מניסיון ובירורים שלי (כמתעניין)
כשנוצר מצב בו רופא ממליץ על צינתור, הוא חושד שיש חסימות בעורקי הדם הכליליים, אלה העורקים
שמספקים דם לשריר הלב עצמו. ישנם 3 עורקים כליליים ואת שלושתם מדגימים בעת הבדיקה.
עד כאן השלב האבחוני. במידה שכלי הדם נקיים, מסתיימת בנקודה זו הבדיקה והנבדק חוזר
למנוחה. במידה שמתגלית חסימה בכלי דם כלשהו, הופכת הבדיקה לטיפול. ברגע זה, ניתן להחדיר
בלונית ותומך, ובכך להרחיב את כלי הדם החסום. לכן, יתרונו של הצינתור האבחוני, הוא האפשרות
להפוך אותו לצנתור טיפולי בשעת הצורך. ואגב, במדינות רבות מפרידים בין ביצוע צינתור אבחוני לבין
ביצוע צינתור טיפולי. בארץ אימצו את השיטה להמשיך בתהליך, ולסיים את הטיפול במהלך אחד. יתרון!
בתהליך הצינתור הוירטואלי, ניתן כמובן להדגים את כלי הדם ואת הלב, אבל לא ניתן לבצע שום טיפול,
גם אם מתגלה שטיפול כזה דרוש. כלומר: לאחר שקיבלת מנה של יוד ושל קרינת רנטגן, תיאלצי לשוב
ולבצע צינתור טיפולי, עם החדרה של יוד נוסף ושל קרינה נוספת, כדי לפתוח את החסימות.
מעבר לכך, חברות הביטוח אינן משתתפות במימון הצינתור הוירטואלי, שמחירו מעל ל-2.5 קש"ח.
ויסלח לי מנהל הפורום על שכתבתי את שכתבתי, וזאת ללא כל רצון או כוונה להמליץ על טיפול כזה או אחר.
