צער גידול הורים...

[canu7]

צער גידול הורים...

אחרי שנה וחצי שההורים יודעים ועדיין לא מקבלים והיחסים בינינו לא משהו בכלל, כתבתי להם מכתב, יותר נכון, כתבתי להורים ולאחים בנפרד. כתבתי כמה אני אוהבת אותם ויחד עם זאת הבהרתי כי אלו הם חיי, כמה קשה לי העובדה שהם לא מקבלים וכי אני מקווה שנתעלה מעל עצמינו ונבין אחד את השני. אמא גם כתבה מכתב ממש מרגש וכואב- על כמה היא לא רוצה לאבד אותי ובעיקר רצון שלה שאני אחזור הביתה ולא אתנתק מהמשפחה (לא משנה שהמשפחה לא מקבלת אותי ולא אחת טוחנים לי בשכל שאני צריכה להשתנות). מאז לא היו ממש תגובות. לא שלי ולא שלהם. רק אתמול אבא צלצל להזמין אותי להדליק נר ראשון איתם, אמרתי שאשתדל להגיע אבל אני לא מבטיחה (בעיקר בשל חוסר זמן) אז לא הגעתי היום והוא צלצל וכשאמרתי שאני לא אגיע התחיל זרם של צעקות, הכפשות, כעס שרובו בכלל לא קשור לזה שלא באתי. ניתקתי את הטלפון במשפט שצר לי שהוא מגיב ככה ושיהיה להם חג שמח. כואב לי. ממש כואב. חג שמח לכולנו!

 

[נקודת מפנה1]

אכן

יקירה ,ההורים ילמדו לקבל...לוקח זמן וסבלנות מצדך..חישבי שגם את עברת תהליך עם עצמך,עם הסביבה הקרובה. תני להם את הזמן,יהיו צעקות יהיה נתק..אבל סופו של התהליך שלהם יקבלו אותך,ובמידה ואת בזוגיות טובה מאושרת, אין הורה שלא ישמח באושר והצלחת ילדיו,יקח זמן אבל יצליחו להתגבר על כעסים וחוסר הבנה. וממני שנמצאת בצד אחר של המתרס{ילדים שלא יכולים לקבל} חיבוק וירטואלי חם אוהב ומבין.

 

[canu7]

תודה

 

[מקיאטה מוקה]

היי

למזלי, לא היה לי נסיון דומה עם הוריי. עם אמי היו לי בעיות אחרות, שגם דרשו התבגרות (דו צדדית) שלמזלי העוד יותר גדול, נעשתה והושלמה כבר מזמן. לאבי סיפרתי אחרי הרבה מאוד שנים (אשתו השניה פלוס אחיי למחצה ידעו גם כן, שנים לפניו) וכשכן החלטתי לספר לו, היה זה אחרי שחזרתי משהות ארוכה בחו"ל וחשבתי שאם באמת יש לי לפחות, את הכוונה לנסות ולקרב את הקשר בינינו, אין אפשרות שהוא לא ידע ואז, התברר לי שהוא כבר יודע. לעומת זאת, את ההיסטריה המשפחתית קיבלתי דווקא מסבא וסבתא שלי (שדי בקלות יכולה לומר שהם אלו שמילאו את החלק של ה"אבא" בחיי). סבא שלי צעק עליי אם בטלפון (בעיקר) ואם פנים מול פנים כל מיני שטויות ודברי נאצה וסבתא שלי בכתה שבוע! (ואני לפני כן, לא ראיתי אותה בוכה כלל). באותו זמן שהדבר "התגלה" להם הייתי אמורה לעזור לסבא שלי בלהחליף טפטים (לסבית או לא לסבית?) אבל השהות במחיצתם כשהוא צועק מצד אחד וסבתא שלי בוכה מצד שני...WELL זה היה פשוט יותר מדי. אז אמרתי להם, שאי אפשר ככה. וכמה שבועות נמנעתי מלהגיע לארוחות שישי (בהן מסתבר הרצה להם אחי על מה שעשו הנאצים להומולסבים בשואה), אחרי כמה זמן, דברים נרגעו, הן הכירו א כולן, חלק אהבו יותר, חלק פחות. הכי מגניב היה כשבאיזו הזדמנות סבתא שלי שאלה אותי אם יש לי מישהי ואמרה שעדיף שאבחר מישהי יפה.

 

[פאמקי]

מקסים!

ורק מראה, שהאנשים הסגורים ביותר, יכולים להבין ולהפוך לסובלניים, הכל תלוי ברמת השלמות שאת משדרת לגביי רצונך לחיות כלסבית, החוסן הנפשי שאת "בונה" לעצמך, הסבלנות והמוכנות לשלם מחיר, לרוב- לזמן מה, עד שהקרובים מתעשתים. בהצלחה לשתיכן, בטוחה שזה לא פשוט. ו... ברוכה המצטרפת.

 

[מורן א]

מסכימה עם כל קודמותיי

זמן. וזו לא קלישאה. בחלוף הזמן, אנשים נאלצים (לעתים אף בניגוד לרצונם) להתמודד, להשלים, לנבור בתוכם ולהבין מצבים כאשר בהינף יד היו מבטלים אותם. גם אני, אמנם כבר עשור לאחור, התמודדתי עם "צער גידול הורים" וזה לא היה קל בלשון המעטה. אך היום אני שומעת משפט מאמא שלי: "את עוד תכירי מישהי ויהיה לך שוב טוב". וכן, זה משמח, אפילו מחייך כי היא התבגרה והשלימה, ממש כמוני. אז אני הגעתי לזה בגיל 18 והיא בגיל 50. אנחנו אינדבדואלים, הקשרים והיחסים בינהם, מבנה האישיות, הסביבה, המנטליות, העבר, ההווה, ובעיקר החשש מהעתיד ועוד הרבה מאוד גורמים שונים ומשתנים משפיעים בכל רגע. ובכל רגע, הפרופורציות יכולות להשתנות, הנה, שריפת ענק אחת מעמידה את המילה אסון באור שונה. היי סבלנית, אך בעיקר חזקה ונחושה. הזמן, אותו אחד שאינו מוגדר ממשית יעשה את העבודה, הוא תמיד עושה, והתודה נתונה לו. חג שמח.

 

[canu7]

תודה על העידוד

אתן אכן צודקות, כולכן. שם המשחק הוא בעיקר סבלנות ונחישות. אני באמת מקווה שזה אכן יעבוד ושעם הזמן דברים ייראו אחרת. חג שמח לכולכן!

 

[ענבים של קיץ]

כמו שאמרו לפני

הזמן יעשה את שלו אבל הזמן הזה צריך להיות מגובה באהבה. המכתב של אמא הוא מצויין, הוא מראה שהיא רוצה ושהיא אוהבת והיא תלמד איך לאהוב את כולך. באמת הורים, לרוב, פשוט רוצים שיהיה לילדים שלהם טוב. אבא שלי כמעט לא דיבר איתי שנתיים ולקח להורים שלי עוד איזה שמונה שנים בערך עד שהם שמחו וקבלו באמת את בנות הזוג שלי. היום אמא שלי בוכה עם כל שברון לב שלי {אני ממש שמחה שאין הרבה כאלו} וכשאין לי בת זוג {כמו בשנה האחרונה } היא דואגת לשאול ולרצות בשבילי ואפילו להכיר לי. כששאלתי את אמא שלי למה הם התנהגו ככה היא אמרה לי שהם פשוט רצו שלא יהיה לי קשה בחיים, אני מאמינה לה, אבל יודעת גם שפשוט היה להם קשה עם החלומות שהם חלמו בשבילי, עם זה שהם לא הבינו שזו רק דמות אחת שמשתנה בחלום שלהם, או אפילו לא משתנה אלא רק מופיעה במין אחר, היה להם קשה עם איך לספר לאחרים, היה להם קשה גם עם זה שהם לא הבינו מה זה אומר להיות לסבית - זה אומר שהבת שלהם מסתובבת במועדונים אפלים כדי למצוא חיבה? זה אומר שהיא מסתובבת עם כל מיני נשים שנראות כמו גברים? זה אומר שהיא מזדיינת כל לילה - כי ככה זה הומואים. הרבה חוסר מידע וספקולציות הדירו שינה מעיניהם, אז הם היו מתוסכלים וככה זה יצא מולי. בקיצור, זמן, אהבה, ועמידה על הזכות שלך לחיות את החיים שלך כפי שאת רואה לנכון