צעצועי קיץ

[דקל נור*]

משוטטת בקניון וחולפת על פני סטנד של צעצועים לים: דליי פלסטיק וכפות לחול. גלגלי ים מתנפחים, מצופים. בא לי לקנות. עצב קל צץ בלב שזה כבר לא רלוונטי לחיי. ילדיי גדלו. הצעיר עולה לתיכון.
יש מעט חברות בגילי שכבר יש להן נכדים, לנו זה לא יקרה בעתיד הנראה לעין. לא שמתחשק לי להיות סבתא. אני עוד לא מוכנה לטייטל הזה, ואולי אני לא יודעת עדיין שזה חסר לי.

 

[צליליתה1]

משוטטת בקניון וחולפת על פני סטנד של צעצועים לים: דליי פלסטיק וכפות לחול. גלגלי ים מתנפחים, מצופים. בא לי לקנות. עצב קל צץ בלב שזה כבר לא רלוונטי לחיי. ילדיי גדלו. הצעיר עולה לתיכון.
יש מעט חברות בגילי שכבר יש להן נכדים, לנו זה לא יקרה בעתיד הנראה לעין. לא שמתחשק לי להיות סבתא. אני עוד לא מוכנה לטייטל הזה, ואולי אני לא יודעת עדיין שזה חסר לי.

אני הפכתי לסבתא בתחילת עשורי השישי, והרגשתי הרבה יותר מדי צעירה לתואר, אבל מצד שני זה אושר גדול. אחד הקולגות בעבודה שלח במייל הכללי לכל תפוצת הנאטו (זה היה לפני עידן הווטסאפ, איך הסתדרנו בלי?) מזל טוב. ממש הרגשתי לא בנוח שכולם יודעים שאני זקנה. היום כבר הטייטל נעים וטבעי לי, אף אחד לא יחשוד שאני האמא (קרה לי עם הראשונה) .

 

[קלייטון.ש]

נכדים זה דבר מומלץ ביותר, אם כי צריך לדעת לשמור על מרחק בריא מהם ומההורים שלהם, ולא להתערב יותר מדי.
לשמור את המחשבות שלך והדעות וההצעות שלך לעצמך כמה שאפשר.
להיות מעורב באישור ובתנאים שלהם.
הם מומלצים קודם כל בשביל עצמם. יצורים מתוקים וחכמים, יותר משהיו ההורים שלהם.
אבל מומלצים גם בגלל ההורים. כי אתה רואה איך הילדים שלך הם מבוגרים, איך הם מתנהלים מול קשיים שאתה בעצמך כשלת בהם.
איך הם פותרים בעיות יותר טוב ממך. איך מצליחים בחיים שלהם יותר ממך.
לי אישית זה דבר שנותן סיפוק בלי גבול.
אמנם זה כמובן נכון גם בלי שיש להם ילדים שלהם. אבל במקרה שלי הילדים הם מקרה המבחן החשוב כי שם אני נכשלתי.
בעיני ההצלחה של הילדים שלי בדבר הזה מכפרת ומנקה את הכשלון שלי.