנו. זאת ילדה שבגיל 10 חודשים שמו אותה בגן לילדים עד גיל 4, ככה שהיא למדה לשחות היטב בחברת ילדים. גם כל המסגרות שהייתה בהן נמשכו עד אחה"צ ככה שהיא לא קשורה יותר מדי לבית. היא נמצאת הרבה אצל חברים וחברים נמצאים אצלה, מהבחינה הזו אין לה שום בעיה בכלל (לכל היותר זה גורם לה להזניח דברים אחרים). הבעיה היא רק בלעשות דברים לבד עם עצמה. קושי אובייקטיבי - יכול להיות, אבל במשפחה הזאת יש רווח שלילי מאבחונים. בכל מקרה אף אחד לא יעשה כלום בכיוון אלא אם יתעוררו בעיות בבי"ס (ובבי"ס היא התלמידה המושלמת הקלאסית). אז עכשיו כשהיא עושה שיעורים יושבים איתה (מאמא שלי לא צריך לבקש פעמיים...) ואם לא אז הנזק הכי גדול הוא לחץ מצדה שהמורה תגיד משהו על זה שהיא לא עשתה שיעורים (ואז אמא שלי מורידה ממנה את הלחץ ומבטיחה להגן עליה במצב כזה), לדעתי יעברו עוד כמה שנים עד שישיבה בחיבוק ידיים תגרום לה להרגיש קושי לימודי כלשהו (אם זה בכלל יקרה). עם האח בן ה15 שיש לה, לא פלא שלהורים אין כוח אפילו להתחיל לחשוב על כך שאולי גם לה יש איזהשהם קשיים. לא שההורים לא מודעים לכל זה, זה פשוט לא נראה בעייתי מדי. אם לדבר במונחים אופנתיים, כנראה שAD(H)D נפוץ במשפחה (המורחבת). אף אחד מאיתנו לא כוכב בלהיות מרוכז, אבל אין אצלנו מישהו שהגיע לבגרות ולא הצליח (לפחות במונחים אובייקטיביים. להגיד "לא מיצה את הפונציאל" תמיד אפשר...) אז לא די בכך על מנת להטריד. חוגים - היא הלכה לכל מיני חוגים של פעילות גופנית והיא מצטיינת בספורט. אני לא זוכרת למה בסוף היא נרשמה השנה (כאמור, אני בבית רק בלילה במשך השבוע...) ויש להם גם חוגים בבי"ס. אבל עקרונית היא לא תרצה ללכת לחוג אם אין לה חבר או חברה שהולכים גם, בטח אם זה חוג שונה מהחוגים שהיא מכירה (אלא אם יש לה מוטיבציה. כשהצעתי לה חוג מתמטיקה באוניברסיטה באחת הפעמים שהיא ביקשה ממני ללמד אותה היא כן רצתה, אבל גיליתי שהחוג הזה מתחיל בגיל יותר מאוחר...). מה שכן, אם אמצא חוג D&D אז אולי אני אלך איתה
משא ומתן זה רעיון טוב אבל קצת קשה לי ליישום, כי אם זה יבאס אותה במקצת אז אני לא אעמוד בזה (כי אני הכיפית!
). אבל זה יכול לעבוד, אני אנסה בסופ"ש.
 
עדכונון

אני שומרת עליה עכשיו, אז היא ביקשה ממני, כרגיל, שאלמד אותה חשבון. אמרתי לה שאני לא מרגישה טוב (כבר כמה ימים הידה של הנזלת נטויה
) ואין לי כ"כ כוח, אז היא התיישבה פה איתי עם ספר שהיא התחילה לקרוא עם אמא שלי ועכשיו היא קוראת בעצמה. כבר כמה פעמים היא הספיקה לשאול אותי לפשר של מילים וביטויים בספר שלא הכירה. אין מה לעשות, מי שלא קורא מפסיד עושר.
 
תודה, אבל לא מצליח לי ../images/Emo10.gif

יכול להיות שזה בגלל שלא כפיתי על עצמי לגמרי מנוחה בבית? זה באמת רעיון טוב ללמד אותה על הדרך להשתמש במילון, למרות שהיא יכולה ללמוד גם להבין מההקשר.
 

תמר400

New member
קושי בקריאה

יתכן שיש לה בעיה בראיה. אחינית שלי בגיל שמונה גם כל הזמן התחמקה מקריאה למרות שידעה לקרוא ואז הסתבר שיש לה בעיה של ראיה מקרוב כמו אצל מבוגרים. משקפיים פתרו את הבעיה והילדה קוראת בשמחה.
 

צימעס

New member
בפורום להיות הורים היה קישור

לסיינטיפיק Tנט או משהו, שם כתבו שיש לילדים לפעמים בעיה של "קושי במיקוד ראיה", שגורמת להם לראות כפול כשהם קוראים, ולכן להתקשות בקריאה/לימוד קריאה, או לפחות להתרחק מזה.
 

פלגיה

New member
לא

בבדיקת ראיה סטנדרטית בודקים ראיה מרחוק. לא בודקים ראיה מקרוב.
 

פלגיה

New member
אני לא יודעת

הסדיקה השגרתית של ראיה (זו שנעשית בט"ח בגיל 5) בודקת רק ראיה מרחוק. כשהלכתי לבדיקת ראיה באופן עצמאי, הייתי צריכה לציין באופן מיוחד שאני רוצה בדיקה מקיפה, כולל ראיה מקרוב וכולל "רוחק ראיה" (ההיפך של קוצר ראיה - תופעה שעלולה לגרום לכאבי ראש ותופעות נוספות) כנראה שבודקים רק את מה שהכי נפוץ.
 

צימעס

New member
הימור שלי: ענין מסורתי

פעם כולם היו צריכים לראות למרחק, ומי שלא ראה, התקשה וקיבל משקפיים. היום יש יותר ילדים שקוראים-עובדים על מחשב, וראייתם גם למרחקים קצרים חשובה (ואולי גם ניזוקה מהשימוש המפוקפק בעיניים), ולא עדכנו את הבדיקות.
 

צימעס

New member
מה זה "להכין שעורי בית לבד"?

לא אמרת שאצלכם בבית עושים שעורים על שולחן מרכזי?
 

צימעס

New member
למה זה נורא?

יהיה לה עולם של חברים, אנשים במקום עולם של דמיון ומחשבה. אנשים זונים זה מזה.
 
למעלה