בכל מצב צריך שאילת רב
גם אם רב יתיר, יש לבקש ממנו הוראות מדוייקות איך לאכול ואיך לשתות. ובקשר למעוברת ביום הכיפורים: מהגיגיי ורעיוניי בגמרא (יומא פב ע"ב) 'ההיא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי אמר להו זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא, לחושו לה ואילחישא, קרי עליה (ירמיהו א) בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' נפק מינה רבי יוחנן. ההיא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי חנינא אמר להו לחושו לה ולא אילחישא, קרי עליה (תהילים נח. ד) זורו רשעים מרחם, נפק מינה שבתאי אצר פירי'. הרבי העשיל מקרקא זצ"ל מפרש שרבי חנינא הסיק מכך דלא אלחישא שהעובר יהא רשע. שלכאורה האיך אפשר לנבא על תינוק בעת שהוא במעי אמו שכשיגדל יהא רשע בשביל שעתה כשהוא במעי אמו לא נרגע ולא אילחש ביום הכיפורים. ומסביר הרבי העשיל זצ"ל שרבי חנינא למד זאת מסוף הפסוק (תהלים שם ד-ה-ו) זרו רשעים מרחם תעו מבטן וגו' כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים. ואותו עובר לא שמע לקול מלחשים וממילא ודאי זרו רשעים מרחם. ונראה לי בדרך מוסר שלכאורה האיך בזה שאילחישא וקרי רבי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' ונפק מינה רבי יוחנן, שם לא נזקק הרבי העשיל לאסמכתא, ודי בפסוק בטרם אצרך להסיק שמעובר זה הנמצא בשעה זו במעי אמו ייצא אדם גדול. משא"כ בסיפור דאתי לקמיה דרבי חנינא וקרו עליה זרו רשעים מרחם, נזקק הרבי העשיל לאסמכתא של אשר לא ישמע לקול מלחשים וגו'. אלא שכנראה ברור וברי לפי שאסור לומר דבר שאינו טוב על אדם, אם לא שיש אסמכתא והוכחה ברורה ומוצקת משא"כ בלומר טוב על הזולת די ללא אסמכתא.
