סXסית בMדים
New member
צל של ספק
אחריי כל האמונה,כל התקוות שבלב,ובנפשי ששמתי על כף היד וצברתי יחד עם כוחותיי עד ליום הזה,שחיכיתי.. הפך ליום קר ואפל. יום ודקה אחרונה שהפכו מהשיחה הראשונה שכל יום ושנייה הספורות ביום הזה-כל הציפיות הפכו נואשות להרגשת סיחרור כבד. הרגשתי שהשמיים נמתחו מטה,עם האדמה מתערבבים ונושאים אותי לאן ועד איפה אפול. איני התמוטטתי תחתית,אלא נפשית ורגשית. כשציפיתי,לא הנחתי לעצמי לשאת על כתפיי את הבטחון אם הלב יקרוס. לא הכנתי את עצמי מראש.. בעת היום הזה,ליבי נקרס,התחלק לחצי עד לרסיסים שלא מצאו לעצמם את שובם. נותר רק דבר אחד בקו המחשבה,לנטוש את עצמי מפה.. מהבועה האכזרית. קול זועק מרחוק,שוב השיחה נעשתה תוקפנית ומרה. מה שלא נדמה לי,איני יכולה לשקר לעצמי למרות הכל שאני אפסיק להתמסר אלייך באהבתי אלייך. למרות שכל אבריי בגופי מתמלא בהתנגדות לנטוש אותך מתוכי,איני נותנת לזה לקרות. אך משעכשיו זה מפחית מיום ליום בלי בשליטתי. רק היכן שאת נמצאת,כשאני מרשה לעצמי לראות אותך.. משכיחה מאחוריי את הצל המאיים עליי,את הסבל שנחתם בליבי.. אני לא מתייאשת,רק נותר עוד כוח ומאמץ אחרון לראות אותך מבקשת את סליחתך אליי. מהפרטים,מהסימנים שנחתרתי לעומק בשביל להניח למחשבתי,אם גם את אוהבת כמוני. כל הסיפור,את רק מכחישה,נותנת לפחד לבלבל את רגשותייך.. כשאני נרגעת לי,ברצון אני תומכת בלהבין אותך. עוד בנפשי,זועקת ומתמסרת לשמוע את עזרתך,למנוע את המילה "פחד" שחבוי בתוכך. לא רוצה שתכחישי עוד,כל עוד את משתכנת בלב,שנשבר.. מרשה לעצמך לחיות בצל של ספק,מושכת את זמנך שמתבזבז לחסר משמעויות כשנפתחת לך הזדמנות להיות איתי. מר לי,כואב לי.. מתחבקת במעט האוויר שנותר לי עוד לנשום,בחוזק ידיי נתפסות בזריזות בכר שקרוב לבכות לו. ממלמלת: "את פחדנית,חסרת תקוות ממרחק,כל עוד אולי אין לך מקום בשבילי,בשביל תקוות שאני מתמלאת בהן,בשבילך.." טיפשונת,אני מרגישה אותך,כואבת בתוכי.. כמה שאנחנו רחוקות מכל הבחינות,הצלחת לגרום לנשמתי להמשך אל השדר ששידרת לי.. קיימת רק עובדה בפניי\ך: "התאהבתי בך". כשאני צועדת את רגליי,בבוקר. בפתח,האוויר צח ונקי.. מושך אותי לצעוד עד לראיית הנסתר היכן את נמצאת,או באה.. כבר תפסת לעצמך פינה,במקומך מזרזת לחוש בבדידות שאולי את חשה אליי או אל אחרת,או אחר. משדרת את המחשבות עד שקרובה אני אלייך,אני פזיזה מלהתרחק ממך כדיי שלא אתקרב אלייך עוד יותר ותדחי אותי. כ"כ מעלה בי חשק,תשוקה,פרפרים בבטן.. רק לשתוק ולהביט בעינייך שבזכותן,הן קסמו אותי. כשאת מסרבת מרחוק,השיטה שלך זה לתקוף,או להרחיק אותי ממך... אני נכנסתי כבר לשטח שבו את נמצאת,כשאני קרובה אלייך אני נכנסתי כבר לעולמך,אך בחוסר בהירות,לא לליבך.. רוצה לדעת אי פעם רק אם המשפט הזה קיים: "את רוצה אותי בדיוק כמו שאני רוצה אותך.." הלוואי והייתי מדמה את עצמי ביחד איתך,כגוף שלם,משהו לנצחי. [אם זה אפשרי] כמה ששמעתי והפנמתי.. שבאהבה אין גבולות,ז"א היא לא נועדה למעצורים. אכן,לא נועדה. אז למה נועדנו לתת למעצורים להתקיים. הנחתי למחשבה,להתמודד מול זה. אין דבר נקי,בשביל לקבל משהו. בשביל לקבל מתנה,כמוך. צריך לעבור את עולם כולו בקשיים. עברתי.. רק לא הגעתי לנקודה הסופית. משהו סימן אותי סביבי,כנראה מלמעלה.. סימן: זה עוד לא נגמר כל הסיפור הזה.. ניסיתי מכל הניסיונות,שתידעי מה אני מרגישה. אך ישנו סימן,שאולי זה לא הזמן.. שאולי,שנינו נחשוף יחד.. שאולי ניפגעתי פעם ואיני צריכה להיפגע יותר.. אולי אני צריכה להסתכן יותר או יותר מהכל, ל-ח-כ-ו-ת. [הכל בסימני שאלה,אף ולא תשובה אחת] זה לא נגמר- [אם הסוף מסתיים בטוב,אכן הוא. אם הסוף מסתיים ברע,יש עוד משהו שלא נגמר.. ] נגמר,ברע. במסקנה: "האם אני צריכה עוד להיפגע? או "האם אני צריכה לחכות שאת תבואי?" תשובה: נתקלתי כרגע,בצבעים שהם מאוד מוכרים וקיצוניים. שחור או לבן. כשאני נפגעת,אני כבר מודעת לזה שאני לוקחת תמיד באהבה,בחיים: סיכונים שהם קרובים לחבל הדק. רק שם.. אני מתחזקת. ולקחתי משם משפט שבזכותו,אני על הרגליים. "כשאתה נופל,כך אתה לומד לקום". [ישנם התחלה וסוף. אבל תמיד אפשר להחליף בין המילים האלו.. [מהסוף יש התחלה] -כל זה.. הגלגל נעשה עגול,תמיד הוא מסתובב או שהוא עוצר. משפט על הלב,לא הרשיתי לקחת רק משפט אחד: או שהלב בשלמו נשבר,ותם. או שהלב נשבר חצי,וחצי השני אינו... חשוב לי,שאולי את אי השם תרגישי שזאת את בין כל המילים האלו,אולי תרגישי אכן שנפתחה לך הזדמנות באותו היום. אבל חיכיתי לך יותר מידיי זמן,ואולי אחכה לך עוד יותר זמן.. אבל מה שכן,שברת לי את חצי השני שבו את נמצאת. נותר לי,שוב מציינת. רק עוד כוח אחד: לראות אותך ולשמוע שאת מבקשת את סליחתך על כך ששברת את ליבי.. רק משם,אני אוכל לקפוץ על הזדמנות אחרת,שהיא לא איתך. אלא לצערי,על אחרת.. ממשיכה בחיי,אבל בנתיים תקועה. אני כועסת עלייך,אך הכעס בתוכי קצת נעלם מחלקו.. מה שלא בשליטתי,האהבה שלי אלייך נפחתת. רק מהכוחות שהתמסרתי באהבה אלייך,מותירה אותי חיה וחצי נושמת.. רק תזכרי,זאת בקשתי.. אזכור אותך,תמיד לטובה. למרות שאני מבולבלת,נוטה לא לחכות לך,כן לחכות. אך לא יכולה לחיות בשקר.. שאני מחכה לך,ליום שתיהי שלי,רק מטוב ליבך לא מרוע. מטוב,רק האושר בא.. אוהבת אותך בכל נפשי!
אחריי כל האמונה,כל התקוות שבלב,ובנפשי ששמתי על כף היד וצברתי יחד עם כוחותיי עד ליום הזה,שחיכיתי.. הפך ליום קר ואפל. יום ודקה אחרונה שהפכו מהשיחה הראשונה שכל יום ושנייה הספורות ביום הזה-כל הציפיות הפכו נואשות להרגשת סיחרור כבד. הרגשתי שהשמיים נמתחו מטה,עם האדמה מתערבבים ונושאים אותי לאן ועד איפה אפול. איני התמוטטתי תחתית,אלא נפשית ורגשית. כשציפיתי,לא הנחתי לעצמי לשאת על כתפיי את הבטחון אם הלב יקרוס. לא הכנתי את עצמי מראש.. בעת היום הזה,ליבי נקרס,התחלק לחצי עד לרסיסים שלא מצאו לעצמם את שובם. נותר רק דבר אחד בקו המחשבה,לנטוש את עצמי מפה.. מהבועה האכזרית. קול זועק מרחוק,שוב השיחה נעשתה תוקפנית ומרה. מה שלא נדמה לי,איני יכולה לשקר לעצמי למרות הכל שאני אפסיק להתמסר אלייך באהבתי אלייך. למרות שכל אבריי בגופי מתמלא בהתנגדות לנטוש אותך מתוכי,איני נותנת לזה לקרות. אך משעכשיו זה מפחית מיום ליום בלי בשליטתי. רק היכן שאת נמצאת,כשאני מרשה לעצמי לראות אותך.. משכיחה מאחוריי את הצל המאיים עליי,את הסבל שנחתם בליבי.. אני לא מתייאשת,רק נותר עוד כוח ומאמץ אחרון לראות אותך מבקשת את סליחתך אליי. מהפרטים,מהסימנים שנחתרתי לעומק בשביל להניח למחשבתי,אם גם את אוהבת כמוני. כל הסיפור,את רק מכחישה,נותנת לפחד לבלבל את רגשותייך.. כשאני נרגעת לי,ברצון אני תומכת בלהבין אותך. עוד בנפשי,זועקת ומתמסרת לשמוע את עזרתך,למנוע את המילה "פחד" שחבוי בתוכך. לא רוצה שתכחישי עוד,כל עוד את משתכנת בלב,שנשבר.. מרשה לעצמך לחיות בצל של ספק,מושכת את זמנך שמתבזבז לחסר משמעויות כשנפתחת לך הזדמנות להיות איתי. מר לי,כואב לי.. מתחבקת במעט האוויר שנותר לי עוד לנשום,בחוזק ידיי נתפסות בזריזות בכר שקרוב לבכות לו. ממלמלת: "את פחדנית,חסרת תקוות ממרחק,כל עוד אולי אין לך מקום בשבילי,בשביל תקוות שאני מתמלאת בהן,בשבילך.." טיפשונת,אני מרגישה אותך,כואבת בתוכי.. כמה שאנחנו רחוקות מכל הבחינות,הצלחת לגרום לנשמתי להמשך אל השדר ששידרת לי.. קיימת רק עובדה בפניי\ך: "התאהבתי בך". כשאני צועדת את רגליי,בבוקר. בפתח,האוויר צח ונקי.. מושך אותי לצעוד עד לראיית הנסתר היכן את נמצאת,או באה.. כבר תפסת לעצמך פינה,במקומך מזרזת לחוש בבדידות שאולי את חשה אליי או אל אחרת,או אחר. משדרת את המחשבות עד שקרובה אני אלייך,אני פזיזה מלהתרחק ממך כדיי שלא אתקרב אלייך עוד יותר ותדחי אותי. כ"כ מעלה בי חשק,תשוקה,פרפרים בבטן.. רק לשתוק ולהביט בעינייך שבזכותן,הן קסמו אותי. כשאת מסרבת מרחוק,השיטה שלך זה לתקוף,או להרחיק אותי ממך... אני נכנסתי כבר לשטח שבו את נמצאת,כשאני קרובה אלייך אני נכנסתי כבר לעולמך,אך בחוסר בהירות,לא לליבך.. רוצה לדעת אי פעם רק אם המשפט הזה קיים: "את רוצה אותי בדיוק כמו שאני רוצה אותך.." הלוואי והייתי מדמה את עצמי ביחד איתך,כגוף שלם,משהו לנצחי. [אם זה אפשרי] כמה ששמעתי והפנמתי.. שבאהבה אין גבולות,ז"א היא לא נועדה למעצורים. אכן,לא נועדה. אז למה נועדנו לתת למעצורים להתקיים. הנחתי למחשבה,להתמודד מול זה. אין דבר נקי,בשביל לקבל משהו. בשביל לקבל מתנה,כמוך. צריך לעבור את עולם כולו בקשיים. עברתי.. רק לא הגעתי לנקודה הסופית. משהו סימן אותי סביבי,כנראה מלמעלה.. סימן: זה עוד לא נגמר כל הסיפור הזה.. ניסיתי מכל הניסיונות,שתידעי מה אני מרגישה. אך ישנו סימן,שאולי זה לא הזמן.. שאולי,שנינו נחשוף יחד.. שאולי ניפגעתי פעם ואיני צריכה להיפגע יותר.. אולי אני צריכה להסתכן יותר או יותר מהכל, ל-ח-כ-ו-ת. [הכל בסימני שאלה,אף ולא תשובה אחת] זה לא נגמר- [אם הסוף מסתיים בטוב,אכן הוא. אם הסוף מסתיים ברע,יש עוד משהו שלא נגמר.. ] נגמר,ברע. במסקנה: "האם אני צריכה עוד להיפגע? או "האם אני צריכה לחכות שאת תבואי?" תשובה: נתקלתי כרגע,בצבעים שהם מאוד מוכרים וקיצוניים. שחור או לבן. כשאני נפגעת,אני כבר מודעת לזה שאני לוקחת תמיד באהבה,בחיים: סיכונים שהם קרובים לחבל הדק. רק שם.. אני מתחזקת. ולקחתי משם משפט שבזכותו,אני על הרגליים. "כשאתה נופל,כך אתה לומד לקום". [ישנם התחלה וסוף. אבל תמיד אפשר להחליף בין המילים האלו.. [מהסוף יש התחלה] -כל זה.. הגלגל נעשה עגול,תמיד הוא מסתובב או שהוא עוצר. משפט על הלב,לא הרשיתי לקחת רק משפט אחד: או שהלב בשלמו נשבר,ותם. או שהלב נשבר חצי,וחצי השני אינו... חשוב לי,שאולי את אי השם תרגישי שזאת את בין כל המילים האלו,אולי תרגישי אכן שנפתחה לך הזדמנות באותו היום. אבל חיכיתי לך יותר מידיי זמן,ואולי אחכה לך עוד יותר זמן.. אבל מה שכן,שברת לי את חצי השני שבו את נמצאת. נותר לי,שוב מציינת. רק עוד כוח אחד: לראות אותך ולשמוע שאת מבקשת את סליחתך על כך ששברת את ליבי.. רק משם,אני אוכל לקפוץ על הזדמנות אחרת,שהיא לא איתך. אלא לצערי,על אחרת.. ממשיכה בחיי,אבל בנתיים תקועה. אני כועסת עלייך,אך הכעס בתוכי קצת נעלם מחלקו.. מה שלא בשליטתי,האהבה שלי אלייך נפחתת. רק מהכוחות שהתמסרתי באהבה אלייך,מותירה אותי חיה וחצי נושמת.. רק תזכרי,זאת בקשתי.. אזכור אותך,תמיד לטובה. למרות שאני מבולבלת,נוטה לא לחכות לך,כן לחכות. אך לא יכולה לחיות בשקר.. שאני מחכה לך,ליום שתיהי שלי,רק מטוב ליבך לא מרוע. מטוב,רק האושר בא.. אוהבת אותך בכל נפשי!