צבעי ידיים בגן
הבת שלנו (בת שנתיים בדיוק) לא מוכנה לצייר בצבעי ידיים בגן. היא אוכלת יפה מאד עם הידיים ויודעת להתלכלך, אבל חול היא לא אוהבת. הגננת שאלה אותה למה היא לא רוצה לצייר, אפילו עם מכחול, תמוז ענתה לה "מלוכלך". נכון שאני ובעלי חולי נקיון, אבל לפי דעתי שורש המעשה הוא אחר: יש לנו שלושה חתולים, ואחד מהם אהוב במיוחד על תמוז. הוא "סמרטוט" למדי, ולא מתרגש במיוחד ממכות חולפות. כשהיא ממש מגזימה, הוא מילל ואפילו שרט אותה פעם אחת על היד. מאז היא נורא לחוצה מכל סימן, וקוראת לו "פצע", גם אם זה עט על היד שלי. כמובן שגם צבעים מטרידים אותה. קניתי צבעי אצבעות וניסיתי לצייר אתה ביחד, כדי להעביר לה שהפעילות הזו מקובלת עלי, שהצבעים הם לא פצע, שהכל "בסדר". היא נורא נהנתה לראות אותי מציירת ואז אמרה לי "לא רוצה, לא נעים". וזו ילדה שיודעת כאמור למרוח על עצמה אוכל בהנאה גדולה, וגם לעשות "ציורים" של מים ואוכל על הצלחת שלה. לפי דעתי, אם היא לא רוצה אז לא צריך. שתצייר בטושים (היא אוהבת) או בכל צבע אחר. הגננת משום מה נורא לחוצה, וכמובן שאמרו לי שזה יעלה לשיחה "אצל מנהלת הגן". מה דעתכם?
הבת שלנו (בת שנתיים בדיוק) לא מוכנה לצייר בצבעי ידיים בגן. היא אוכלת יפה מאד עם הידיים ויודעת להתלכלך, אבל חול היא לא אוהבת. הגננת שאלה אותה למה היא לא רוצה לצייר, אפילו עם מכחול, תמוז ענתה לה "מלוכלך". נכון שאני ובעלי חולי נקיון, אבל לפי דעתי שורש המעשה הוא אחר: יש לנו שלושה חתולים, ואחד מהם אהוב במיוחד על תמוז. הוא "סמרטוט" למדי, ולא מתרגש במיוחד ממכות חולפות. כשהיא ממש מגזימה, הוא מילל ואפילו שרט אותה פעם אחת על היד. מאז היא נורא לחוצה מכל סימן, וקוראת לו "פצע", גם אם זה עט על היד שלי. כמובן שגם צבעים מטרידים אותה. קניתי צבעי אצבעות וניסיתי לצייר אתה ביחד, כדי להעביר לה שהפעילות הזו מקובלת עלי, שהצבעים הם לא פצע, שהכל "בסדר". היא נורא נהנתה לראות אותי מציירת ואז אמרה לי "לא רוצה, לא נעים". וזו ילדה שיודעת כאמור למרוח על עצמה אוכל בהנאה גדולה, וגם לעשות "ציורים" של מים ואוכל על הצלחת שלה. לפי דעתי, אם היא לא רוצה אז לא צריך. שתצייר בטושים (היא אוהבת) או בכל צבע אחר. הגננת משום מה נורא לחוצה, וכמובן שאמרו לי שזה יעלה לשיחה "אצל מנהלת הגן". מה דעתכם?
