ח חצ חצב עולה
New member
צ'יזבאט חדש
הנה צ'יבאט חדש: כשהייתי בן שמונה בערך הייתי יורד עם חברים כל יום לחוסמסה (הגינה הכי מפחידה בשכונה שלי, תשנו את זה בהתאם) ומשחק מחבואים עם חברים. זה היה יום אחד בינואר, ימים בהם מחשיך מוקדם, השעה הייתה כבר חמש וחצי והיה חשוך. היה תורי לספור. ספרתי וכולם התחבאו פתחתי את העיניים והתחלתי לחפש. מצאתי אחד, מצאתי שני... פתאום תום התחיל לרוץ לכיוון העץ עליו ספרתי, אבל הוא לא שם לב לסליק שהיה שם והיה פתוח (סליק-מחבוא נשק מקום המדינה, חוסמסה שלנו מלאה כאלה כי היא הייתה מתקן של ההגנה. אתם מוזמנים לשנות את זה לבור ביטחון) ונפל לתוך הבור מול העיניים שלי. קראנו מהר לאחד ההורים והוא הזמין אמבולנס. להלוויה של תום ההורים לא נתנו לי ללכת. הייתי קטן מדי. לפני חצי שנה בערך, הייתי רץ כל לילה בעשר עם חבר שלי, אסף, את גולדה (מסלול ריצה שעושים בו כושר בחולון, תשנו לסתם ריצת כושר), ובדרך חזרה הוא היה הולך הביתה ואני הייתי צריך לעבור בחוסמסה כדי להגיע הביתה שהיה ממש ליד. יום אחד, כמו כל הימים, סיימנו לרוץ ואסף הלך הביתה. זה היה כבר עשר בלילה, נכנסתי לחוסמסה, שבלילה היא ריקה לגמרי, התחלתי לשמוע צעדים מאחורי... הסתובבתי ולא ראיתי כלום. רק אדם עובר עם כלב בכניסה. המשכתי ללכת אבל טיפה יותר מהר... ושמעתי שוב את הצעדים, מתגברים... אז שוב הסתובתתי ולא ראיתי כלום... אז המשכתי ללכת, טיפה יותר מהר, הפעם הצעדים הגבירו שוב יחד איתי את הקצב, ופתאום היה נדמה לי ששמעתי ברוח הנושבת את הספרה אחת במעורפל... התחלתי לרוץ... ושוב שמעתי צעדים הפעם הם כבר קצו, כמוני. ואז היה נדמה לי ששמעתי את המספר שתיים ברוח... המשכתי לרוץ, והצעדים אחרי, הבטתי לאחור ולא היה שם כלום, בלי לשים לב נעצרתי על עץ. אותו העץ עליו ספרתי כששיחקנו כשהיינו קטנים... ופתאום היה נדמה לי ששמעתי את הספרה שלוש... לללללככככווווללללםםםם!!!!!!!! יום אחד חזרנו
הנה צ'יבאט חדש: כשהייתי בן שמונה בערך הייתי יורד עם חברים כל יום לחוסמסה (הגינה הכי מפחידה בשכונה שלי, תשנו את זה בהתאם) ומשחק מחבואים עם חברים. זה היה יום אחד בינואר, ימים בהם מחשיך מוקדם, השעה הייתה כבר חמש וחצי והיה חשוך. היה תורי לספור. ספרתי וכולם התחבאו פתחתי את העיניים והתחלתי לחפש. מצאתי אחד, מצאתי שני... פתאום תום התחיל לרוץ לכיוון העץ עליו ספרתי, אבל הוא לא שם לב לסליק שהיה שם והיה פתוח (סליק-מחבוא נשק מקום המדינה, חוסמסה שלנו מלאה כאלה כי היא הייתה מתקן של ההגנה. אתם מוזמנים לשנות את זה לבור ביטחון) ונפל לתוך הבור מול העיניים שלי. קראנו מהר לאחד ההורים והוא הזמין אמבולנס. להלוויה של תום ההורים לא נתנו לי ללכת. הייתי קטן מדי. לפני חצי שנה בערך, הייתי רץ כל לילה בעשר עם חבר שלי, אסף, את גולדה (מסלול ריצה שעושים בו כושר בחולון, תשנו לסתם ריצת כושר), ובדרך חזרה הוא היה הולך הביתה ואני הייתי צריך לעבור בחוסמסה כדי להגיע הביתה שהיה ממש ליד. יום אחד, כמו כל הימים, סיימנו לרוץ ואסף הלך הביתה. זה היה כבר עשר בלילה, נכנסתי לחוסמסה, שבלילה היא ריקה לגמרי, התחלתי לשמוע צעדים מאחורי... הסתובבתי ולא ראיתי כלום. רק אדם עובר עם כלב בכניסה. המשכתי ללכת אבל טיפה יותר מהר... ושמעתי שוב את הצעדים, מתגברים... אז שוב הסתובתתי ולא ראיתי כלום... אז המשכתי ללכת, טיפה יותר מהר, הפעם הצעדים הגבירו שוב יחד איתי את הקצב, ופתאום היה נדמה לי ששמעתי ברוח הנושבת את הספרה אחת במעורפל... התחלתי לרוץ... ושוב שמעתי צעדים הפעם הם כבר קצו, כמוני. ואז היה נדמה לי ששמעתי את המספר שתיים ברוח... המשכתי לרוץ, והצעדים אחרי, הבטתי לאחור ולא היה שם כלום, בלי לשים לב נעצרתי על עץ. אותו העץ עליו ספרתי כששיחקנו כשהיינו קטנים... ופתאום היה נדמה לי ששמעתי את הספרה שלוש... לללללככככווווללללםםםם!!!!!!!! יום אחד חזרנו