צורה
בני אדם מזוהים מאוד עם הצורה החיצונית של הבית ספר בוא הם לומדים.
בהזדהות זו, אותם בני אדם שופטים בתי ספר אחרים שצורתם החיצונית שונה.
הצורה החיצונית תמיד תהיה שונה מבית ספר אחד לבית ספר אחר.
כדי להבין ולהתחיל לעבוד על עצמו, האדם חייב לקבל את הידע בצורה מסוימת.
הצורה תהיה השתקפותו של המורה, שהחליט, בגלל נטיותיו האישיות, ליצור צורה שלדעתו תשקף את הלימוד שלו בצורה הטובה ביותר.
בהתחלה אנו לא יכולים להבין שבהמשך הדרך עלינו להיפרד מהצורה, ויש כאלה שלעולם גם לא יבינו זאת ויצמדו לצורה עד מותם.
בחלקם הגדול של בתי ספר או שיטות או דתות לא נשאר כלום חוץ מהצורה, וכל העבודה הקיימת במקומות אלה היא שימור הצורה.
שיטות מהסוג הזה הם שיטות מתות, ניתן לזהות אותם על פי שימור הצורה וחוסר שינוי, קפיאה על המקום.
בית ספר אמתי וחי חייב להשתנות כל הזמן, כששינויים אלה מתרחשים, גם צורתו החיצונית משתנה, והאנשים אשר מזוהים אך ורק עם הצורה, לא יכולים לעמוד באותם שינויים,
ובדרך כלל עוזבים את הבית ספר.
ההזדהויות וההשוואות בין הצורות החיצוניות של בתי ספר שונים סובבות בדרך כלל סביב נושאים לא חשובים ושטחיים כמו:
כאן לובשים אדום ושם לובשים ירוק, כאן עושים את הטקס הזה ושם טקס אחר, כאן נהוג למדוט בצורה כזו ושם אחרת,
כאן משלמים יותר ושם פחות, כאן אמרו לנו להתנזר מחומר ומין ושם ההפך….
אנשים שדגלו בצורות שונות מאוד של עבודה מבחינת הצורה, הצליחו להתעורר.
אדם שלימד התנזרות מכל דבר חומרי או אדם שלימד שחומר הוא חלק מהעבודה, שניהם התעוררו, רק הצורות שונות, ואת זה האנשים לא מצליחים להבין.
הבעיה האמתית מתחילה, לא בצורות שונות של מורים מוארים, אלא באנשים ישנים שמציגים את עצמם כמוארים ופותחים במלחמה נגד צורות אחרות של לימוד!
בני אדם מזוהים מאוד עם הצורה החיצונית של הבית ספר בוא הם לומדים.
בהזדהות זו, אותם בני אדם שופטים בתי ספר אחרים שצורתם החיצונית שונה.
הצורה החיצונית תמיד תהיה שונה מבית ספר אחד לבית ספר אחר.
כדי להבין ולהתחיל לעבוד על עצמו, האדם חייב לקבל את הידע בצורה מסוימת.
הצורה תהיה השתקפותו של המורה, שהחליט, בגלל נטיותיו האישיות, ליצור צורה שלדעתו תשקף את הלימוד שלו בצורה הטובה ביותר.
בהתחלה אנו לא יכולים להבין שבהמשך הדרך עלינו להיפרד מהצורה, ויש כאלה שלעולם גם לא יבינו זאת ויצמדו לצורה עד מותם.
בחלקם הגדול של בתי ספר או שיטות או דתות לא נשאר כלום חוץ מהצורה, וכל העבודה הקיימת במקומות אלה היא שימור הצורה.
שיטות מהסוג הזה הם שיטות מתות, ניתן לזהות אותם על פי שימור הצורה וחוסר שינוי, קפיאה על המקום.
בית ספר אמתי וחי חייב להשתנות כל הזמן, כששינויים אלה מתרחשים, גם צורתו החיצונית משתנה, והאנשים אשר מזוהים אך ורק עם הצורה, לא יכולים לעמוד באותם שינויים,
ובדרך כלל עוזבים את הבית ספר.
ההזדהויות וההשוואות בין הצורות החיצוניות של בתי ספר שונים סובבות בדרך כלל סביב נושאים לא חשובים ושטחיים כמו:
כאן לובשים אדום ושם לובשים ירוק, כאן עושים את הטקס הזה ושם טקס אחר, כאן נהוג למדוט בצורה כזו ושם אחרת,
כאן משלמים יותר ושם פחות, כאן אמרו לנו להתנזר מחומר ומין ושם ההפך….
אנשים שדגלו בצורות שונות מאוד של עבודה מבחינת הצורה, הצליחו להתעורר.
אדם שלימד התנזרות מכל דבר חומרי או אדם שלימד שחומר הוא חלק מהעבודה, שניהם התעוררו, רק הצורות שונות, ואת זה האנשים לא מצליחים להבין.
הבעיה האמתית מתחילה, לא בצורות שונות של מורים מוארים, אלא באנשים ישנים שמציגים את עצמם כמוארים ופותחים במלחמה נגד צורות אחרות של לימוד!
