היי צליל,
היינו בקשר של עבודה ובקשר חברי, שניהם היו קרובים, למרות שהיו בינינו גם חילוקי דעות בעניין המקצועי. אבל הקשר האישי היה אכפתי, קרוב ונאמן. איקה התחילה לרדת עלי במסגרת העבודה, הלכה עד הסוף, ועשתה את זה בפרהסיה. היא הרגישה שכמה שיש לזה יותר קהל, ככה היא מרגישה יותר טוב ובטוח. עשתה את זה באופן בוטה וילדותי ועברה המון גבולות של נאמנות ורגש. אחר-כך איבדתי את העניין ואת הרצון בקשר האישי, אבל רציתי לשמור על הקשר המקצועי, ששם חשבתי שעוד נותר משהו שכדאי לשמור עליו. אבל איקה הלכה עד הסוף, לכיוון הקיצוני, וסרבה לשמוע גם עליו. ושאלתי את עצמי האם היא היתה מסוג האנשים שאנחנו צריכים לפגוש בזמן מסוים ולמען מטרה מסוימת בלבד, ואחר-כך דרכינו נפרדות.