פשע מהסרטים: לילה לא שגרתי בלוד
פשע מהסרטים: לילה לא שגרתי בלוד ויויאן קמינסקי 31/07/2006 18:54 סמוך לסניף סופר פארם ברחוב ראשי בעיר לוד נשמע אמש פיצוץ ורעולי פנים ניצפו נסים מהמקום, ויויאן קומלסקי על הפעם הראשונה בה חזתה במו עיניה בפשע אמיתי רעול פנים אמש, בשעה אחת וחצי לערך נשמעו קולות נפץ אדירים של שבירה וניפוץ ברזל, היה זה ממש כמו סרט מאפייה אמיתי : פשע בו נטלו חלק שלושה רעולי פנים שהגיעו לחנות במרכז העיר לוד סמוך לבתי מגורים כדי לגנוב סחורה, תוך כדי גרימת נזק רב. שני אנשים היו בתוך רכב שנכנס בכוח לקדמת החנות תוך פריצת מחסומי הבטיחות החזקים, קול ניפוצי זכוכיות עזים נשמעו בזמן שדלת הכניסה נעקרה ממקומה ושניות אחר כך נשמעו קולות נפץ מההרס במקום. המכונית נכנסה לתוך החנות ופתאום אש חזקה פרצה ממנה. הדי התפוצצות נשמעו באוויר, ושני רעולי הפנים יצאו מתוך המכונית הבוערת כשהם צורחים ומקללים בערבית, אש אחזה בבגדיו של אחד מהם והוא החל לעלות באש. תוך חלקיקי שניה חצו שותפיו לפשע את הכביש ורצו לעבר המכונית השנייה שחיכתה להם בינתיים עם אורות כבויים. האורות נדלקו והמנוע הותנע מוכן לתזוזה, לא לפני שהפושע השרוף התגלגל במדרכה שהייתה במקרה מכוסה חול בניסיון לכבות את האש מגופו. כעבור שנייה בדיוק הגיעה ניידת המשטרה, בחריקת בלמים נעמדה מול המקום וצפתה במראה המזוויע שנגלה לעיניהם. מהצד השני של הכביש המשיכה השריפה להתלקח ואיימה להפוך את כל הסופר פארם השכונתי לעיי חורבות. חמש דקות אחר כך הגיעו שתי כבאיות וסיימו את העבודה. השכנים שירדו יחפים מהמיטה התאספו כולם על יד זירת האירוע, מסתבר שלא הייתי היחידה ששמעה את קולות הפיצוצים, וההמולה ברחוב השקט, שבדרך כלל נם את שנתו בשלווה בשעות כאלו, העירה את כל תושבי השכונה שעוד הצליחו לישון בזמן שכל האירוע התרחש. בחרדה צפיתי בהם ובמראה הבלתי יאומן שנגלה לנגד עיני: אש, עשן, משטרה, התקהלות של אנשים ופשוט הרגשתי בכל גופי רצון לחבק את כל אנשי הצפון שלנו. תאמינו או לא, זה מה שעלה בדעתי באותו רגע. חשבתי עליהם ועל המלחמה והקרבות המשתוללות שם. סירבתי לדמיין בעיני רוחי שאלה הם למעשה המחזות והמראות שהם מנת חלקם היומית בימי המלחמה. חום החל להציף את כל גופי: הערצה, אהדה, קירבה רגשית לאותם אנשים אמיצים הנאלצים לחיות יום יום במשך שנים עם מראות זוועתים שכאלה, אף שמעתי שחלק מהם כבר אומרים שהם רגילים לזה… לאש פגזים וקטיושות ממרחק בשדה קרב מרוחק אולי אפשר להתרגל. אך לא לכזה על הבית שלך, על השכונה שלך. אי אפשר להתרגל לעולם למחזות מסוג זה ובפרט כשאין לכך סיבה מוצדקת. הגרוע ביותר היה שקלטתי בתודעה שאני חוזה בפרצופו של הפשע קרוב לעיניים: "זכיתי" לצפות בפעולת פשע אמיתית מאחורי תריסים מוגפים כאילו מאחורי מצלמת הבמאי. ידעתי מה יהיה הצעד הבא, ומלמלתי לעצמי כל הזמן "לא יאומן, לא יאומן". אם אבא שלי היה כאן הוא היה יורד תופס את אותם תוך סיכון חייו. אבי היה שוטר יותר משלושים שנה באזור וברור מה זה היה בשבילו אם הוא היה נמצא באותה סיטואציה במקומי. קיבלתי טלטלה אדירה באמצע הלילה. התחלתי לחשוב על כל הכעסים שגרמתי לאנשים שאולי ירצו אי פעם לשרוף לי את הבית וחשבתי לעצמי נראה לי שעדיף לא להרגיז אף אחד. הגעתי למסקנה שמחר אני מבקשת סליחה מכל מכרי… אך במחשבה שנייה לא מצאתי אף אחד כזה. מהנט