ציוני ללא ציון???
אני בחרתי בנושא מאוד אקטואלי,נושא שהמחלוקות בו עמוקות מאוד וההסכמה עליו מצומצמת,נושא שחשוב ונוגע לכל אחד ואחד מאיתנו בסופו של דבר. בחרתי בהסכמי השלום המדומים,או ההבנות כפי שמגדירים אותם שצצים כמו פיטריות אחרי הגשם,אותו גשם פיגועים שירד על המדינה רק לא מזמן. הסכמי השלום הללו או ההבנות אם תרצו מעלים כמה שאלות נוקבות: מי שם את אותם אנשים להחליט החלטות כאלה לעם ישראל? האם ההסכם חוקי? מה תוקף ההסכם? בשביל עכשיו הסכם? והשאלה הקשה ביותר,איך יכולים אותם אנשים להגדיר עצמם כציונים כאשר הם מוותרים על ציון,מוותרים על ירושלים? הייתכן בכלל ציוני ללא ציון? היש טעם למדינת ישראל,מדינה ציונית ללא ציון? ללא ירושלים השלמה והמאוחדת? ללא ירושלים רבתי? על שאלות אלה יש לתת את הדעת! נתחיל בשאלה הקשה ביותר,הייתכן ציוני ללא ציון והם יש טעם למדינה ציונית כאשר ירושלים מחולקת? לא מזמן,ביום שבת האחרון ציינו 56 שנה להחלטת כ"ט בנובמבר החלטה מספר 181. החלטת כ"ט בנובמבר הייתה החלטה היסטורית,לראשונה הכיר העולם בצורך בקמת מדינה יהודית,לעם היהודי בארץ ישראל. אך בהצעת החלוקה ירושלים לא הייתה של ישראל,האו"ם הסכים להקים מדינה ציונית אך ללא ציון... כידוע,מרבית הישוב בארץ תמוך הצעה,שהרי מדובר בכל זאת בהזדמנות להקים מדינה יהודית בארץ,אך האם מישהו היום יעז לקרוא להם לא ציונים בגלל שהסכימו למדינה ציונית ללא ציון? היתכן שבן גוריון יחשב כלא ציוני? לפיכך,כשם שבן גוריון הסכים למדינה ציונית ללא ציון,וכשם שהוא נחשב אדם ציוני גם ביילין ושותפיו לדרך מוכנית למדינה ציונית ללא ירושלים רבתי אך אין הדבר אומר שהם אינם ציונים! זוהי דרכם להשגת מדינה ציונית יהודית בארץ. ובכן,פתרנו שאלה אחת. אבל נותרו שאלות רבות...מה התוקף והחוקיות של ההסכמים הללו? היועץ המשפטי לממשלה נאבק בסוגייה זו,האם מעשה ההסכם חוקי או שמא מדובר בעבירה על חוקי המדינה,ולא נותרה לו ברירה אלא לקבוע כי הדבר חוקי. היועץ הגדיר את השיחות כמגעים א-פורמלים בין אישי ציבור ישראלים לפלשטינאים במטרה לראות האם יש על מה לדבר והאם יש בסיס להסכם אמיתי וסופי שיסיים את הסכסוך. היועץ קבע כי מהלך ההסכם חוקי,ולנו,גם אם אנו חולקים על דעתו אין שום זכות לבטלה ואנו מחוייבים להכיר בעובדה כי המגעים הללו חוקים. אז המגעים חוקים,מה זה אומר על התוקף של ההסכם? של ההבנות האלה? כלום! ההסכמים,ההבנות האלה הינם הצעות בלבד,מעין נוסחה בסיסית שאותם מציעים כותביה למובילי העמים כאפשרות לפיתרון הסכסוך. הרי לכולם ברור,גם בימין וגם בשמאל,אפילו ע"י אותם אנשים שקיימו את הדיאלוג ומריצים את ההסכם הזה או ההבנות האלה שאין להם שום תוקף והם אינם מחייבות אף אחד. לכן כל הרעש סביב תקפות ההסכמים או ההבנות הוא מיותר בהחלט. אז בחנו וענינו על כמה שאלות שההסכמים מעלים,אך מדוע בכלל לקיים את הדיאלוג הזה? מדוע ההסכמים וההבנות והתוכניות המדיניות צצות עכשיו כמו פטריות אחרי גשם הפיגועים? מדינת ישראל נוסדה כמדינה בעלת שלושה קודקודים: א"י השלמה,מדינה בעלת רוב יהודי מוצק,מדינה דמוקרטית. כיום מדינת ישראל עומדת בפני צומת דרכים שבה עליה לוותר על אחד מהקודקודים ע"מ להמשיך להתקיים,השאלה היא על מה מוותרים? יהיו מי שיוותרו על הדמוקרטיה,אנשים אלה יעדיפו לשמור על רוב יהודי,לפחות בכנסת,ועל א"י השלמה ע"י סיפוח השטחים אך מניעת אזרחות מערביי השטחים,או שיעדיפו לבצע טרנספר ולמעשה יפרו זכות בסיסית בדמוקרטיה של הזכות להחליט היכן אני גר. יהיו כאלה שיוותרו על רוב יהודי,גם בכנסת וגם במציאות. אנשים יעדיפו לשמור על הדמוקרטיה ויסכימו לסיפוח השטחים,במקרה כזה מדינת ישראל נותנת אזרחות לערביי השטחים וכעבור עשור מדינת ישראל חדלה מלהיות מדינה יהודית והופכת למדינה ערבית נוספת. ויהיו את אלה שיוותרו על חזון א"י השלמה,מתוך הכרה כי רק פיתרון כזה הוא ישים באמת. אנשים אלה יעדיפו ליצור הפרדה,בהסכם אם אפשר,בינינו לבין הפלסטינים ויחד עם הכאב של איבוד חל משטחי א"י השלמה יבטיחו את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. אנשים אלה הם אלה שמקיימם את הדיאלוגים יחד עם אנשי ציבור פלשטינאים. אנשים כאלה אינם בוגדים,זוהי דרכם להציל את מדינתם ולשמור על ילדיהם! רבותי,אנחנו לא יכולים עכשיו להגיד האם ההסכמים או ההבנות נכונות ומתאימים,לצערנו לא ניחנו בכישרון הנבואה ואיננו יכולים לדעת בוודאות מה יקרה בעוד 10-15 שנה. לפיכך,את ההסכם אנו נאלץ לשפוט בעוד זמן מה. כאשר המדינה תחליט על הקודקוד המיותר לה נוכל לשפוט האם נבחר הקודקוד הנכון. אני רק מקווה שהבחירה לא תתבצע מאוחר מידי.
אני בחרתי בנושא מאוד אקטואלי,נושא שהמחלוקות בו עמוקות מאוד וההסכמה עליו מצומצמת,נושא שחשוב ונוגע לכל אחד ואחד מאיתנו בסופו של דבר. בחרתי בהסכמי השלום המדומים,או ההבנות כפי שמגדירים אותם שצצים כמו פיטריות אחרי הגשם,אותו גשם פיגועים שירד על המדינה רק לא מזמן. הסכמי השלום הללו או ההבנות אם תרצו מעלים כמה שאלות נוקבות: מי שם את אותם אנשים להחליט החלטות כאלה לעם ישראל? האם ההסכם חוקי? מה תוקף ההסכם? בשביל עכשיו הסכם? והשאלה הקשה ביותר,איך יכולים אותם אנשים להגדיר עצמם כציונים כאשר הם מוותרים על ציון,מוותרים על ירושלים? הייתכן בכלל ציוני ללא ציון? היש טעם למדינת ישראל,מדינה ציונית ללא ציון? ללא ירושלים השלמה והמאוחדת? ללא ירושלים רבתי? על שאלות אלה יש לתת את הדעת! נתחיל בשאלה הקשה ביותר,הייתכן ציוני ללא ציון והם יש טעם למדינה ציונית כאשר ירושלים מחולקת? לא מזמן,ביום שבת האחרון ציינו 56 שנה להחלטת כ"ט בנובמבר החלטה מספר 181. החלטת כ"ט בנובמבר הייתה החלטה היסטורית,לראשונה הכיר העולם בצורך בקמת מדינה יהודית,לעם היהודי בארץ ישראל. אך בהצעת החלוקה ירושלים לא הייתה של ישראל,האו"ם הסכים להקים מדינה ציונית אך ללא ציון... כידוע,מרבית הישוב בארץ תמוך הצעה,שהרי מדובר בכל זאת בהזדמנות להקים מדינה יהודית בארץ,אך האם מישהו היום יעז לקרוא להם לא ציונים בגלל שהסכימו למדינה ציונית ללא ציון? היתכן שבן גוריון יחשב כלא ציוני? לפיכך,כשם שבן גוריון הסכים למדינה ציונית ללא ציון,וכשם שהוא נחשב אדם ציוני גם ביילין ושותפיו לדרך מוכנית למדינה ציונית ללא ירושלים רבתי אך אין הדבר אומר שהם אינם ציונים! זוהי דרכם להשגת מדינה ציונית יהודית בארץ. ובכן,פתרנו שאלה אחת. אבל נותרו שאלות רבות...מה התוקף והחוקיות של ההסכמים הללו? היועץ המשפטי לממשלה נאבק בסוגייה זו,האם מעשה ההסכם חוקי או שמא מדובר בעבירה על חוקי המדינה,ולא נותרה לו ברירה אלא לקבוע כי הדבר חוקי. היועץ הגדיר את השיחות כמגעים א-פורמלים בין אישי ציבור ישראלים לפלשטינאים במטרה לראות האם יש על מה לדבר והאם יש בסיס להסכם אמיתי וסופי שיסיים את הסכסוך. היועץ קבע כי מהלך ההסכם חוקי,ולנו,גם אם אנו חולקים על דעתו אין שום זכות לבטלה ואנו מחוייבים להכיר בעובדה כי המגעים הללו חוקים. אז המגעים חוקים,מה זה אומר על התוקף של ההסכם? של ההבנות האלה? כלום! ההסכמים,ההבנות האלה הינם הצעות בלבד,מעין נוסחה בסיסית שאותם מציעים כותביה למובילי העמים כאפשרות לפיתרון הסכסוך. הרי לכולם ברור,גם בימין וגם בשמאל,אפילו ע"י אותם אנשים שקיימו את הדיאלוג ומריצים את ההסכם הזה או ההבנות האלה שאין להם שום תוקף והם אינם מחייבות אף אחד. לכן כל הרעש סביב תקפות ההסכמים או ההבנות הוא מיותר בהחלט. אז בחנו וענינו על כמה שאלות שההסכמים מעלים,אך מדוע בכלל לקיים את הדיאלוג הזה? מדוע ההסכמים וההבנות והתוכניות המדיניות צצות עכשיו כמו פטריות אחרי גשם הפיגועים? מדינת ישראל נוסדה כמדינה בעלת שלושה קודקודים: א"י השלמה,מדינה בעלת רוב יהודי מוצק,מדינה דמוקרטית. כיום מדינת ישראל עומדת בפני צומת דרכים שבה עליה לוותר על אחד מהקודקודים ע"מ להמשיך להתקיים,השאלה היא על מה מוותרים? יהיו מי שיוותרו על הדמוקרטיה,אנשים אלה יעדיפו לשמור על רוב יהודי,לפחות בכנסת,ועל א"י השלמה ע"י סיפוח השטחים אך מניעת אזרחות מערביי השטחים,או שיעדיפו לבצע טרנספר ולמעשה יפרו זכות בסיסית בדמוקרטיה של הזכות להחליט היכן אני גר. יהיו כאלה שיוותרו על רוב יהודי,גם בכנסת וגם במציאות. אנשים יעדיפו לשמור על הדמוקרטיה ויסכימו לסיפוח השטחים,במקרה כזה מדינת ישראל נותנת אזרחות לערביי השטחים וכעבור עשור מדינת ישראל חדלה מלהיות מדינה יהודית והופכת למדינה ערבית נוספת. ויהיו את אלה שיוותרו על חזון א"י השלמה,מתוך הכרה כי רק פיתרון כזה הוא ישים באמת. אנשים אלה יעדיפו ליצור הפרדה,בהסכם אם אפשר,בינינו לבין הפלסטינים ויחד עם הכאב של איבוד חל משטחי א"י השלמה יבטיחו את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. אנשים אלה הם אלה שמקיימם את הדיאלוגים יחד עם אנשי ציבור פלשטינאים. אנשים כאלה אינם בוגדים,זוהי דרכם להציל את מדינתם ולשמור על ילדיהם! רבותי,אנחנו לא יכולים עכשיו להגיד האם ההסכמים או ההבנות נכונות ומתאימים,לצערנו לא ניחנו בכישרון הנבואה ואיננו יכולים לדעת בוודאות מה יקרה בעוד 10-15 שנה. לפיכך,את ההסכם אנו נאלץ לשפוט בעוד זמן מה. כאשר המדינה תחליט על הקודקוד המיותר לה נוכל לשפוט האם נבחר הקודקוד הנכון. אני רק מקווה שהבחירה לא תתבצע מאוחר מידי.