תראה,
"יכול לחיות" אני יכול אבל זה לא ממש "כיף" בלשון המעטה - נניח עכשיו אני צריך לצאת לסידורים בעיר מרחק מקסימום 10 דקות הליכה, אז חייבים כובע גדול ומסנן קרינה גועלי וכו´. על ים או טיולים בטבע אין מה לדבר (כשהייתי מדריך בתנועה גם את זה עשיתי איכשהו - ועוד אסור לקטר אלא לנחם חניכים קוטרים במקום זאת). אני אכן קשור מאוד לשפה ולמורשת. סביר להניח שאסע לעיר/ארץ עם קהילה יהודית/ישראלית משמעותית. אע"פ כן אינני סבור שניתו לקיים את היהדות, במובנה המסורתי (חברה למדנית שוחרת שלום) במסגרת מדינת לאום - חייבים לוותר על משהו ופה בא"י לטעמי ויתרו על "הרוח" וה"משמעות" בשביל "הנורמליות". היהודי "החילוני", ה"סתם ישראלי", אינו שונה ממש מסתם פיני או אמריקאי. יש ציבורים יוצאי דופן, אבל תודה שאנשים רבים מאוד בארץ אם לא רובם חיים את חייהם ואינם ממש מחוברים לעבר היהודי או לקהילות מעבר לים. על זה נאמר "הציונות הרגה את היהדות" - אולי יש משהו בדבר. אם כך - מה זה כבר משנה מדינה "יהודית" שיש בה מיעוט ערבי עצום - או "מדינת-כל-אזרחיה" שהחלק היהודי בה מתאמץ לשמר את זהותו ומורשתו התרבותית, דווקא בגלל שאיננה זוכה לדומיננטיות הפורמלית.... בתור מי שאיננו טרנספריסט אני חייב "להתמודד" עם הימצאותו של המיעוט ערבי... אינני חושב שניתן לקיים את המדינה הדימוקרטית המתקדמת שאני מעוניין בה וגם את הקהילה בעלת הציביון התרבותי הייחודי בו בעת ללא מדינת-כל-אזרחיה...