ציפיות וכריות

jgut

New member
ציפיות וכריות

כי לא מצאתי כותרת מתאימה.

מקרה שקרה השבוע. הייתי בחווה והגיעה תלמידה לשיעור. ביקשו ממני להביא לה את הסוסה מהתא. ידעתי שאותה תלמידה רוכבת כבר לפחות שנה אצלנו (ועוד כמה שנים במקום אחר). שאלתי אותה האם היא רוצה להוביל את הסוסה? קיבלתי "זה בסדר, את יכולה להוביל" כתשובה. שאלתי האם היא רוצה לקשור אותה בעמדת איכוף. קיבלתי את התשובה המקסימה "אני בסדר, תודה". או במילים שלי "אל תציקי לי עם שאלות או בקשות".
בעמדת איכוף חשבתי שהיא תתחיל להבריש, לנקות פרסות ולאכף. אבל לא, היא עמדה בצד והמדריכה שלה הכינה את הסוס לשיעור.
בעיני זה היה חריג, כי אני רגילה שמצפים אצלנו לעצמאות מהתלמידים. האיכוף והפירוק הוא בדרך כלל חלק מהחוויה.
לא יצא לי לדבר עם המדריכה על כך, אני מניחה שפשוט אותה תלמידה לא רוצה להתעסק בדברים האלה.
זה עוד יותר מוזר לי, כי חלק מההוויה החברתית אצלנו בחווה, היא הטיפול בסוסים. כלומר מי שרוצה להיות חלק החבר'ה, יתקשה להתקבל אם הוא לא עוזר בכלום.

מה מקובל אלכם בחווה? האם התלמידים בב"ס לוקחים חלק בהכנה של הסוסים?
עד כמה ניראה לכם חשוב עניין ההכנה והטיפול בסוסים?
האם מקובל עליכם שתלמיד יבוא ירכב וילך כמו בכל חוג אחר?
האם אתם חושבים שההוויה החברתית של לעזור ולטפל בסוסים, היא טובה או הורסת?
 

anaor

New member
אני שונאת להגיע ושהסוס כבר מחכה לי מוכן

חלק מהחוויה זה הטיפול, ההברשה וכו'. זו דרך מצויינת ללמוד על האופי של הסוס, ולקבל רושם ראשוני עליו לפני הרכיבה.
 

עדימ

New member
מהחוות בהן רכבתי ראיתי שרק הרוכבים המנוסים

יותר עוזרים בהכנה ובפירוק....פחות ראיתי תלמידים בשלבים מוקדמים....
אני במגבלות האפשריות שלי ברגע שאיפשרו לי נוהגת להביא ציוד אם צריך, אם באתי מספיק זמן מראש והספקתי לעזור....
אם אני אחרונה אז אני תמיד מורידה ראשיה מרימה ארכובות ופותחת את החגורת בטן....
כשהייתה לי סוסה משלי וכן חצי פנסיון הקפדתי להכין אותה כמה שיכולתי וגם אבא שלי למד לעשות הכל חוץ מלשים מתג...את זה הוא עוד לא קלט לצערי....כמובן שאני גם מברישה כמה שאני יכולה וכד'.
היום בגלל שאני נוסעת רחוק כדי לרכב הסוסה תמיד מוכנה מיד לשיעור...נדיר שהסוסה צריכה הכנה....אבל גם אז המאמנת מכינה לי תוך כמה דקות...ואחרי השיעור אני עוזרת בפירוק וכד'.
זה בהחלט חלק מהחוויה ותמיד גם אני נשארת עוד קצת להסניף את החווה שותה תה עם הצוות נניח וכד'....
 

fliperit

New member
אני חושבת שזה לחלוטין חלק מהעניין...

לשכנע את התלמידים זה משהו אחר, ולשכנע את ההורים זה הכי...

כיום, כשרוב רובם של התלמידים שלי הם ילדים בני 12 ומטה, שרוכבים רכיבה טיפולית, אני מאכפת את הסוסים בתחילת היום ומפרקת בעצמי בסוף היום (אלא אם הבוס מפרק בשבילי לפני שאני מספיקה...).
בחווה הקודמת-קודמת שעבדתי בה הדרכתי גם נבחרת ואיתם הייתי מתעקשת על איכוף ופירוק.
 

lions queen

New member
מאוד חשוב ומאוד תלוי בחווה

בחוות גדולות ועמוסות זה קצת יותר קשה כי בשלבים הראשונים צריך להיות עם התלמידים וזה לוקח מזמנו של המדריך לכן זה לא קורה שם לרוב, אבל בחוות הביתיות יותר מקפידים על זה לפחות ממה שאני חוויתי בארץ.

זה עוד מקרה טוב מה שאת אומרת, יש חוות שהסוס עומד עם הציוד מהבוקר עד הלילה כולל מתגים, נעים? לא ככ. אבל נוח ללא ספק.
זה הכל שיקול של המנהל מבחינת זמנים של המדריכים שלו (כסף בעיקר)

אני מאוד אוהבת להכין לעצמי את הסוסים, בוחרת לעצמי את הציוד מתאימה איך שנוח לי והכי חשוב זה שפה בדיוק נעשה החיבור עם הסוס.
 

horse whisperer

New member
בכל חווה זה שונה...

אצלנו רוב התלמידים מאכפים ומפרקים לעצמם את הסוסים (אלא אם הסוסים עובדים כמה פעמים ביום ואז הראשון מאכף והאחרון מפרק).. אבל יש חוות שהמדריכים מעדיפים להכין את הסוסים או להכין ביחד עם התלמידים כדי שילמדו איך.. אני למדתי איך לאכף בעיקר מחברות שאיכפו ופירקו חחח אבל בכל מקרה ההעדפה שלי היא להכין ולפרק את הסוס לבד כי אז אני יודעת פחות או יותר מה המצב רוח שלו באותו יום (חם, פחות חם, עצלן) וזה גם סוג של חיבור עם הסוס... :)
 

giri

New member
מצטרפת למה שנכתב

אני בהחלט מכירה חוות שבהן התלמידים לא זוכים לעבוד עם הסוסים, בעיקר בגלל אילוצים של גודל וזמן, ולפעמים כי אלו ילדים קטנים וזה לא פשוט.
בעיני העבודה עם הסוס היא חלק גדול מהחוויה, כמובן כישור קריטי בשביל להיות רוכב עצמאי ואיש סוסים ברמה כלשהי בסופו של דבר, וגם דרך טובה ללמוד הרבה על הסוס, כולל להעריך את מצב הרוח שלו היום לפני העליה לאוכף.
ברוב החוות שיצא לי להיות בהן מלמדים את הילדים איך לאכף זמן קצר אחרי שהם מתחילים לרכב, ובהתחלה מישהו עוזר להם, אח"כ מישהו מפקח על התוצאות ובסוף הם עצמאיים. אחרי שנה לא נראה לי סביר שילד גדול לא ידע לטפל בסוס שלו לבד.
ברור לי שלפעמים לא טריוויאלי להסביר את זה להורים שלא מבינים למה הילד "צריך לעבוד אחרי ששילמתי כ"כ הרבה" אבל זה בעיני אלף בית של רכיבה, לטפל בסוס. זה חלק מהזמן שלך עם הסוסים ואתה לומד הרבה על התנהלות עם סוסים מזה שאתה מטפל בהם על הקרקע.
היתה לי תקופה שרכבתי בחווה גדולה שהסוסים היו מטופלים בה על ידי הצוות והיית בא ומקבל סוס מאוכף - אני חייבת לומר שמאד חסר לי הזמן עם הסוסים לאכף, אבל זה לא היה משהו שניתן היה לשנות, לפעמים קיבלת סוס אחרי שתלמיד אחר רכב עליו, או אחרי חצי שעה מנוחה, וזו היתה טרדה בשביל החווה לשמור סוס אחד לא מטופל בשביל תלמידה ספציפית.
היום כשזה פנסיון - ובעצם מאז שהיה לי סוס משלי - יש לי סטנדרטים די פסיכיים לנקיון של הסוס והציוד, ואני מתעקשת לטפל בו בעצמי בכל מקרה כי כמעט אף אחד אחר לא עומד בסטנדרטים שלי. בסופ"ש האחרון באתי לנסות לרכב למרות החבלה בעצם הזנב, ואחרי הנסיון (העלוב) שלי לעלות לאוכף לא יכולתי להתכופף לנקות פרסות. אחת הנערות בחווה עזרה לי, והיא מנוסה ועובדת בחווה כבר שנתיים, וממש הפריע לי כמה היא גרועה בניקוי פרסות וכמה בעיני הן לא היו נקיות אחריה.
 
למעלה