צומת

צומת

כל המילים שצריכות לצאת מסרבות ללכת נאחזות עמוק בתוך בטני ולא עוזבות משאירות סביבן שלוליות של דם מתוק זו אמונה כל עוד הן לא יוצאות אל אויר העולם הן רק שלי אילמות לעיניהם של אחרים קיימות רק בעיניי רוחי ואם אם הן ינשמו אויר מתוק של מציאות, הן יהיו של כולם יאחזו עמוק בעורו של העולם וישאירו סביבן שלוליות של הרס וזה השקט השקט שדוחף אותן להיוולד אולי זו בטני שמתהפכת בכל פעם שאני מודעת לקיומן משכשכת את ידיי בשלוליות של דם מתוק כי אם ואולי זו רק אמונה המילים ניצבות איתנות כמכשול ביני לבינך או שבצאתן הן יעזרו לבנות את הצעד האחרון אליך אולי ואז הן יאבדו אותך, ישאירו אותך צפה בשלוליות של דם מתוק אולי כשאביט מקרוב אראה שזו אני שטובעת אולי כי זו אני שמסרבת לשחרר אותן לחופשי טובלת אותן במתיקות שקרית וזו אמונה? או סתם פחד המילים שמסרבות ללכת מפזרת פירורים כדי לקשור סיבה ותוצאה לנקות את כל הדברים שאני לא מבינה אולי מסרבת לשמוע את כל המילים שמסרבות ללכת את שלוליות הדם שמעלימות את האוויר בבטני מנסה לחבק אהבה ולתת לך להשקיט את השריטות לנקות שלוליות של דם מתוק ולעולם לא לשמוע את אותן מילים
 

טורטיתת

New member
לידה

קראתי פעם ראשונה קראתי פעם שנייה קראתי פעם שלישית ואותה תחושה עטפה אותי שוב ושוב – לידה. כל אות כל שורה הייתה כמו ציר כואב שקורע את הנשמה ורוצה לצאת החוצה לעולם. קראתי הרבה אושר שמטושטש בדם אדום צועק כואב, אבל בסופו של דבר נולדה היצירה שלך קסם, וכמו שאר היצירות שלך הן לוקחות אותי רחוק למקומות שאני פוחדת לנגוע בהן. תודה על המילים הכתובות בין השורות הפסיקים וסימני השאלה. (יש מצב שאת כיונת למקום אחר ואני הרגשתי משהו אחר, כי כך הן המילים כל אחת עושה בהן שימוש לפי הבנתה שלה. אני טועה?!)
 
את לא טועה -

היופי בשירה, בעיניי, שהרבה רגש מלווה את המילים.. כך שגם אם הכוונה לא אותה כוונה, יש את הרגש שאו שחשים בו או שלא... את הרגשת ציר כואב.... אני כתבתי ציר כואב... אכן היצירה נולדה... אבל המילים לא נכתבו בסוף... הן עדיין ישארו שלי ורק שלי... אני עוד מנסה להבין אם זה לטובה או לא... תודה על התגובה... ובאמת שאין טעות... אם גרמתי לך להרגיש אז אני הצלחתי ואת הבנת שבוע נפלא ומלא קסם
 
למעלה