מדרגת :
עונה ראשונה- 7.5 זה לא חוכמה לשפוט עונה ראשונה של כל תוכנית, כי אם אתה "נתפס" אז אתה נתפס..... אני אישית נורא אהבתי את הסיפור של האח והמקור של הדחף לרצוח. אני נותנת לה 7.5 כי עכשיו אני יכולה לדרג יביחס לדרגות המתח של העונות האחרות. אם היא היתה עומדת לבד הייתי נותנת 8. עונה שנייה- 7.5 כי המצוד אחרי דקסטר מתחיל. המתח בין דוקס לדקסטר היה מעולה ! לילה היתה מעצבנת, אומנם נחמד שדקסטר התחבר למישהי- אבל נורא ריחמתי על ריטה (למרות שאני לא סבלתי אותה גם). שתי נקודות וחצי יורדות מבחינתי על איטיות ואפקט לעיסת המסטיק. עונה שלישית- 8 את מערכת היחסים של דקסטר- מיגל פראדה אהבתי יותר מלילה - דקסטר. עונה רביעית- 9 ג'ון לית'גו היה מעולה !!!!!! ראיתי אותו בתפקידים שהם דרמטיים אבל בתור רוצח פסיכופט זו היתה הפעם הראשונה. מערכת היחסים של ארתור- דקסטר והכמיהה של דקסטר ללמוד היתה מאוד מעניינת - בסופו של דבר הסדרה במהותה היא על אנשים ולא על רוצח. עונה חמישית (אוטוטו פרק אחרון, בהנחה שלא יהרסו)- 10 ! לומן- דקסטר. אני חייבת להודות שאת לילה ממש לא אהבתי בגלל שהיא היתה רעה (אין לי תיאור טוב יותר) והוא בגד איתה בריטה, ואת מיגל פראדה אהבתי טיפה יותר כי לא היה סקס מעורב פה- ממש היה נחמד שדקסטר מצא חבר (שוב, הניסוח אווילי). לומן- אומנם רוצחת בפני עצמה אבל רחוקה מלהחשב "רעה" היא אפילו יותר אנושית מדקסטר (עד גיל 20 ומשהו היתה אדם נורמטיבי לכל דבר- אפילו במובן הקלאסי ממש "הבת של השכנים", היתה אמורה להתחתן עם החבר בבית שגדלה בו, למשל). הרשע(ים) התורני(ם) סבירים. חורים בעלילה? עד עכשיו לא ממש הפריע לי- בהחלט העונה שהכי השאירה אותי מתוחה ועם רצון לעוד בין פרק לפרק. מקווה שיסבירו את הכל מערכת היחסים בין אמילי לג'ורדן - כי רמזו על יותר מסיפור אונס ותסמונת שטוקהולם.