Looking4CoolName
New member
צעדים של הכנה...
קודם כל, שבוע מצוין לכולם!
מה שלומכם? הרבה זמן לא הייתי כאן... ז"א אני קורא באופן סדיר, אבל לא תמיד יש לי מה להגיב. כידוע, נכנסתי למסגרת צבאית אינטנסיבית עם חבר'ה מדהימים, אבל בעלי חסך של הכרות עם הקהילה הגאה. כמו כולם, הם מכירים הומואים רק משידורי הטלויזיה של המצעדים המזוויעים. ומבחינתי - אני חצי רגל מחוץ לארון... אומנם לא מדבר על הנטיה בריש גלי, אבל כן מרגיש חופשי (רק לאחרונה) להגיד ולעשות כמעט כל דבר. היה איתנו בבסיס הומו נשי אחד, שהקורס שלי החליטו להתאכזר אליו ולצחוק עליו בגלוי. אשכרה מתבדחים על חשבונו. מעבר לכך שאני יודע בוודאות שההומופוביה מפעפעת בדמם, המקרה הזה עורר אצלי מחשבה: מה אם ככה הם צוחקים עליי מאחורי הגב שלי? ולכן התחלתי לפעול בצורה קצת שונה... אקטיבית ולא שתקנית, להחזיר להם, להגיב, להילחם, לא לשתוק.. לא להיות החמור הזה שכולם קופצים על הראש שלו בתור הבדיחה היומית. אבל לאחרונה הבנתי משהו: הרי אנחנו הולכים לשרת תקופה ארוכה ביחד... ואני מעוניין להרגיש בנוח. ובדיוק כמו בתיכון - יוצאים מהארון, קצת רעש ובלאגן, טיפה הומופוביה, ואז הכל נרגע... פתאום זה עובר מסדר היום. שוכחים מהעניין... החלטתי להפסיק להכחיש ולעשות צעד אקטיבי בעניין - אין לי עוד ממה לפחד, אמא שלי במילא יודעת... בזמן מצעד הגאווה ביום שישי הקרוב אפקח להם את העיניים - שיראו את אביאל האמיתי. אם ממילא אני סופג את ההומופוביה בארון או מחוצה לו, אז לפחות שארוויח מזה את החופשיות שלי. "זה כמו ההבדל בין להיות מובל בכוח אל הזירה שבה תיאבק על חייך, לבין הכניסה אל הזירה מתוך בחירה, בראש מורם..."
שיהיה לכם שבוע טוב, יקיריי.
קודם כל, שבוע מצוין לכולם!
מה שלומכם? הרבה זמן לא הייתי כאן... ז"א אני קורא באופן סדיר, אבל לא תמיד יש לי מה להגיב. כידוע, נכנסתי למסגרת צבאית אינטנסיבית עם חבר'ה מדהימים, אבל בעלי חסך של הכרות עם הקהילה הגאה. כמו כולם, הם מכירים הומואים רק משידורי הטלויזיה של המצעדים המזוויעים. ומבחינתי - אני חצי רגל מחוץ לארון... אומנם לא מדבר על הנטיה בריש גלי, אבל כן מרגיש חופשי (רק לאחרונה) להגיד ולעשות כמעט כל דבר. היה איתנו בבסיס הומו נשי אחד, שהקורס שלי החליטו להתאכזר אליו ולצחוק עליו בגלוי. אשכרה מתבדחים על חשבונו. מעבר לכך שאני יודע בוודאות שההומופוביה מפעפעת בדמם, המקרה הזה עורר אצלי מחשבה: מה אם ככה הם צוחקים עליי מאחורי הגב שלי? ולכן התחלתי לפעול בצורה קצת שונה... אקטיבית ולא שתקנית, להחזיר להם, להגיב, להילחם, לא לשתוק.. לא להיות החמור הזה שכולם קופצים על הראש שלו בתור הבדיחה היומית. אבל לאחרונה הבנתי משהו: הרי אנחנו הולכים לשרת תקופה ארוכה ביחד... ואני מעוניין להרגיש בנוח. ובדיוק כמו בתיכון - יוצאים מהארון, קצת רעש ובלאגן, טיפה הומופוביה, ואז הכל נרגע... פתאום זה עובר מסדר היום. שוכחים מהעניין... החלטתי להפסיק להכחיש ולעשות צעד אקטיבי בעניין - אין לי עוד ממה לפחד, אמא שלי במילא יודעת... בזמן מצעד הגאווה ביום שישי הקרוב אפקח להם את העיניים - שיראו את אביאל האמיתי. אם ממילא אני סופג את ההומופוביה בארון או מחוצה לו, אז לפחות שארוויח מזה את החופשיות שלי. "זה כמו ההבדל בין להיות מובל בכוח אל הזירה שבה תיאבק על חייך, לבין הכניסה אל הזירה מתוך בחירה, בראש מורם..."
