אוקיי, יש כאן שתי בעיות שונות.
האחת, היא מה יהיה גורל שלך ושל החבר הכי טוב שלך, השנייה היא מה יהיה עם הקשר הנוכחי והבעייה הנפשית(!) של החבר הנוכחי שלך. נתחיל עם השנייה והיותר בוערת; כבר שמעתי על בחור אחד, מכר, שציין בשיחה רצינית עד מאוד, שאם הקשר שיש לו עכשיו [לכל הדקדקנים הוא קצת יותר גדול ממני..] -הוא יתאבד. זה שהוא ניסה כבר שלוש פעמים בעבר, גרם לי להבין שהוא אפילו יותר מרציני. גם אם אנסה להבין את זה, אני לא אצליח. זו כבר לא תלותיות, זו הקדשת החיים בידיים של מישהו אחר- שאם ידע את הפרט הזה, יקבל נורא רגשות אשם וישקול שנית ושלישית כל דבר שהוא עושה בקשר ליחסים, שמא הצד השני לא יתאבד. מה גם, הוא אומר לך בעיקפין ככה, גם אם הוא לא מתכוון- שאם את עוזבת אותו הוא ימות, והמוות הזה ישב לך על המצפון. במובן כזה או אחר, כמובן. -אני יודע שאם אני הייתי בכזה מצב, שבן זוגי היה אומר לי ביום בהיר של שמש שאם אני נפרד ממנו הוא יתאבד, והיה רציני (באנגלית: Dead-serious -מקבל משמעות חדשה, טופיקית ובמקום לנושא.) לחלוטין,זה היה עושה בדיוק את ההפך מהכוונה ונורא מרתיע אותי. נורא מרתיעה אותי המחשבה שמישהו יהיה תלוי בי בכזו צורה, בשיא התלותיות הקיימת- ואם אני אכן אחליט לעבור הלאה, לסגור קשר שלא פועל בשבילי ולחיות -הוא ימות. המוות אומנם לא יהיה באשמתי, כמובן, אבל יש רביצה מוסרית פה, שהייתה אותי אישית שוברת לכמה שנים טובות ורק בעזרת טיפול פסיכולוגי [והרבה] -הייתי מצליח לעמוד על הרגליים בחזרה. מה אני מציע לך לעשות? בלי קשר לאם את הולכת להפרד ממנו עכשיו, עוד חודש, או עוד שנה ושלושה חודשים
קחי אותו לפסיכולוג! -שזה יהיה טיפול זוגי, שזה יהיה טיפול רק שלו, משהו- רק שאיזה גורם כלשהו מומסך שידע מהעסק ויוכל לנסות לעזור לפחות. וכמו אומרים באינגליש: And the sooner, the better! לבעיה הראשונה, המעיקה, שחוזרת אינספור פעמים לאלפי אנשים כולל אני, פעמיים.

מה עושים כשמתאהבים בחבר הכי טוב? אבל לא סתם הכי טוב.. זה, שתמיד היה שם בסביבה? שהוא הטופ שבטופ? מה עושים? ובכן.. מניסיונות מרים שלי ושל אנשים אחרים, אני יכול לומר לך.. כן כן, תוציאי את הממחטות...
לא לנסות כלום. מדכא, הא? כן. קצת. למה? תשמעי.. הקשר בניכם חשוב וטוב, נכון? ואת אוהבת אותו מאוד בתור חבר טוב, נכון? ועכשיו את גם ממש מאוהבת בו, נכון? ואם תכנסו למערכת יחסים והיא לא תעבוד? לא רק שתאבדי את האהוב שלך... את תאבדי את החבר הכי טוב שלך. וזה, כואב. קשה, ומצב שמביא המון סבל. אני זוכר שהתאהבתי בחברה הכי טובה שלי. בחורה, שאני מספר לה עד היום הכל- ה-כ-ל, בלי סודות, בלי שקרים, בלי התחמקויות. -היה ביננו קשר קצרצר כזה, לא מובן ולא מאורדן והחלטנו לרדת מזה כי הרגשנו שזה דופק לנו את החברות בצורה רצינית.. וגם אחרי שהפסקנו, בערך חצי שנה, הייתה לנו תקופה נורא קשה של בלבול כזה ומעיין התרחקות או התקרבות כי המצב היה מוזר מדי. ואז הצלחנו להתקרב בחזרה.. ואני יודע, שאני בחיים לא אנסה לעשות עוד משהו כזה, כי לאבד או המחשבה לאבד את החבר\ה הכי טוב\ה.. היא יותר כואבת מהכל. וגם את לא יודעת מה הרגש שלו כלפייך ככה שזה באמת מיותר.. תחסכי לעצמך את הבעיות ואת ההרס העצמי, ושלחי את החבר שלך לטיפול!!