יש הבדל בין אחיזה בבוץ לאחיזה ״על יבש״
לבוץ אתה צריך צמיגים עם קוביות נמוכות יחסית ובעלות רווחים גדולים בין הקוביות כדי שהבוץ יוכל להתנקות טוב. על פי רוב דווקא צמיג דק יהיה עדיף משום שגם אם הוא צובר בוץ מצדדיו הוא עדיין מצליח לעבור ברווח בין זרועות המתלה, בעוד צמיג עבה יסתם ויעצר. החלקה על משטח בוצי חלקלק תתרחש בכל מקרה ומה שיכול לעזור זה סוג הגומי. ככל שהגומי רך יותר כך יש סיכוי טוב יותר שיצליח להיאחז על משטח חלק. אבל גומי רך יותר גם מתבלה מהר יותר.
בכל מקרה - לבוץ לא צריך צמיג אגרסיבי אלא צמיג ״בוץ״. המלצות: ארדנט 2.2 של מאקסיס, נובי-ניק של שוואלבה.
לאדמה תחוחה וחצציות אתה צריך צמיג עם קוביות גבוהות וצפופות שיצליחו למצוא מספיק מגע עם הקרקע המוצקה דרך החצץ/פודרה/חול או שיצליחו לרחף מעליהם בלי לשקוע. צמיגים רחבים מספיק יצליחו ״לרחף״ על גבי המשטח התחוח בלי לשקוע, בעוד צמיגים צרים ״יחרשו״ את החול וייעצרו.
ארדנט 2.4 רחב מספיק לריחוף מעל חול ופודרה, אבל הקוביות שלו לא ממש גבוהות. זה משפר את ההתנגדות שלו לגלגול (מתגלגל קל יותר) אבל קצת פוגע באחיזה. צמיגים כמו ״וויג׳ילנטה״ 2.3 של WTB או הנס-דאמפף 2.3 של שוואלבה נהנים מקוביות גבוהות יותר ויאחזו טוב יותר.
באופן כללי צמיג אחורי ש״מפרפר״ זה לא נורא - אם תשמור קו ישר רוב הסיכויים שתצליח להמשיך ברכיבה. זה עדיף על צמיג שמתנגד לדיווש בלי הפסקה. לכן יכול להיות שיהיה לך עדיף לשים צמיג רחב ואגרסיבי מלפנים כדי להבטיח אחיזה, ולהתפשר קצת בצמיג האחורי כדי לשפר את ההתנגדות לגלגול.
עוד דבר שתוכל לעשות יהיה להנמיך קצת את הלחץ בצמיג האחורי. זה משפר את האחיזה באופן משמעותי.
הסט-אפ שלי בקיץ הוא ספשיאליזד גראונד-קונטרול 2.1 מאחור ושוואלבה נובי-ניק 2.25 או ספשיאליזד קפטין קונטרול 2.2 או שוואלבה הנס דאמפף 2.3 מלפנים.
בחורף אני מחליף את האחורי ל״ארדנט״ 2.2 (או 2.25) ומלפנים אותו גראונד קונטרול או נובי-ניק. ה״הנס-דאמפף״ בעל קוביות גבוהות מדי וצובר כמויות בוץ גדולות מדי.
בשעתו הייתי משתמש גם בצמיגים של קונטיננטל - טרייל-קינג (2.3) או מאונטיין-קינג (2.2) אבל אחרי סדרה של כשלים ביבור של ה-Bead לדופן הצמיג - זנחתי אותם.