הניבלונגים
New member
צער לך וצער לי
פתיח ארוך מידיי, עצוב מידיי וקצת מביך, או למה ג'ק ברל זה לא תמיד טוב
יש לילות כאלה בחיים, לא הרבה אבל יש, בהם אתה ליד האוטו שלך, מול הים, ומרגיש כאילו ליבך נעקר ממקומו ונמעך אט אט מול עינך, כן אתה יודע שהיא צודקת, שזה היה חייב לקרות, שלא הייתה לה ברירה ואולי זה יהיה טוב גם בשבילך, אבל בלילה הזה, ליבך שותת ואתה יכול רק להתיפח. אתה נכנס לאוטו, כוסעמק למה השיחות האלה תמיד ארוכות???, האידיוט בגלי צהל החליט שזה אחלה לילה לספיישל ג'ק ברל, אתה יודע שזה יגמר רע אבל לא מסוגל לסגור או להעביר תחנה..., בערך בקאבר של ג'אני הלאדיי ל Ne me quitte pas המדהים אתה מבין שהסיבה שהוישרים לא מנקים את החלון היא שכמו בסרט ההוא של איתן גרין גם אצלך זולגות הדמעות מעצמן. אתה מגיע הביתה ומחפש שיר או תקליט שיהיה שותף להרגשה שלך, מאז שהייתי ילד תמיד כשאני עצוב רע לי והחיים נראים לי כמו הדבר הכי מיותר שיש, אני מחפש את התקליט שאומר בדיוק את זה, בדרך כלל אם אפשר בעברית, ובעברית יש רק תקליט אחד שמשקף בדיוק את מה שהרגשתי באותו רגע: משירי אברהם חלפי של אריק איינשטיין ויוני רכטר. אריק איינשטיין ויוני רכטר משירי אברהם חלפי אריק איינשטיין אמר באחד הראיונות עם צאת האלבום הזה שזה האלבום שהיה הכי חשוב לו אישית להוציא ואחד האלבומים עליהם הוא עבד הכי הרבה זמן ועם הכי הרבה חשש, קצת מוזר שאחרי מעל לשלושים שנה של הקלטות והופעות יש לאריק עדיין חששות אבל חלפי היה מקרה מיוחד עבורו, מקרה אישי. לפני עשרים או שלושים שנה כל בית ישראלי שהחזיק מעצמו החזיק על איזה מדף בולט אסופת שירים כל שהיא, איזה מין כל כיתבי ביאליק, או כל כתבי שאול טשרנחובסקי ורביזיוניסטים (שם בלועזית למה שהוא היום ליכודניקים ופעם היה משהו אחר לגמרי) היו מחזיקים את כל כתבי אורי צבי גרינברג, את כל כתבי אברהם חלפי לא הייתה מוצא שם לעולם, חלפי בן גילם של אלטרמן וטשרניחובסקי ובמידת מה גם של ביאליק לא היה מעולם חלק מהאתוס הציוני, הוא היה אישי מידיי יהודי מידיי אנושי מידיי ובסביבה שחיפשה את היהודי החדש, הישראלי הגאה וינסתה ליצור כור היתוך שילביש את הארץ "בשמלת בטון ומלט" (אגב הצלחנו בזה קצת יותר מידיי לא?, נראה לי שאפשר להפסיק עם הבטון והמלט) לא היה מקום לאנושיות היהודית של חלפי. חלפי היה משורר שחקן, הוא היה שחקן בינוני ולא כל מצליח בתאטרון סאטרי, שם הוא עבד יחד עם אביו של אריק איינשטיין, אריק זכר את דוד אברהם השיכור שלא הצליח להתפרנס ממשחק ולא הצליח ליצור עניין כלשהו מהשירים שלו, למרות שחלפי היה משורר גאון, שמרבית מהמשוררים המקובלים והמכובדים בישוב הישראלי של שנות ה 40 וה 50 הושפעו בעליל מכתיבתו הוא לא זכה מעולם ליחס רציני מצד מבקרים ובקושי הצליח למצוא הוצאות ספרים שיהיו מוכנות להוציא את ספריו. לאורך השנים שילב איינשטיין שירים של חלפי באלבומיו, נדמה לי שהשיר הראשון שלו שזכה לביצוע של אריק היה "עטור מצחך" הקלאסי שהופיע לראשונה ב "ארץ ישראל הישנה והטובה ג'" מ 1977, בעשר השנים הבאות ביצע אריק עוד מספר שירים של חלפי אבל הפעם הוא רצה לתת לחלפי את כל הכבוד ויצא בפרוייקט תיעוד שיעניק לחלפי סוף סוף את הכבוד לו ראוי. לצורך המשימה המורכבת הזו לקח איינשטיין את המלחין יוני רכטר, שעבד יחד איתו על האלבום, האלבום מכיל שירים שיצאו כאן מחדש יחד עם שירים שהוקלטו לראשונה בכל מקרה חלק מהלחנים וכל העיבודים (להוציא את התוכי יוסי, שהלחין ועיבד מיקי גבריאלוב עבור האלבום "אוהב להיות בבית") הם מקוריים של רכטר, שעשה על האלבום הזה את אחת מעבודות ההלחנה והעיבוד הטובים בתולדות הרוק הישראלי. הלחנת שיר של משורר שנכתב למען שיקרא בספר ולא למען שיושר היא משימה קשה תמיד, הלחנת שיריו של חלפי עבור האלבום הזה נראתה בילתי אפשרית לגמרי, ראשית, המטרה לא הייתה בהכרח יצירת שירים טובים כי אם לתת כבוד למילותיו של המשורר, שנית חלפי הוא משורר מאוד יהודי, קל מאוד ליפול למלכודת של בניית אווירה שתגרום לשירים להשמע ארכאיים ולא שיכיים ומעל לכל המבנים הלשוניים של השירים יכולים להוציא מלחין ממוצע מדעתו, אבל רכטר הוא לא מלחין ממוצע ואריק הוא לא מבצע ממוצע השילוב של שניהם יחד עם המילים הקסומות הוליד אלבום שמתחמק מכל הקשיים הללו , רכטר ואיינשטיין צבעו את האלבום בדיוק בצבעים הנכונים, הלחנים לא מאפילים על המילים וגם לא משחקים תפקיד משני להם, הלחנים העיבודים והביצוע משלימים את השירים בצורה הכי טובה שאפשר. הלחנים של רכטר (ואולי יותר מזה העיבודים) מאפשר לאריק לבצע את השירים בצורה אישית וכואבת, הם מניחים לו כר מקסים של ג'ז/רוק חכם ולא מתחכם מלאנכולי ולא מעיק כל תו כאן מחושב ואין אפילו אחד שלא במקום. השירים עצמם הם שירי עצבות ופרידה ויאוש, "שירי האהבה" הם למעשה שירי אכזבה: צער לך וצער לי הוא שיר על אהבה שנגמרה, גם עטור מצחך, שרבים רואים בו שיר אהבה וחיזור הוא למעשה שיר פרידה בו אומר המשורר "למי שתיהי חייב להשיר", הוא מבין שהאהבה נגמרה וכותב שיר אכזבה אחרון לאהבתו שהלכה ממנו, "אשר טייל עימך בשוק" היחיד שמדבר על אהבה חייה, הוא שיר על אהבה בילתי אפשרית, אהבתו של אדם לאשת רעהו, גם ב"שיר על יונה בחלוני" מספר לנו חלפי על אהבה בילתי ממומשת לאשת חלומו הנמצאת בחלון שממול לחלונו עליה הוא מסתכל בערגה. שאר השירים באלבום הם שירי עצבות ופרידה, בסתיו יהודי נפרד חלפי מהתרבות היהודית שהלכה לעולמה בשואה, השיכור הוא אולי השיר הכי עצוב באלבום, ניכר בו שהוא מדבר על חייו של חלפי עצמו, שהיה אלכהוליסט, האלבום מסתיים עם השיר על התוכי יוסי עוד אחד מהשירים היותר עצובים באלבום ולבטח הכי נוגע ללב באלבום, שיר על בדידות מות וקץ, הלחן המקסים של גבריאלוב הופך אותו לאחד השירים הכי עצובים ומקסימים שאני מכיר סיום הולם לאלבום מושלם. אני אומר הרבה על אלבומים ושירים שהם מקסימים או קסומים או ענוגים, האלבום הזה הוא הכל חוץ ממקסים, הוא כבד וקשה אבל הוא גם יצרת מופת מדהימה. אם הייתי יכול הייתי משאיר כאן את כל מילות האלבום, מאחר ואי אפשר להשאיר בפורום מילים לשירים בעברית, אציע לכם אחרי שקניתם את האלבום המופתי הזה, לקנות את שני הכרכים של אוסף השירים של חלפי שערך דן מרון ("אברהם חלפי שירים") לקרוא קצת על המשורר, לשמוע את השירים העצובים ולקרוא את שיריו האחרים, תאמינו לי כדאי.
