ניסויים מדעיים בבעלי חיים לאור ההלכה
ניסויים מדעיים בבעלי חיים לאור ההלכה נלקח מפה:
http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA1/R001270.asp השאלה : האם קיים איסור צער בעלי חיים בבצוע נסיונות מדעיים בבעלי-חיים ? המחבר מוכיח, שאיסור צער בעלי-חיים הוא מן התורה, אולם לאור המקורות לאיסור זה יוצא, "כי האיסור הוא כשהדבר נעשה ללא תועלת לבני אדם אלא מצערו לחינם, ובידו למנוע את הצער ולהביא את התועלת הדרושה לאדם גם בלי תוספת צער". וכך נפסק ברמ"א (אבן העזר, סימן ה') : "כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, לית ביה משום איסור צער בעלי-חיים". אולם כל זה הוא רק כשיש באמת צורך בדבר, אבל יש להשתדל תמיד למנוע צער מיותר מבעלי-חיים. ומוסיף הרמ"א (שם) : "ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, וליכא למיחש משום צער בעלי-חיים, ומכל מקום העולם נמנעים דהוי אכזריות". במסקנת הדברים כותב המחבר : א. מה שכתב הרמ"א דהעולם נמנעים מפני אכזריות, הוא רק כשהריוח הוא ליחיד, אבל במקום שיש תועלת כללית של האנושות, כגון נסיונות מדעיים, שעוסקים לבחור תרופות וצרכי רפואה, מותר לעשותם, דעדיפי צרכי רבים, שלא שייך בזה צער בעלי-חיים ומותר ללא הסוס ; ב. אותו הדבר ואותו הדין לגבי מניעת פעולה בשב ואל תעשה, העשויה לגרום צער לבעלי חיים ; ג. אם אפשר לעשות הנסויים בפחות צער, חייבים למעטו, וזה נלמד מצווי התורה לשחוט בסכין בדוקה ובמקום השחיטה שבצואר, כי עי"ז ממעטים את צער בעלי החיים ; ד. במקום שנגמר הצורך לנסויים לצרכי תועלת - האדם, אסור להמשיך בצער בעלי-החיים, כיון שזה אסור מן התורה, ועתיד הקב"ה לתבוע עלבון של כל בעל חיים אם נעשה בחינם ללא צורך מיוחד לאנושות ; ה. כל פעולה, שנעשית לתועלת האנושות, יש לעשות ללא היסוס, על יסוד הכתוב : "כל שתה לרגליו" ; ו. כל דבר הנעשה ללא תועלת לאנושות, רק לשם משחק ותענוג גרידא, הדרא לאיסורא קמא של צער בעלי-חיים, דכתיב : "ורחמיו על כל מעשיו". (הרב נ. צ. פרידמן, כנס עיון ארצי לבעיות הלכה ומדע חוברת א' תש"ל ) מקורות נוספים : אוצר הפוסקים, אבן העזר, סימן ה', סקפ"ז ; שו"ת בנין ציון, ס' ק"ח ; שו"ת שבות יעקב, ח"ג, ס' ע"א ; שו"ת שרידי אש, ח"ג, סי' ז' ; שו"ת חלקת יעקב, ח"א, סי' ל' - ל"א ; הרפואה והיהדות, עמ' 127 ; נועם, ח"ד, תשכ"א, עמ' רי"ח וכן עמ' שכ"ו; שם, ח"ה, תשכ"ב, עמ' קפ"ח ; קול תורה, טו, תשכ"א, חוב' ד', עמ' ט'; שו"ת יחוה דעת, ח"ה, סי' ס"ד ; שו"ת מנחת יצחק, ח"ו, סי' קמ"ה
