ציפיות מילד בכור
בוקר טוב, קמתי הבוקר עם רגשות אשם כבדים,... יש לי ילדה מדהימה בת 9 בקרוב. ילדה רגישה מאוד, דעתנית ובעלת יכולת ביטוי גבוהה. אני מוצאת את עצמי כועסת עליה די הרבה או מדברת אליה בטון שאין לי ספק שהיא חשה באכזבה שבקולי כשהיא לא עומדת בציפיות שלי ממנה. את המשפט הזה אני יכולה לכתוב רק אחרי בירור עמוק עם עצמי וכאב מאוד גדול. היא ילדתי האהובה....הלב שלי יוצא אליה כשהיא נפגעת ממני אבל אני לא מצליחה בזמן נתון להגיב אחרת אני כל כך אוהבת אותה ומנגד היא כל כך מזכירה לי אותי ואני רציתי שהיא תהיה "דגם" משופר שלי .... במקומות שלי קשה איתם עם עצמי ....והיא לא אולי נשמע אכזרי אבל אמיתי אני אתן דוגמה....היא מאוד מאוד רגישה כמוני - היא קוראת אנשים, את שפת הגוף שלהם, את טון הדיבור....דברים עוברים דרכה תמיד ולא לידה כמו שהייתי רוצה הייתי רוצה שהיא תהיה יותר חזקה, פחות פגיעה וחשופה וקשה לי להעביר לה מסר של תהיי כך או כך...כי אני כזו דוגמה נוספת: היא החלה בשנה האחרונה "לסבול" מעודף משקל קל... וקשה לי עם זה...לא רציתי שתהיה כמוני, שתסבול מעודף משקל, מלעג החברה הייתי רוצה שהיא תאכל רק כשהיא רעבה אבל היא אומרת שהיא אוהבת לאכול....כמוני ושוב קשה לי להעביר לה מסר של תהיי כך או כך ...כי אני כזו אני פרפקציוניסטית מאוד ביקורתית כלפי עצמי והיא קצת "מעופפת" ופחות דייקנית והשגית גם כאן קשה לי .....הוריי חינכו אותי להשגיות ותמיד הרגשתי שמה שאני עושה הוא לא מספיק וזה מה שאני מעבירה לילדתי שמה שהיא עושה זה לא מספיק ושהיא יכולה יותר.... אני פשוט אמא רעה.... ומנגד אני כן אמא מחבקת מגוננת ואוהבת אבל אני "נופלת" איתה בדברים שקשה לי עם עצמי!! היא כל כך דומה לי והדברים שאני ביקורתית עליהם כלפי עצמי כך גם אני ביקורתית כלפיה... אני נוראית וכל כל כך קשה לי עם זה.... אני מודעת ובכל פעם אני מזכירה לעצמי שהיא זה לא אני וושאני חייבת למתן את הביקורתיות שלי כלפיה - אבל ברגע האמת אני חוזרת לסורי. מצטערת שיצא כזה ארוך...אני מרגישה כל כך רע עם עצמי...עם אי היכולת שלי להכיל אותה כמו שהיא אני כל כך אוהבת אותה .......
בוקר טוב, קמתי הבוקר עם רגשות אשם כבדים,... יש לי ילדה מדהימה בת 9 בקרוב. ילדה רגישה מאוד, דעתנית ובעלת יכולת ביטוי גבוהה. אני מוצאת את עצמי כועסת עליה די הרבה או מדברת אליה בטון שאין לי ספק שהיא חשה באכזבה שבקולי כשהיא לא עומדת בציפיות שלי ממנה. את המשפט הזה אני יכולה לכתוב רק אחרי בירור עמוק עם עצמי וכאב מאוד גדול. היא ילדתי האהובה....הלב שלי יוצא אליה כשהיא נפגעת ממני אבל אני לא מצליחה בזמן נתון להגיב אחרת אני כל כך אוהבת אותה ומנגד היא כל כך מזכירה לי אותי ואני רציתי שהיא תהיה "דגם" משופר שלי .... במקומות שלי קשה איתם עם עצמי ....והיא לא אולי נשמע אכזרי אבל אמיתי אני אתן דוגמה....היא מאוד מאוד רגישה כמוני - היא קוראת אנשים, את שפת הגוף שלהם, את טון הדיבור....דברים עוברים דרכה תמיד ולא לידה כמו שהייתי רוצה הייתי רוצה שהיא תהיה יותר חזקה, פחות פגיעה וחשופה וקשה לי להעביר לה מסר של תהיי כך או כך...כי אני כזו דוגמה נוספת: היא החלה בשנה האחרונה "לסבול" מעודף משקל קל... וקשה לי עם זה...לא רציתי שתהיה כמוני, שתסבול מעודף משקל, מלעג החברה הייתי רוצה שהיא תאכל רק כשהיא רעבה אבל היא אומרת שהיא אוהבת לאכול....כמוני ושוב קשה לי להעביר לה מסר של תהיי כך או כך ...כי אני כזו אני פרפקציוניסטית מאוד ביקורתית כלפי עצמי והיא קצת "מעופפת" ופחות דייקנית והשגית גם כאן קשה לי .....הוריי חינכו אותי להשגיות ותמיד הרגשתי שמה שאני עושה הוא לא מספיק וזה מה שאני מעבירה לילדתי שמה שהיא עושה זה לא מספיק ושהיא יכולה יותר.... אני פשוט אמא רעה.... ומנגד אני כן אמא מחבקת מגוננת ואוהבת אבל אני "נופלת" איתה בדברים שקשה לי עם עצמי!! היא כל כך דומה לי והדברים שאני ביקורתית עליהם כלפי עצמי כך גם אני ביקורתית כלפיה... אני נוראית וכל כל כך קשה לי עם זה.... אני מודעת ובכל פעם אני מזכירה לעצמי שהיא זה לא אני וושאני חייבת למתן את הביקורתיות שלי כלפיה - אבל ברגע האמת אני חוזרת לסורי. מצטערת שיצא כזה ארוך...אני מרגישה כל כך רע עם עצמי...עם אי היכולת שלי להכיל אותה כמו שהיא אני כל כך אוהבת אותה .......
