צווחות

[רחל5]

צווחות

פעם ראשונה בפורום. אולי כבר דנתם בנושא בעבר, לא יודעת. הבן שלי, בן שמונה וחצי חודשים, בשבוע האחרון התחיל לצווח. פשוט כך. בלי סיבה נראית לעין. להנאתו. כשאני אומרת צווחות אני מתכוונת שהזגוגיות רועדות. בעלי טוען ששמע אותו צווח כששהה במרחק שני רחובות מהבית. איך אני מחנכת אותו להפסיק את המנהג המעצבן הזה? אני מבינה שהוא אולי בודק את היכולות הווקאליות שלו, אבל יש גבול, לא? הוא כבר מבין גערות. אם הוא זוחל לדברים שאני לא מרשה לו לשחק בהם ואני אומרת "לא" הוא מבין ועוזב. ניסיתי לגעור בו כשצווח אך הוא ממשיך (כי קיבל תשומת לב?) ניסיתי להתעלם ממנו ולהתייחס רק כשהוא "בטעות" ממלמל בשקט - בינתיים לא עזר ואני על סף התמוטטות עצבים... עצות?

 

[יונת ש.]

אולי כואב לו משהו

ובגיל הזה סביר שזה השיניים. כדאי גם לוודא שאין לו דלקת אוזניים. אם זה השיניים, אפשר להקל עליו על ידי עיסוי המקום, לתת לו דברים קרים לנגוס (אבל לא קפואים!), ובמקרים קיצוניים למרוח משחה עם חומר משכך כאבים. מעבר לזה, פשוט לקחת אותו אליך ולנחם אותו, שידע שאת לצידו כשהוא סובל.

 

[רחל5]

אני לא מדברת על בכי

אלא על צווחות בלי קשר למצב הרוח. כשהוא רוצה הוא יודע לבכות...

 

[נעה גל]

רחל5, הבן שלך מאוד מאוד צעיר

בשביל שהוא יבכה "סתם" או מתוך "פינוק" וכו´. משהו מציק לו. ואני מציעה גם כך להתייחס לבכי שלו. הוא בהחלט בוכה בשביל למשוך תשומת לב. זו אחת מהמטרות של הבכי, למשוך את תשומת לב האם, לא? מעבר לכך שיכול להיות שמשהו פיזי מציק לו (אוזניים, שיניים, גזים, תולעים וכו´), בדקת האם זה קורה כשאת יוצאת מטווח הראיה שלו? בגילאים האלה, תינוקות רבים נכנסים לחרדה כאשר האם נעלמת להם משדה הראיה (ועדין אין להם את היכולת להעריך מתי ואם היא בכלל תחזור). אני הייתי נוהגת כך,כשהוא מתחיל לצרוח (ונשללה כל אפשרות שמדובר בכאבים פיזיים), הייתי מרימה אותו ומרגיעה אותו. פשוט כך. כך הוא ילמד שאת שם שכשהוא צריך אותך.

 

[מירי,]

אבל בדיוק בגיל בשביל לצרוח!

למיטב ידיעתי , זה הגיל שהם מגלים את הטונים , שאפשר לצעוק וזה נשמע אחרת... אני "דווקא" די היתעלמתי מכך , כדי שלא יילמדו שצעקות גורמות לי להגיב... וזאת בניגוד לבכי שאליו תמיד אני מגיבה!

 

[רחל5]

בדיוק כך!

הנה, היום בבוקר הוא התחיל לצווח תוך כדי חיוך, כשהיה על הידיים שלי, כשראה את אבא שלו לראשונה מאז שקם. אם כואב לו למה הוא מחייך? החזקה על הידיים לא מרגיעה את הצווחות.

 

[לאה_מ]

לפני כחודש, אורי, שהיה אז בן 9 חודש

גילה את היכולת המופלאה לצווח בטונים מאד גבוהים. זה נשמע לי די דומה למה שאת מתארת, רחל. בכל אופן, אחיו הגדול (בן 8) חשב שזה נחמד, והתחיל לענות לו בצווחות משלו. הם נשמעו כמו שני דולפינים כבדי שמיעה. כך הם ניהלו כמה פעמים "דו שיח" בצווחות, ואחר כך זה פשוט הפסיק. נראה לי שזה פשוט התלהבות מיכולת חדשה שהוא גילה. אולי דוקא אם לא תתנגדי לזה, אלא תנסי להשתתף איתו בחדוות הגילוי והחקירה של היכולת הזו, הוא ימצה אותה ויפסיק בסופו של דבר.

 

[אמא של קשת]

אנחנו היינו ניגשות לחדר הכביסה

וצועקות ליד התוף - זה הכי כייף! או יוצאות החוצה לצעוק, או צועקות מתחת לשמיכה. זה עובר לבד.

 

[נעה גל]

אבל אם הוא צווח מתוך הנאה וניסוי

מיתרי הקול - למה לחסום אותו? למה לא לתת לו לנסות את הקול (והכל) וזה יחלוף מעצמו? - אני שואלת בשיא הרצינות, למה??? הרי לפי מה שאתן אומרות לא מדובר על צעקות לתשומת לב, אלא, ניסוי פנימי של הילד שלומד להכיר את היכולות הקוליות שלו. אני מודה שלא נתקלתי בבעיה, או שיש לי הבעיה הזו לא ידעתי שהיא בעיה. איתמר מאוד קולני. לטוב ולרע. הוא מתפוצץ מצחוק, וצווח מהנאה, וגם מקטר המון ובוכה כשצריך. מעולם לא עלה על דעתי לעצור ניסוי קול שהוא עושה. אז נכון, לפעמים גם לי בא שיהיה כאן קצת שקט (אחרי 12 שעות עירות קולניות, גם אני מתעייפת), אבל כשהוא צווח כי משהו נעים לו אני שמחה בשמחתו. לא כך אמור להיות?

 

[עירית ל]

אולי הוא עייף?

שמתי לב שהבן שלי, באותו גיל בדיוק, מתחיל לצעוק ולבכלל להגביר ווליום כשהוא עייף. חשבתי שאולי זו דרך להלחם בעייפות ובשינה. נראה לי שהוא גם מאוד נהנה לשמוע את עצמו. להבנתי האפיזודות האלו באמת לא קשורות לבכי ולכאב.

 

[zimes]

גם אצלינו צווחות שמחה קשורות בעיפות

לא תמיד, אבל משחק מתפרע במיוחד, עם צווחות מאושרות, כולל בד"כ "קפיצות" או תנועות חזקות ומהירות אחרות, קורה (לדולב) הרבה פעמים כשהוא עייף. אנחנו ממשיכים לשחק אתו, ואח"כ, (משתדלים) לפני שהוא קורס, ציצי-ולישון.

 

[כרמית מ.]

בהנחה שמדובר על צווחות הנאה

אז זה מאד מוכר. אני חושבת שזה חלק לגיטימי מגילוי הקול ומדרכי הביטוי של הנאה, אבל כיוון שאנחנו, המבוגרים, סובלים (בעלי במיוחד סובל מצלילים גבוהים), צריך לכוון את ההתנהגות הזאת למקומות שבהם זה סביר - בחוץ, בחדרים שבהם זה פחות מפריע וכדומה. בגיל של בנך עדיין קצת קשה להגדיר לו מקומות מקובלים ולא מקובלים לפעילות, אבל את יכולה, בכל פעם שהוא מתחיל לצווח, לקחת אותו למקום שבו זה בסדר. כשהוא צווח במקומות מקובלים - את יכולה להשתתף איתו במשחק (עם יש הד, זה נחמד במיוחד) - לצעוק בטונים שונים ובתנועות שונות (אה, אי, או) בעצמות שונות (חזק, חלש, "לצעוק בלחש") וע"י כך גם להשתתף איתו בהנאה (זה כיף, ברגע שאת מסכימה לעצמך להשתחרר), גם להעשיר אותו, וגם לכוון אותו באופן חיובי. במקומות בעייתים, בתור שלב ראשון אל תשחקי איתו, ואם אין לך אפשרות לקחת אותו למקום אחר, את יכולה לדבר איתו בלחש (אחרי המשחק המותר, יש סיכוי שהוא ישחק איתך ויחקה אותך). הוא אולי לא ישתתק מיד, אבל סביר להניח שהוא ילמד שיותר מהנה לשחק ככה במקומות אחרים, ועם הזמן הוא יסתפק בהם. אני לא רוצה שהילדים שלי יפסיקו לצעוק בהנאה, זה חלק מאיבוד הילדות והספונטניות בעיני. אני כן מקווה שהם לא יבחרו לעשות את זה באזניים שלי בחדר קטן... ואני עוזרת להם לבחור ככה.

 

[רחל5]

מה שאת כותבת מעניין

ומזכיר גם את מה שלאה_מ כתבה לי. אתמול בני פגש את בן-הדוד שלו, בן שנה וחצי, שהתלהב מהרעיון לצווח והצטרף. באופן מפתיע, בכל פעם שבן-הדוד צווח הבן שלי השתתק. ניסיתי את זה הבוקר, אבל זה טוב ממש לאותו רגע בו אני צורחת (נו, צורחת... לא בדיוק. אין לי את הכישרון שלו...) מצד שני, אני מתלבטת אם לא עדיף שלא לשתף איתו פעולה ולתת לתופעה לעלם כך מהר יותר.

 

[edval]

התופעה תיעלם כך או כך

גם אצלנו, עמית בגיל 8-9 חודשים הסתובבה בבית תוך צווחות אינדיאניות רמות. הדבר נעלם כלעומת שבא... וחזר שוב לפני חודש בגיל שנה+8. אני מחכה שזה יעלם שוב

 

[ש_ל_ג_י_ה]

גם הבן שלי בן 9 חודשים צורח ...

ובמיוחד בערב כשאנחנו רואים טלביזיה. הוא כל כך מאושר ושמח שכהוא צורח לו ככה ולנו זה לא מפריע, מדי פעם אנחנו עונים לו חזרה בצרחה (בדיוק כמו שלו ובאותו טון) אז הוא משתתק ומחייך חיוך כל כך גדול שבא לאכול אותו. לנו זה נראה כמו דו שיח נחמד שבוודאי יחלוף בקרוב. לא נראה לי שצריך לדאוג מכך.

 

[לאה_מ]

לצעוק מול מאוורר עובד זה כיף!

 

[מיכללב]

זה מצחיק אותי... ../images/Emo13.gif

הבן שלי בן שבעה חודשים וחצי וכבר שבועיים הוא צורח..שזה לא מילה..בהתחלה לא כ"כ ידעתי אם להתייחס לזה או לא... ואז החלטתי...כשהוא צרח-לקחתי אותו לראי,הוא המשיך לצרוח ואז ראה את עצמו,והשתתק...חזרנו על זה מספר פעמים..ןהתופעה נעלמה. תנסי...בהצלחה!

 

[אמא של אסף]

לא חייב להיות שמציק לו משהו פיזי

כשאסף היה בסביבות 9-10 חודשים, הוא גם הפך למספר שבועות ליותר צווחני ורוגז, אבל באמת לזמן מוגבל מאוד. בסופו של דבר הגענו למסקנה שזה היה בדיוק בזמן שהוא הבין שהוא נורא רוצה לזחול, אבל עדיין לא הצליח (כן, זה לא קרה לו כל כך מוקדם...). בכל אופן, מרגע שהוא ידע לזחול ולהגיע לדברים, פחתה, כנראה, מידת התסכול שלו והוא חזר להיות שלו, רגוע וחייכן. אולי מתרחש אצלכם שינוי מסוג כזה? אולי בכלל איזשהו שינוי בחיים בצירוף קצת ניג´וסים של צמיחת שיניים? גם עכשיו, כשאסף כבר כמעט בן שנה וארבעה, היו לו כמה ימים של צווחות יותר מהרגיל, כי גם אבא הלך למילואים וגם הוא לא ראה את המטפלת האהובה כמה ימים (חגים ושות´). ב בקיצור, לא להלחץ ורצוי, לדעתי, גם לא לגעור בו.

 

[לילך1]

אין לו דרך אחרת להתבטא...

לדעתי הכול צורה של הבעה עצמית...הילד לא יודע לדבר אך רוצה להראות לך שהוא כועס או עצוב או רוצה משהו וזו הדרך שמצא לעצמו - צווחות.. המנהג המעצבן הזה יעבור לו לבד ברגע שימצא דרך אחרת לבטא את עצמו מכל ה-