צ'י גונג ומדיטציה
אל המושגים הכי עמוקים וראשוניים שלי בתחום המדיטציה , הגעתי דרך תרגול הצ'י גונג.
דרך הצ'י גונג ניתן להבין בקלות גם את המושגים המסובכים ביותר , ודרך החוויה - באופן מדויק !
(למי שלא יודע מה זה צ'י גונג - אז ניתן להתבונן דקה או שתיים בתבנית הבאה -
http://www.youtube.com/watch?v=E-EA86oKkPs )
עקרונות המדיטציה (כל מדיטציה) כפי שאני רואה אותם הם : מודעות , בחירה , ושינוי.
1. המדיטציה יוצרת מודעות (למחשבות , לתחושות , לרגשות). זהו השלב הראשון ליציאה מהאוטומטיות.
2. המודעות יוצרת יכולת בחירה שלא היתה קודם (האם אני בוחר במחשבות תחושות אלו ?) לפני שהיתה מודעות , הבחירה היתה בלתי אפשרית.
3. הבחירה יוצרת שינוי חיצוני. בזכות המודעות , אז השינוי החיצוני הוא הרמוני. ההרמוניה עם הסביבה היא בעצם מה שמפחית את הסבל (שנולד מחוסר הרמוניה).
וכיצד הצ'י גונג מלמד עקרונות אלו ?
בזמן תרגול הצ'י גונג , המתרגל מודע לתנועותיו. והשאיפה שלו היא להיות מודע כמה שיותר , לכל גופו. כל תנועה קטנה הינה מודעת.
המתרגל גם בוחר איזה תנועות ברצונו לעשות , והוא עושה אותן - הוא נמצא בשליטה ובמודעות מליאה על עצמו ועל תנועותיו.
בשני השלבים הללו (מודעות ובחירה) "יש אני".
שני השלבים הללו הם שלבים פנימיים - הם אינם גופניים אלא תודעתיים.
בשלב השלישי והחיצוני , המתרגל יוצר שינוי חיצוני לפי שני השלבים הקודמים , והוא עושה זאת באופן הרמוני. כל גופו מתואם עם התנועה שברצונו לעשות.
בשלב זה "אין אני". או ליתר דיוק "אין אני קבוע" - הוא רך , משתנה וזורם מרגע לרגע.
דהיינו : "אין אני" פירושו הוא יכולת השתנות הרמונית מרגע לרגע.
(זה לא אומר "חוסר סדר" , אנרכיה , "אין תנועות" בכלל וכו').
ודרך התרגול , מושגים שלושה עקרונות אלו בכל החיים - האדם נעשה מודע לתנועותיו בחייו , בוחר לעשות שינויים בחייו , ועושה אותם באופן הרמוני.
ההרמוניה מביאה לעיקרון החשוב הנוסף של הצ'י גונג - "תנועה ללא מאמץ !"
ככל שהאדם יותר בהרמוניה עם גופו וסביבתו , המאמץ פוחת.
וזו בעצם הדרך להפחית סבל - להיות הרמוני וזורם.
המושג של "היצמדות" בצ'י גונג מתבטא ב"תנועות נוקשות" ולא זורמות. כאשר התנועה אינה רכה עגולה ומשתנה מספיק.
זה קורה כאשר האדם מקובע לדפוסי תנועה אוטומטיים , ועדיין איננו מסוגל לשנותם ולא שולט בהם.
מכאן קל מאוד להבין מושג זה גם בהקשר של רגש ומחשבה - כי אין שום בעיה עם רגשות ומחשבות , כפי שאין בעיה עם תנועות.
זה טבעי לחשוב ולהרגיש , ומי שאינו חושב הוא בעל מום.
אך מה שנקרא "היצמדות" בהקשר של מחשבות ורגשות זה מחשבה לא זורמת , רגשות לא זורמים. חוסר הרמוניה והתאמה בינהם לבין החוץ.
דרך התרגול הפיזית , האדם לומד להבין גם את התנועות הרגשיות והמחשבתיות בתוכו.
כי גם מחשבות ורגשות הן תנועות בסופו של דבר.
אני מבין היום כי דרך תרגול פיזי ניתן לשדרג בהרבה את המדיטציה , ולהבין את הדברים ברמה עמוקה וחוויתית , יותר מכל תרגול אחר.
לפחות בתחילת הדרך.
אל המושגים הכי עמוקים וראשוניים שלי בתחום המדיטציה , הגעתי דרך תרגול הצ'י גונג.
(למי שלא יודע מה זה צ'י גונג - אז ניתן להתבונן דקה או שתיים בתבנית הבאה -
http://www.youtube.com/watch?v=E-EA86oKkPs )
עקרונות המדיטציה (כל מדיטציה) כפי שאני רואה אותם הם : מודעות , בחירה , ושינוי.
1. המדיטציה יוצרת מודעות (למחשבות , לתחושות , לרגשות). זהו השלב הראשון ליציאה מהאוטומטיות.
2. המודעות יוצרת יכולת בחירה שלא היתה קודם (האם אני בוחר במחשבות תחושות אלו ?) לפני שהיתה מודעות , הבחירה היתה בלתי אפשרית.
3. הבחירה יוצרת שינוי חיצוני. בזכות המודעות , אז השינוי החיצוני הוא הרמוני. ההרמוניה עם הסביבה היא בעצם מה שמפחית את הסבל (שנולד מחוסר הרמוניה).
וכיצד הצ'י גונג מלמד עקרונות אלו ?
המתרגל גם בוחר איזה תנועות ברצונו לעשות , והוא עושה אותן - הוא נמצא בשליטה ובמודעות מליאה על עצמו ועל תנועותיו.
בשני השלבים הללו (מודעות ובחירה) "יש אני".
שני השלבים הללו הם שלבים פנימיים - הם אינם גופניים אלא תודעתיים.
בשלב זה "אין אני". או ליתר דיוק "אין אני קבוע" - הוא רך , משתנה וזורם מרגע לרגע.
דהיינו : "אין אני" פירושו הוא יכולת השתנות הרמונית מרגע לרגע.
(זה לא אומר "חוסר סדר" , אנרכיה , "אין תנועות" בכלל וכו').
ודרך התרגול , מושגים שלושה עקרונות אלו בכל החיים - האדם נעשה מודע לתנועותיו בחייו , בוחר לעשות שינויים בחייו , ועושה אותם באופן הרמוני.
ככל שהאדם יותר בהרמוניה עם גופו וסביבתו , המאמץ פוחת.
וזו בעצם הדרך להפחית סבל - להיות הרמוני וזורם.
זה קורה כאשר האדם מקובע לדפוסי תנועה אוטומטיים , ועדיין איננו מסוגל לשנותם ולא שולט בהם.
מכאן קל מאוד להבין מושג זה גם בהקשר של רגש ומחשבה - כי אין שום בעיה עם רגשות ומחשבות , כפי שאין בעיה עם תנועות.
זה טבעי לחשוב ולהרגיש , ומי שאינו חושב הוא בעל מום.
אך מה שנקרא "היצמדות" בהקשר של מחשבות ורגשות זה מחשבה לא זורמת , רגשות לא זורמים. חוסר הרמוניה והתאמה בינהם לבין החוץ.
דרך התרגול הפיזית , האדם לומד להבין גם את התנועות הרגשיות והמחשבתיות בתוכו.
כי גם מחשבות ורגשות הן תנועות בסופו של דבר.
אני מבין היום כי דרך תרגול פיזי ניתן לשדרג בהרבה את המדיטציה , ולהבין את הדברים ברמה עמוקה וחוויתית , יותר מכל תרגול אחר.
לפחות בתחילת הדרך.